ע"א 5080/08 שני ביטון נ. מדינת ישראל

1.

המבקשת, כיום בת 24, הקימה בהיותה בת 19, חברה על שמה, לטענתה, עבור שני מכרים שלה. היא חתמה על ערבויות וצ'קים פתוחים, כשלטענתה לא הבינה את משמעות הדברים, וטעתה כששמה את מבטחה בידי השניים. בעקבות הפרשה, נקלעה המבקשת לחובות, ובפברואר 2007 הגישה בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזתה כפושטת רגל. בעקבות כך ניתן צו לכינוס נכסיה, והכונס הרשמי מונה לעסוק במלאכה.

במהלך דיונים שהתקיימו בפני משפט קמא בימים 6.1.08 ו-28.5.08, התברר כי המבקשת לא הגישה לכנ"ר דו"חות אשר היתה מצווה להגישם, וגם לא שילמה את כל הסכומים בהם חויבה. כמו כן, התברר כי הכנסותיה של המבקשת גבוהות מההכנסות עליהן הצהירה בבקשה לכינוס נכסים. בעקבות כך החליט בית המשפט לדחות את הבקשה להכריז על המבקשת כפושטת רגל, וכן לבטל את הצו בדבר כינוס נכסים ועיכוב הליכים.

על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ועמו בקשה זו, בה עותרת המבקשת כי יינתן צו ארעי אשר יאסור על המשיבה או מי מטעמה לפעול בעניינה, עד שיוכרע גורלו של הערעור. המבקשת סבורה כי נפלה שגגה במסקנותיו של בית-המשפט המחוזי, הואיל והיא שיתפה פעולה באופן רציף ומלא עם בית-המשפט והכנ"ר. עוד היא טוענת, כי אם לא תיענה בקשתה בחיוב, תיווצרנה עובדות מוגמרות שיסכלו את מטרת הערעור. הכנ"ר מתנגד לבקשה, וטוען כי סיכויי הערעור קלושים נוכח התנהלותה של המבקשת. עוד נטען, כי אף אם לא יעוכבו ההליכים, לא יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך, הואיל והיא תוכל לפנות ללשכת ההוצאה לפועל, ולבקש כי תיערך לה חקירת יכולת, שבעקבותיה יושתו עליה תשלומים חודשיים בהתאם ליכולתה.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים בכתב, ומבלי לקבוע דבר באשר לסיכויי הערעור, לא שוכנעתי כי יש מקום ליתן את הצו כמבוקש. נמצא כי המבקשת לא עמדה בתנאים ובמגבלות הכרוכים בהליך פשיטת רגל, ולא שיתפה פעולה עם כונס הנכסים באופן ראוי. עניינה של המבקשת יידון בשנית, אולם עד לאותו שלב, תעמוד בפניה האפשרות לפנות לראש ההוצאה לפועל, ומותר להניח כי ככל שתימצא ראויה לכך,

תינתן לה האפשרות לפרוע את חובה על פי יכולתה בפועל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.