ע"א 2745/14פלוני נ. יקיר ניידיק

1.

לפניי בקשה לסעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' אלמגור ) בת"א 41962-10-13, מיום 25.3.2014. בפסק דינו, דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המבקש, וזאת בשל העובדה כי הלה עזב את בית המשפט באמצע עדותו, ולא שב אליו.

2.

הורתו של הסכסוך בין המבקש למשיבים נעוץ בשירותים משפטיים אותם העניק המשיב 1 למבקש ולבנו, המשיב 2, בין השנים 2010-2007. לטענת המשיב 1, המבקש לא שילם לו בעבור השירותים האמורים, אך בשל רצונו להמשיך ולשכור את שירותיו חתם המבקש, ביום 28.11.2010, על הסכם לפיו יירשם משכון על דירת המגורים שבבעלותו, לשם הבטחת תשלום שכר טרחתו של המשיב 1.

3.

לטענת המבקש, השירותים המשפטיים שסיפק המשיב 1, ניתנו, למעשה, לבנו, הוא המשיב 2, ולחברות שהיו בניהולו. עם זאת, בשל העובדה שהמשיבים 1 ו- 2 השתמשו במבקש, כך נטען, כאיש קש ורשמו על שמו את החברות שהוקמו ונוהלו על ידי המשיב 2, נוצר מצב בו המבקש חייב, לכאורה, למשיב 1 שכר טרחה בעבור השירותים שסיפק למשיב 2 ולחברות שבניהולו, בקשר לחובות אליהם נקלעו. עוד טוען המבקש, כי המשיבים 1 ו- 2 ניצלו את תמימותו בכדי להחתים אותו על מיני מסמכים שהוא כלל לא הבין את תוכנם או את פשרם, ואף זייפו את חתימתו על מסמכים שונים, ובכך יצרו מצג שווא כאילו המבקש מִשְכּן את דירתו, לשם הבטחת תשלום שכר טרחה בעבור שירותים משפטיים שכלל לא סופקו לו.

4.

ביום 12.12.2011, הגיש המבקש, באמצעות המשיב 3, שהיה בא כוחו באותה תקופה, המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ה"פ 20386-12-11; להלן: המרצת הפתיחה ). במסגרת תובענה זו עתר המבקש לקבלת סעד הצהרתי, לפיו המשכון שנרשם על דירתו, לשם הבטחת שכר טרחתו של המשיב 1, בטל ומבוטל וכי הוא אינו חייב דבר למשיב 1. ביום 11.1.2012, ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בתובענה, לפיו המשיב 1 מוותר על חלק מחובו של המבקש בתמורה להתחייבותו של האחרון להסדיר את חובותיו למשיב 1, שאם לא כן יהיה רשאי המשיב 1 לממש את המשכון הרשום על דירת המבקש.

5.

לטענת המשיב 3, על אף שהוא ייצג את המבקש בנאמנות והשיג בעבורו הסכם פשרה מטיב המסדיר את חובותיו למשיב 1, המבקש לא שילם לו את שכר טרחתו והוא חייב לו כספים בעבור הייצוג.

6.

מנגד, טוען המבקש, כי המרצת הפתיחה, במסגרתה ייצג אותו המשיב 3, כלל לא הוגשה על דעתו, ומדובר בקנוניה שרקמו נגדו המשיבים 3-1 במטרה להוציא מידיו את דירתו. נטען בנוסף, כי המשיבים 3-1 פעלו להגיש בשמו של המבקש הליך זה במטרה להוציא את דירתו מידיו, במסגרת הסכם הפשרה ולהתחלק ביניהם בכספים שישולמו בעבורה.

7.

ביום 7.5.2012, מינה בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא את עו"ד אהרון גולדנברג, כאפוטרופוס לרכושו של המבקש. ביום 23.5.2012, הגיש עו"ד גולדנברג תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, בה עתר לביטול הסכם הפשרה שהושג בהמרצת הפתיחה, ולסעד הצהרתי לפיו אין למבקש חובות כלפי המשיבים 3-1 ואין תוקף למשכון שנרשם על דירתו (תמ"ש 44342-05-12). ביום 7.10.2013, מחק בית המשפט לענייני משפחה את התובענה מחוסר סמכות עניינית.

8.

בעקבות מחיקת התובענה בבית המשפט לענייני משפחה, הגיש המבקש, ביום 20.10.2013, תביעה נגד המשיבים לבית המשפט המחוזי. בתביעתו, עתר המבקש לביטול הסכם הפשרה שהושג במסגרת המרצת הפתיחה, ולקיום דיון מחודש בתובענה. כמו כן, עתר המבקש לפסק דין הצהרתי, לפיו אין לו חובות למשיבים 3-1 ועל כן המשכון שנרשם על דירתו בטל ומבוטל.

9.

בד בבד עם הגשת התובענה, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני, במטרה לעכב את הליכי הגבייה ומימוש המשכון בהם נקטו המשיבים. ביום 20.10.2013, עיכב בית המשפט המחוזי את הליכי הגבייה ומימוש המשכון נגד המבקש, וזאת בכפוף להפקדת עירבון כספי בסך 5,000 ש"ח, בגין כל נזק שעלול להיגרם למשיבים כתוצאה מעיכוב ההליכים. ביום 14.1.2014, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שניתן לה תוקף של החלטה, לפיה המבקש יפקיד עירבון כספי בסך 30,000 ₪, להבטחת כל סכום שעשוי להיפסק לטובת המשיבים במסגרת התובענה או כל נזק שעלול להיגרם להם, ובתמורה יפעלו הצדדים לבירור המחלוקת ביניהם לגופה.

10.

ביום 25.3.2014, התקיים דיון בתובענה, במסגרתו העידו שני עדים מטעם המבקש, שלאחריהם עלה להעיד המבקש עצמו. המבקש החל להיחקר בחקירה נגדית על ידי באת כוחו של המשיב 1, ולאחר זמן מה הכריז בית המשפט המחוזי על הפסקה, שלאחריה הייתה אמורה להתחדש החקירה. מששבו הצדדים לאולם בסיום ההפסקה, התברר כי המבקש עזב את בית המשפט ולא שב לסיים את עדותו. אי לכך, ביקשו המשיבים כי התובענה תידחה בשל כך שהמבקש לא התייצב לצורך סיום חקירתו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ופסק, כי:

"אודה שמה שקרה היום באולם לא קרה למותב זה מעולם. בעיצומה של החקירה הנגדית של התובע [ המבקש ], לאחר שבית המשפט הכריז על הפסקה של ארבעים דקות והזהיר את התובע כי אסור לו לדבר על העדות או על התיק עם איש במהלכה, נעלם לו התובע ולא ניתן להמשיך בחקירה הנגדית. כנראה איבד התובע עניין בתביעה, שאם לא כן אינני רואה סיבה מדוע החליט שלא להתייצב להמשך חקירתו הנגדית. לפיכך הוא בבחינת תובע שלא התייצב, על פי תקנה 157(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

הטענה כי התובע חסוי, ולצורך עניינים כלכליים בלבד, אף היא אינה מועילה לו, מהטעם שבמהלך חקירה בת כשעה הרושם שהתקבל היה שהוא מבין היטב את הדברים, וכן ההסבר שקיבל – כי נאסר עליו לדבר במהלך ההפסקה.

הואיל והתובע לא התייצב, והואיל ודומה כי איבד עניין בתביעה, אני מורה על דחיית תביעתו ומחייבת אותו לשלם לכל אחד הנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח, בצירוף מס ערך מוסף, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל."

כמו כן, הורה בית המשפט המחוזי על חילוט הכספים שהפקיד המבקש להבטחת הוצאות המשיבים וביטל את החלטתו בדבר עיכוב ביצוע הליכי הגבייה ומימוש המשכון שהורה עליו במסגרת ההליך.

11.

ביום 13.4.2014, הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד עם הגשת הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע הליכי הגבייה ומימוש המשכון שנקטו נגדו המשיבים, וכן עיכוב ביצוע חילוט כספי העירבון שהפקיד במסגרת התובענה בבית המשפט המחוזי.

הבקשה לעיכוב ביצוע

12.

בבקשתו טוען המבקש, באמצעות אפוטרופסו, עו"ד אהרון גולדנברג, כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי לא היה מקום לדחות את תביעת המבקש בשל כך שהוא לא שב לסיים את עדותו לאחר ההפסקה. נטען, כי המבקש לא הבין את הוראתו של בית המשפט שלא לבוא בדברים עם המעורבים האחרים בתיק במהלך ההפסקה, וסבר בטעות כי הוא סיים את עדותו והוא יכול לשוב לביתו. לטענת אפוטרופסו של המבקש, ניתן היה להמשיך בדיון גם לאחר עזיבת המבקש את האולם ולסיים את עדותו ביום אחר. לפיכך, נטען על ידי האפוטרופוס, כי אם סבר בית המשפט כי המבקש פעל שלא כדין, היה ניתן להסתפק בהטלת הוצאות על המבקש ולא היה מקום לעשות שימוש בסנקציה הדראסטית של דחיית התביעה. זאת, כך נטען, בפרט לנוכח היותו של המבקש חסוי והעובדה כי קיים הסבר תמים להיעדרותו מהדיון. עוד נטען, כי נוכח העובדה שאם לא יינתן הסעד הזמני בערעור יפונה המבקש מדירת מגוריו, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו.

תשובת המשיבים

13.

לטענת המשיב 1, המיוצג על ידי עו"ד מיקה בלק-נחמיאס ועו"ד עמית מור, יש לדחות את הבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. המשיב 1 טוען, כי הליך זה הוא רק אחד מסדרה של הליכים בהם פתח המבקש במטרה להתחמק מתשלום חובותיו למשיב 1. עוד נטען, כי סיכוייו של הערעור הם קלושים ביותר, שכן המבקש מנסה להביא לביטולו של פסק דין חלוט, אשר נתן תוקף להסכם פשרה שהושג בעת שהמבקש היה מיוצג. כמו כן, נטען, כי אין לקבל את הסברו התמים לכאורה של המבקש בנוגע לסיבה שבעטייה הוא נטש את הדיון, ולטענת המשיב 1 מדובר בתכסיס בו נקט המבקש במטרה לשבש את המשך חקירתו הנגדית. בהתאם לכך, כך נטען, נוכח התנהלותו של המבקש והיותה של תביעתו חסרת סיכוי, לא היה מקום לדחות את הדיון למועד אחר ובדין דחה בית המשפט המחוזי את התביעה. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המשיב 1, שכן עיכוב ביצוע הליכי הגבייה ומימוש המשכון ימנע מהמשיב 1 לממש פסק דין חלוט שניתן לטובתו ולהיפרע מהמבקש. לטענת המשיב 1, הסכם המשכון עם המבקש נחתם עם המבקש עוד בשנת 2010 ומזה מספר שנים נמנע הלה מלשלם את חובו. לפיכך, נטען, אין לאפשר עיכוב נוסף בגביית החוב.

14.

אף לטענת המשיב 3, המיוצג על ידי עו"ד טל בוטל-שפיס, יש לדחות את בקשת המבקש לסעד זמני בערעור. לטענת המשיב 3, הוא ייצג את המבקש בנאמנות ובמקצועיות והשיג בעבורו הסכם פשרה מטיב עם המשיב 1 אשר קיבל תוקף של פסק דין. ואולם, כך נטען, על אף השירות הנאמן שסיפק המשיב 3 למבקש, הלה טרם שילם לו את שכר טרחתו. אף המשיב 3 טוען, כי ההליכים המשפטיים בהם נקט המבקש הם הליכי סרק שנועדו להתחמק מתשלום חובותיו, שלא כדין. לטענת המשיב 3, בצדק דחה בית המשפט המחוזי את תביעתו של המבקש, וזאת לנוכח התנהלותו המזלזלת, באשר הוא עשה דין לעצמו ולא שב לסיים את עדותו בניגוד להוראתו המפורשת של בית המשפט. לפיכך, נטען, כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר. אשר למאזן הנוחות, נטען, כי הוא נוטה בבירור לטובת המשיב 3, המנסה במשך מספר שנים, להיפרע מהמבקש ונאלץ לכתת רגליו בין הליכים שונים בהם נוקט המבקש על מנת להתחמק מתשלום חובו.

דיון והכרעה

15.

בפתח הדברים אציין, כי לאחר שהתקבלה תגובת המשיבים לבקשה לסעד זמני בערעור, הגיש המבקש בקשה להגיש תשובה מטעמו לתגובת המשיבים. לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה זו, וזאת לנוכח מסקנתי כי יש להיעתר באופן חלקי לבקשה לסעד זמני בערעור, כפי שיובהר להלן.

16.

ככלל, הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. בית המשפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועו של פסק דין, וכן על מתן סעד זמני בנוגע לפסק הדין, " למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו " (תקנות 466 ו-467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984).

17.

אשר למבחנים שנקבעו לשם קבלת סעד זמני לתקופת הערעור, הרי שעל מבקש הסעד להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי ישנו סיכוי טוב שערעורו יתקבל; והשני, כי " מאזן הנוחות " נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק שייגרם לו, אם לא יינתן לו הסעד, יהא בלתי הפיך או למצער עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מקבלת הסעד. על בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני לאזן בין השיקולים האמורים, וככל שאחד השיקולים מטה את הכף לעבר מתן הסעד הזמני, כך ניתן להקל בדרישה לקיומו של השיקול השני, וההיפך (ע"א 5647/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרה שייפ מדיקל בע"מ (08.08.2012), בפסקה 14 להחלטתי; ע"א 5286/12 שרותים לנגב חברה לשירותים ואחזקות נ' אונטריו קנדה

(30.8.2012), בפסקה 11 להחלטתי) . בחינת השיקולים האמורים במקרה דנן מובילה למסקנה, כי יש מקום להיעתר באופן חלקי לבקשת המבקש לסעד זמני בערעור.

18.

אשר למאזן הנוחות, נקבע כי החשש לנזק בלתי הפיך בבקשות לעיכוב ביצוע שעניינן נכסי מקרקעין אינו עולה באופן אוטומאטי, וקיומו של חשש מעין זה ייקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ( ראו, ע"א 1333/14 מיטרי נ' דוברונסקי (13.4.2014) ; ע"א 1203/14

חוג'יראת נ' חוג'יראת (28.5.2014)). ואולם, כאשר מדובר בדירת מגורים, הלכה היא כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון הצד המבקש לעכב את הפינוי, וזאת אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים ( ע"א 5065/12

קרטי נ' אמסלם (24.1.2013); ע"א 4756/10 משעל נ' אדיבי (4.8.2010)) .

19.

דברים אלו נכונים ביתר שאת, בשים לב לכך, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם קלושים. נפסק לא אחת כי דחיית תובענה בשל אי התייצבות או נטישת דוכן העדים היא סנקציה דראסטית אשר יש לנקוט בה במשורה, ורק כאשר לא ניתן להסתפק בפסיקת הוצאות או במחיקת התובענה (ע"א 32/89 חיים גולן נ' אורי עלוני , פ"ד מו(3) 665 (1992); ע"א 10271/05 קורינטוס ביזנס אינק נ' כנף מפעלי הנדסה וטכסטיל בע"מ (6.3.2008); רע"א 196/99 יקוטי נ' יקוטי (4.6.2001)).

20.

לאור האמור, הנני מורה, בהתאם למבחנים הנקוטים בידינו לעניין בקשות למתן סעד זמני בערעור, כי לא תיעשה כל דיספוזיציה בדירת המבקש וכי הלה לא יפונה מדירתו, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על ידו. כמו כן, הנני מורה על עיכוב חילוט כספי העירבון שהפקיד המבקש בבית המשפט המחוזי ועיכוב תשלום ההוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט המחוזי לטובת המשיבים.

אשר להליכי ההוצאה לפועל בהם נקטו המשיבים נגד המבקש, נראה כי אין מקום להורות על עיכובם, כל עוד אינם נוגעים לדירת המגורים של המבקש. לפיכך, וככל שבידי המשיבים להיפרע מנכסים או מכספים אחרים שבבעלות המבקש, רשאים הם להמשיך בנקיטת ההליכים לשם פירעון החוב, וזאת כל עוד הליכים אלו אינם מביאים לפינוי המבקש מדירתו ולמכירתה של הדירה לשם תשלום החוב, כאמור לעיל.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.