ע"א 5150/10 בנימין דבש נ. פקיד שומה חולון

ההליך שבכותרת הוא ערעור על החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 1.2.2010, לדחות את בקשתו של המערער להאריך לו את המועד להגשת ערעור על שומה לשנת 2002. ביום 5.9.2010 ביקשתי את עמדות הצדדים באשר לשאלה אם אמנם עומדת למערער זכות להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי, או שמא הערעור טעון רשות. הצדדים הגישו עמדותיהם – המערער עומד על זכותו לערער ואילו המשיב טוען כי נדרשת רשות לכך.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי הערעור טעון רשות. מסקנה זו עולה מפסיקה עקבית ומושרשת. בית המשפט העליון חזר וקבע כי החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת הליך היא בבחינת "החלטה אחרת" (ראו למשל רע"א 3968/93 זפקו נ' פינקל (לא פורסם, 29.8.1993); רע"א 10640/04 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' סהר חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נט(3) 189 (2005); רע"א 8259/02 ארבל נ' ברק (לא פורסם, 10.12.2002)). עמד על הכלל הנוהג בעניין זה כבוד השופט א' גרוניס בציינו:

הכלל הנוהג זה מכבר בדיני הערעור בהליכים אזרחיים הוא, כי סיווגה של החלטה בבקשה להארכת מועד להגשת הליך הינו 'החלטה אחרת', וכי על כן אופן ההשגה על החלטה כאמור הינו הגשת בקשת רשות ערעור. כך למשל, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מהווה 'החלטה אחרת'. הטעם לכך נעוץ בהיותה של ההחלטה בבקשה להארכת מועד טפלה למחלוקת העיקרית. דחייתה של בקשה כאמור מביאה לכך, שההליך העיקרי כלל לא יובא בפני בית המשפט, וממילא לא יוכרע על ידו... אכן, יש הרואים בסיווג זה משום חריג למבחן הרגיל, שעניינו בשאלה האם ההחלטה השיפוטית מסיימת את בירור המחלוקת ו'סוגרת את התיק', ואף מעלים תהיות שונות בדבר נכונותו... כך או אחרת, במקרה דנא לא תקפו בעלי הדין את הכלל האמור, הנוהג בשיטתנו מזה שנים ארוכות, ואיני מוצא מקום להרהר בו מחדש (ע"א 7829/04 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בינלאומי פ.א. בע"מ (בפירוק) (טרם פורסם, 13.7.2008)).

על יסוד הלכה מושרשת זו קבעה כבוד הרשמת ש' ליבוביץ כי בעל דין החפץ להשיג על החלטה של בית משפט מחוזי הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על שומת מס הכנסה – נדרש להגיש בקשת רשות ערעור. וכך כתבה לעניין זה:

לפי ההלכה הקיימת, החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור היא 'החלטה אחרת' שהדרך לערער עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות לערער... יתכן כי סיווג החלטה הדוחה בקשה להארכת מועד כהחלטה אחרת היא בבחינת אנומליה עיונית אשר אינה עולה בקנה אחד עם ההבחנה המקובלת בין פסק דין להחלטה אחרת. גם אם כך הדבר, ואיני מביעה עמדה בעניין זה, ברי שהבקשה שלפני אינה המקום המתאים להרהר אחרי הלכה מושרשת זו (ע"א 2361/06 פייסל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.7.2006)).

הדברים יפים גם לעניין שלפניי, והמסקנה – אותה מסקנה.

התוצאה היא כי הערעור במקרה זה טעון רשות, ומשהוגש ערעור בזכות – אחת דינו להימחק מן המרשם. ככל שהמערער חפץ בכך, אני מתיר לו להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו. בכך אין כדי להביע דעה כלשהי באשר להכרעה בבקשה כזו, אם תוגש. המערער ישלם למשיב שכר-טרחת עורך-דין בסכום של 2,000 ₪.