ע"א 5055/21 פלוני נ. פקיד שומה באר שבע

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת י' ייטב ) בע"ם 54085-01-19 מיום 23.5.2021, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על צו בדבר קביעת שומה לשנות המס 2015-2013 שהוציא המשיב, פקיד שומה באר שבע, בעניינו של המבקש. במסגרת הצו הטיל המשיב מס בשיעורים מוגדלים על תוספת הכנסה בגין הפרשי הון בלתי מוסברים.

רקע

2.

המבקש הוא עצמאי, הרשום כעוסק כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. החל משנת 2009 דיווח המבקש למשיב על הכנסות מעסק של הסעות עובדים והסעות לטיולים, ובמסגרת ערעורו בבית המשפט המחוזי טען המבקש לראשונה כי בשנות המס הנדונות היו לו גם הכנסות מעיסוק כזמר שעליהן מעולם לא דיווח למשיב ולרשויות המס.

3.

המבקש הגיש לפקיד השומה שתי הצהרות הון – הראשונה ליום 31.12.2009 והשנייה ליום 31.12.2015. בהשוואת ההון בין שתי ההצהרות, מצא המשיב גידול בהון בסך של 803,182 ש"ח, הנובע בעיקרו מפיקדון ומיתרת זכות בחשבון העו"ש של המבקש בסכום כולל של 1,412,000 ש"ח. בהצהרת ההון השנייה ציין המבקש כי קיימת לו יתרת זכאים בסך של 1,519,200 ש"ח לקרובי משפחתו, בגין שכר עבודה שטרם שילם להם.

4.

המשיב דחה את טענתו של המבקש שלפיה לא שילם לקרוביו את שכרם במשך מספר שנים בשל חוסר סבירותה וכיוון שלא הוכחה, ובצו בדבר קביעת שומה הטיל המשיב על המבקש מס בשיעורים מוגדלים על תוספת הכנסה בגין הפרשי הון בלתי מוסברים, הכנסה נוספת בהתאם להסכם שומה עם מע"מ אותה הוא ייחס לשנים הפתוחות 2015-2013 באופן שווה על סך 4776,789 ש"ח (קרן מס) בתוספת ריבית והצמדה וקנס גירעון בשיעור של 15% מסכום המס החייב על פי השומה, קרי עודף על סכום המס ששולם על ידי המבקש על סך 71,518 ש"ח (קרן).

5.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בו טען כי גידול ההון נבע מחוב שלו לעובדיו, בני משפחתו, בשל הימנעותו מלשלם להם את משכורותיהם החל משנת 2010, ואולם לאחר שבשנת 2017 העביר את המשכורות לזכאים – דין השומה בגין גידול ההון להתבטל.

6.

בית המשפט המחוזי קבע כי לא עלה בידי המבקש לעמוד בנטל המוטל עליו להסביר את גידול ההון, להוכיח את מקורותיו או השימושים שלהם טען, ודחה את ערעורו. נקבע כי גרסתו של המבקש מוקשית ומעוררת סימני שאלה, וכי היא לא נתמכה בראיות אובייקטיביות. למעשה, כך נטען, הנתונים האובייקטיביים אינם עולים בקנה אחד עם גרסת המערער. בנוסף לכך, נדחו גם טענות נוספות שטען המבקש בערעורו, ובהן הטענה כי אין לייחס את גידול ההון לשנים הפתוחות משנקבע כי טענה זו נטענה באופן ערטילאי ומבלי לתמוך אותה בראיות; הטענה כי אין להגדיל את שיעורי המס החלים על המבקש בשל אי ניהול פנקסים; והטענה כי אין לחייב את המבקש בקנס גירעון.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ביום 20.7.2021, ובחלוף מספר חודשים, ביום 10.11.2021, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, היא הבקשה דנן.

8.

בבקשתו טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים וכי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר קבלת הבקשה. לטענת המבקש, אם ייאלץ לשלם את סכום פסד הדין לאלתר הוא יחדל מלהתקיים כלכלית ויגיע לפשיטת רגל.

9.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי המבקש לא הוכיח קיומו של נזק בלתי הפיך שייגרם לו אם ייאלץ לקיים את פסק הדין, וכי טענותיו בדבר קריסה כלכלית נטענו בעלמא. כן נטען לשיהוי בהגשת הבקשה אשר מלמד אף הוא על חוסר תום לבו של המבקש ועל כך שהסעד המבוקש בבקשה אינו נחוץ לו. המשיב הוסיף כי הערעור שהגיש המבקש נסוב על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, ואשר אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהם, ומשכך סיכויי הערעור קלושים.

דיון

והכרעה

10.

לאחר העיון בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

11.

כידוע, ככלל הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין, וזאת בעיקר כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי (ראו: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני , פסקה 6 (5.5.2019)). אף מבלי לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור, לא מצאתי כי נסיבות המקרה הנדון מצדיקות חריגה מכלל זה, וזאת בעיקר שעה שהמבקש לא תמך את טענתו שלפיה הוא עלול להגיע לחדלות פירעון אם לא תתקבל בקשתו. טענה זו נטענה באופן כללי בלבד, ללא אסמכתאות התומכות בה, ומשכך אין בידי לקבלה. בנוסף לאמור, השיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע בחלוף למעלה מחמישה חודשים מיום מתן פסק הדין מהווה אף הוא שיקול נכבד בדחיית הבקשה.

12.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות.