ע"א 5065/12מאירה קרטי נ. מוטי אמסלם

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ר' ברקאי) מיום 17.5.12 בת"א 25353-05-10 עד למתן הכרעה בערעור על פסק הדין.

1.

הצדדים הגישו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תביעות הדדיות בקשר להסכם שנכרת ביניהם למכירת דירה (להלן: ההסכם ), במסגרתו המבקשת אמורה הייתה למכור דירה למשיב. בגדרי התביעות כל אחד מהצדדים טען להפרת ההסכם על-ידי הצד שכנגד. המשיב עתר לאכיפת ההסכם כמו גם לפיצוי מוסכם, בעוד שהמבקשת ביקשה להצהיר על בטלות ההסכם. בית המשפט הורה על אכיפת ההסכם, כבקשת המשיב, וזאת כנגד שני תשלומים שיועברו מהמשיב למבקשת; הראשון בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין והשני 60 ימים לאחר מכן, כאשר במקביל תועבר החזקה בדירה למשיב. עוד נפסק כי המבקשת תשא בהוצאות המשפט של המשיב בסך של 40,000 ₪, וכי את הסכום האמור רשאי המשיב לקזז מהתשלום השני שעליו להעביר למבקשת.

2.

הצדדים ערערו על פסק הדין לבית משפט זה תוך שהמבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. בבקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור אינם נמוכים, שכן לטענתה של המבקשת שגה בית המשפט קמא עת קבע כי המשיב לא הפר את ההסכם, זאת נוכח העובדה כי שהמשיב נמנע מלהעביר לה 90% מהתמורה החוזית בה היה חייב על-פי החוזה. יצוין כי טענה זו אינה מוכחשת, אלא שלטענת המשיב, התמורה לא שולמה בשל ניסיונה של המבקשת לסכל את ביצוע ההסכם ובשל הפרת ההסכם מצידה. עוד נטען, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, כי במהלך משא ומתן בין הצדדים ניסה המשיב להתוות הסכמות חדשות בין הצדדים, השונות מהמוסכם בחוזה המקורי, ומשכך לא היה בדרישת המבקשת לקיים את ההסכם המקורי כלשונו משום הערמת קשיים על קיומו של ההסכם. כמו כן העלתה המבקשת השגות עובדתיות נוספות על קביעותיו של בית המשפט קמא. יצוין כי מרבית טענותיה של המבקשת נסמכות על תכתובת בין הצדדים, אשר לטענתה, נותחה על-ידי בית המשפט קמא באופן שגוי.

3.

באשר למאזן הנוחות נטען כי פסק הדין מושא הבקשה מחייב פינוי דירת מגורים ומשכך אי עיכוב הביצוע עלול להפוך את הערעור לתיאורטי, שכן לא יהיה באפשרות המבקשת להשיב את המצב לקדמותו. עוד נטען בהקשר זה כי המשיב לא שילם את התמורה ואף אין ביכולתו לעשות זאת.

4.

מנגד, המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי הדירה לא משמשת למגורי המערערת אלא למגורי משפחת בתה אשר איננה צד להליך. בנוסף, נטען על-ידיו כי אם ערעורה של המבקשת יתקבל לא יהיה כל קושי להשיב את המצב לקדמותו. כמו כן, טוען המשיב כי בשל הפגיעה שנגרמה לו במהלך העסקה נוכח התנהלותה של המבקשת ואי קבלת הדירה עד עכשיו, מאזן הנוחות נוטה לטובתו. באשר לסיכויי הערעור נטען כי הם קלושים ואינם מצדיקים עיכוב ביצוע. לחלופין, טוען המשיב כי ככל שבקשת המבקשת תתקבל יש לחייבה בהפקדת ערבות משמעותית, ומכל מקום אין לעכב את תשלום הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להתקבל באופן חלקי.

באשר למאזן הנוחות, מחד גיסא, יש לזכור כי מדובר בפינוי של דירת מגורים, עובדה המטה את מאזן הנוחות לטובת המבקשת. זאת, אף אם סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים. בהקשר זה נפסק כי פעמים רבות דחיית בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי דיירים מהדירה עלולה למנוע את אפשרות חזרת הדיירים לביתם גם אם ערעורם יתקבל, ובכך להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי. (רע"א 7682/05 לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פס' 7 (2.11.06)). מאידך גיסא, אין להתעלם מטענתו של המשיב, לפיה ציפייתו הסבירה לקבלת הדירה בהתאם לקבוע בהסכם ובפסק דינו של בית המשפט קמא תיפגע כתוצאה ממתן סעד של עיכוב ביצוע. לפיכך, דומה כי באיזון הכולל יהיה זה נכון לעכב את ביצוע פסק הדין בכל הנוגע לאכיפת ההסכם בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 150,000 ₪ על-ידי המבקשת. זאת, על-מנת להבטיח את פיצוי המשיב בגין נזקים שעשויים להיגרם לו כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן (ע"א 2679/06 חן נ' פז

(5.7.06)). באשר להוצאות המשפט שנפסקו לחובת המבקשת, היות שהמבקשת לא הציגה כל טעם לעכב את תשלומן, איני רואה להיעתר לבקשה בהקשר זה.

הבקשה, איפוא, מתקבלת בחלקה. ביצוע פסק דין ביחס לאכיפת ההסכם יעוכב עד למתן החלטה אחרת של בית משפט זה, וזאת בכפוף לכך שיופקד בקופת בית-המשפט סכום של 150,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 20.2.13. הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ביחס להוצאות המשפט נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.