ע"א 5138/99 מנשה יהודה נ. בנימין זיגדון

1.ביום 22.11.00 ניתן פסק-דין על-ידי בית משפט זה בו נקבע, בין היתר, באחת מהשאלות שהוכרעו, נשוא בקשה זו כדלקמן:

"אשר לניכוים, ינוכה סכום תשלומי המל"ל, כפי שצויין בסיכומי הנתבעים בכתב בבית המשפט המחוזי, ולא כפי שנקבע בפסק-הדין"

2.מבקשת המשיבים בע"א 5138/99 - הם הנתבעים בתביעה נשוא הערעורים (להלן: הנתבעים) עולה, כי נפלה טעות בפסק-דינו של בית משפט זה שמקורה בטעות בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי. באותם סיכומים ציינו הנתבעים, כי סכום גמלאות המל"ל לניכוי משוערך למועד עריכת הסיכומים הוא 213,700 ש"ח. בית המשפט המחוזי פסק, כי יש לנכות סכום של 224,713 ש"ח לפי חוות דעת אקטואר. סכום זה, משוערך ליום מתן פסק-הדין הוא 272,497 ש"ח. בית משפט זה הסתמך על טענת הנתבעים בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי בהם נטען על ידם כי יש לנכות את הסכום של 213,700 ש"ח. לפיכך סבר בית משפט זה, כי בית המשפט המחוזי לא צריך היה לנכות סכום גבוה יותר ממה שהנתבעים עצמם מבקשים. על כן תיקן בית משפט זה את הסכום לניכוי, בהתאם.

3.מסתבר, ועל כך אין חולק היום, כי הסכום שננקב על-ידי הנתבעים בסיכומיהם בבית המשפט המחוזי היה פרי טעות וכי הסכום הנכון הוא זה שהורה בית המשפט המחוזי לנכות. המערער בע"א 5138/99 - הוא התובע בתביעה נשוא הערעורים (להלן: התובע) מסכים כי נפלה טעות בסיכומי הנתבעים, אלא שלטענתו אין מקום לתקן אותה לאחר מתן פסק-הדין על ידי בית משפט זה.

4.איננו רואים את הדבר עין בעין עם התובע.

משמקובל על כל המעורבים כי אכן נפלה טעות בסיכומי הנתבעים, לא היה מקום לתקן את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בעניין גובה הסכום לניכוי והקביעה בפסק דיננו לפיה יש לתקן את הסכום, בטעות יסודה. טעות כזו באה בגדר טעות הניתנת לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד1984-.

לפיכך, אנו נענים לבקשה ומורים על תיקון הסכום לניכוי שיעמוד על 272,497 ש"ח נכון למועד מתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי, כפי שנקבע על ידיו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.