ע"א 513/14 עארף סעיד ג'בארין נ. מוחמד באסם אגבארייה

1.

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון ), מיום 12.1.2014 שלא לפסול עצמו מלדון בהפ"ב 59177-10-10.

2.

המשיב 1 (להלן – המשיב ) הגיש בשנת 2010 תובענה נגד המערערים ונגד המשיב 2, אביו של המשיב, כמשיב פורמלי. במסגרת התובענה ביקש המשיב להצהיר כי הסכם הבוררות שנחתם בינו לבין המערערים, אשר העביר לבוררות את הסכסוך ביניהם בנוגע לבעלות במקרקעין, פקע, בטל ומבוטל וממילא פקעה סמכות הבוררים; כי המועד למתן פסק בוררות חלף ואין להאריכו וכי מינוי עורך-דין טארק מחאג'ינה כבורר שלישי, נעשה שלא כדין. לבקשת המשיב, ניתן צו מניעה זמני האוסר על הבוררים ליתן פסק בוררות או להתקדם בהליך הבוררות עד להכרעה בתובענה.

3.

ביום 12.1.2014 התקיים דיון ההוכחות הראשון בתובענה. המשיב העיד ראשון ובא-כוח המערערים החל לחקור אותו בחקירה נגדית. במהלך חקירה זו פנה בית המשפט לבא-כוח המערערים והציע לו להסכים שהסכם הבורות בטל. כשבא-כוח המערערים ביקש שבית המשפט יציין את דבריו בפרוטוקול, כתב בית המשפט כי המליץ להסכים לכך שהסכם הבוררות בטל מאחר שעל פני הדברים נראה שההליך שבמסגרתו ניתנה החלטת כבוד השופט ר' סוקול ביום 13.6.2010 -

"כמבוקש"

- לגבי הארכת המועד למתן פסק הבוררות, הוגש באופן פסול מעיקרו. בית המשפט הוסיף, כי הוא סבור שבקשה שהוגשה באופן האמור, מבלי להוסיף את הצדדים לסכסוך כמשיבים לבקשה היא שגויה מעיקרה. לדברי בית המשפט, נראה היה שנפלה שגגה מתחת ידו של כבוד השופט ר' סוקול בהחלטתו, ולכן המליץ לבא-כוח המערערים להסכים לבקשה להצהיר שהסכם הבוררות פקע. בעקבות דברים אלו ביקש בא-כוח המערערים מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בתובענה. באת-כוח המשיב התנגדה לבקשה.

4.

בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי כשבית משפט דן בהליך שלפניו רשאי הוא להביע את דעתו בפני באי-כוח הצדדים על סמך החומר המצוי בפניו ולומר לצדדים מה דעתו על החומר הזה. בית המשפט הדגיש כי המליץ לבא-כוח המערערים להסכים לסעד המבוקש, וכי הדרך לטעון טענות בניגוד להמלצה נותרה פתוחה, וכן כי יהיה ביכולתו של בא-כוח המערערים לטעון טענות ולשכנעו כי המצב אינו כפי שהוא נראה על פני הדברים. לאחר מתן החלטה זו טען בא-כוח המערערים כי הדברים שאמר בית המשפט הם בבחינת פסק דין ונאמרו בנחרצות. בית המשפט דחה את הטענה, וקבע שכל מה שאמר היה בגדר "המלצה". בעקבות החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

5.

המערערים טוענים כי התבטאויותיו של בית המשפט מקימות חשש ממשי למשוא פנים אובייקטיבי בניהול המשפט. לטענתם, דבריו של בית המשפט שתוארו כ"המלצה" ולאחר מכן כ"המלצה חמה", אינם בבחינת המלצה גרידא אלא מעידים על הכרעת התובענה וחריצת גורלה עוד בטרם הסתיים שלב ההוכחות. לטענת המערערים, ההכרעה בדבר פקיעת הסכם הבוררות היא השאלה המרכזית בהליך, שכן אם בית המשפט יקבע שהסכם הבוררות פקע, הבוררים לא יוכלו ליתן פסק בוררות ולסיים את המחלוקת, ובכך יושג מבוקשו של המשיב. המערערים טוענים עוד כי דברי בית המשפט בנוגע להחלטת כבוד השופט ר' סוקול היו נחרצים ולא נאמרו בלשון של המלצה. לדבריהם, קביעת בית המשפט לפיה החלטת כבוד השופט ר' סוקול היא מוטעית, מהווה התערבות בהליך עצמו ביוזמת בית המשפט. המערערים טוענים כי תוך חריגה בוטה מסמכותו, שם עצמו בית המשפט כערכאת ערעור על החלטת כבוד השופט ר' סוקול שניתנה לפני כשלוש שנים. לדעת המערערים, משמעות החלטת בית המשפט היא שהארכת תוקפו של הסכם הבוררות לא נעשתה כדין ודינה להתבטל, ולכן, למעשה, הסכם הבוררות פקע. לטענת המערערים, אף אם מדובר בהמלצה "חמה", היא מהווה חציית קווים אדומים, מעבר להבעת דעה תמימה של שופט במהלך דיון. על יסוד האמור, מבקשים המערערים לפסול את בית המשפט מלהמשיך ולדון בתובענה.

6.

המשיב הגיש תשובתו לערעור. לטענתו, ערעור זה מצטרף לשורת מהלכים פסולים של המערערים בניסיונם לעכב ולסכל את ההליך. לטענת המשיב, במהלך דיון ההוכחות מיום 12.1.2014 אמר בית המשפט דברים באמצעותם ביקש לייעל את ההליך ולהעמיד את הצדדים על סיכויי טיעוניהם וראיותיהם. המשיב טוען כי אין בהתבטאויותיו של בית המשפט כדי להוכיח שננעלה דעתו עד כי ההליך הפך ל"משחק מכור". לדברי המשיב, בהמלצה שנתן מילא בית המשפט את חובתו לעשות משפט בהגינות וביעילות. המשיב מוסיף כי בא-כוח המערערים לא העלה את טענתו הנוגעת להתבטאות בית המשפט בהזדמנות הראשונה, ואף לא ביקש לתקן את פרוטוקול הדיון. המשיב טוען עוד כי בית המשפט כלל לא חרג מסמכותו שכן הטענה כי הארכת הסכם הבוררות נעשתה שלא כדין נטענה במסגרת המרצת הפתיחה שהגיש. עוד מוסיף המשיב כי בא-כוח המערערים הוא שטען בפתח דיון ההוכחות כי ההחלטה בדבר הארכת תוקף הסכם הבוררות היא הבסיס להליך.

7.

דין הערעור להידחות. השגות המערערים על החלטות בית המשפט מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות. אין בחוסר שביעות הרצון של המערערים מהחלטת בית המשפט לגבי החלטתו של כבוד השופט ר' סוקול מיום 13.6.2010 כדי להקים עילת פסלות (למשל, ע"א 7051/13 שירי נ' אליהו (26.1.2014)). אשר לטענות המערערים בנוגע להתבטאויות בית המשפט, המביעות לדבריהם גיבוש עמדה סופית בנוגע לתובענה, הרי שהלכה פסוקה היא כי, בדרך כלל, אין לראות בהתבטאויות בית המשפט בנסיבות דוגמת אלו שבמקרה דנא, משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (למשל, ע"א 8182/13 בן-עזרא נ' מבנה עופרים בע"מ (19.1.2014)). בנסיבות המקרה דנא אין לראות בהתבטאויות בית המשפט משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע. אכן, אפשר שבראייתם של המערערים נוצר חשש כי החלטות בית המשפט והתבטאויותיו בדיון מצביעות על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי (למשל, ע"א 4580/13 פלוני נ' פלונית (10.7.2013)). ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי בפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך. הדברים נכונים במיוחד כאשר הסוגיה התלויה בבית המשפט הינה משפטית בעיקרה, וכאשר ההכרעה אינה תלויה בעובדות שטרם נקבע ממצא לגביהן. הבעת דעה לגבי ההליך במקרה המתאים בעוד ההליך מתנהל, עשויה לחסוך משאבים של בעלי הדין ומזמנו של בית המשפט.

לא התקיימה במקרה דנא כל עילה לפסילת בית המשפט מלשבת בדין.

הערעור נדחה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 15,000 ש"ח.