ע"א 5165/05 זאב קוניה נ. כונס הנכסים הרישמי

בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' סוקול) דחה בקשה שהגיש המערער להכריז עליו כפושט רגל (להלן: פסק הדין ). בבקשה שבפניי עותר המערער לסעד זמני, לפיו יעוכבו כל הליכי הגביה נגדו עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק הדין.

העובדות הצריכות לעניין

1.המערער, אשר נקלע לקשיים כספיים, הגיש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. במסגרת הבקשה הצהיר המערער על חובות בסך 1,486,000 ש"ח לשמונה נושים. תחילה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המערער, הורה על כינוס נכסיו והשית עליו תשלום חודשי בסך של 250 ש"ח. אולם, משהוגשה לו ביום 22.10.2003 חוות דעתו של כונס הנכסים הרשמי לפי סעיף 18ד לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: חוות הדעת ), התברר כי המערער נמנע מלהגיש דו"חות כדין למס הכנסה (מחדל בגינו נוצרו חלק ניכר מחובותיו), כי חתם על ערבות בעודו חסר הכנסות, כי העביר לאשתו את חלקו בדירת המגורים לאחר שנקלע לקשיים כלכליים וכי הוגשו נגדו שש תביעות חוב בסך כולל של 2,458,659 ש"ח. נוכח נתונים אלה, דחה בית המשפט בפסק דינו מיום 21.9.2004 את בקשת המערער להכריז עליו פושט רגל בקובעו כי העובדה שהמערער לא הסדיר את החוב הנובע ממחדלו בהגשת דו"חות לשלטונות המס מלמדת על העדר נכונות מצידו לסייע בצמצום היקף חובותיו. עוד קבע בית משפט קמא, כי קשה ליתן אמון בגרסת המערער באשר לנסיבות הסתבכותו כפי שהוצגה בפניו. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין וטען כי בניגוד לאמור בחוות הדעת, הדו"חות למס הכנסה הוגשו על ידו ותביעת החוב של מס הכנסה תוקנה בהתאם. בדחותו את בקשת הביטול קבע בית המשפט כי החוב למס הכנסה היווה רק אחד הגורמים שנשקלו בעת מתן פסק הדין, וכי בנוסף לו נלקחו בחשבון גורמים נוספים, כגון הקושי ליתן אמון בגרסת המערער, חברות שהוקמו על ידו לכאורה על מנת לסייע למעבידיו לחמוק מנושים וחתימתו על ערבות כאשר ידע כי לא יוכל לפרוע את חובותיו. לפיכך קבע בית המשפט כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

2.המערער הגיש ערעור על פסק הדין ועל ההחלטה האמורה. לטענתו מבוסס פסק הדין על עובדות בלתי נכונות, כגון הקביעה כי לא פעל להקטנת חובותיו אצל רשויות המס. כן טוען המערער, כי חוות הדעת עליה נסמך פסק-הדין, התבססה על מידע וחקירה בלתי שלמים ובלתי ראויים תוך פגיעה בזכותו למשפט הוגן. המערער אף טוען, כי בית משפט קמא לא נתן לו הזדמנות להגיש תגובה מפורטת וסדורה לטענות כונס הנכסים הרשמי, ומשכך לא היה בידיו לקבוע כי קשה ליתן אמון בגרסתו. יחד עם הערעור הגיש המערער את הבקשה שבפניי בה הוא עותר לעיכוב הליכי הגביה הננקטים נגדו בגין חובותיו הרבים. לטענתו הוא מובטל וחסר אמצעים, אין לו כל רכוש או נכסים ותקוותו היחידה לפתיחת דף חדש הנה בהליך פשיטת הרגל. כן טוען המערער, כי מהטעמים המפורטים לעיל סיכויי הערעור טובים. לעניין הליכי המאסר הצפויים לו, לטענתו, טוען המערער כי הלכה היא שמאסר אינו בבחינת עונש לחייב על שנקלע לחדלות פרעון אלא רק אמצעי לחץ על חייב סרבן שביכולתו לשלם את חובותיו, וכי אין זה המצב במקרה דנן. לפיכך מבקש המערער, כי בית משפט זה יורה על עיכוב כל הליכי הגביה נגדו ולמצער כי יורה על עיכוב הליכי מאסר ועיקול מטלטלין.

3.המשיבים רובם ככולם לא הגיבו לבקשה, להוציא כונס הנכסים הרשמי (המשיב 1), שהודיע כי הוא מתנגד לבקשה בציינו כי סיכויי הערעור קלושים ביותר, בין היתר לאור הקביעה העובדתית של בית משפט קמא כי המערער נעדר תום לב וכי יש להטיל ספק באמינותו. כן טוען כונס הנכסים הרשמי, כי מאזן הנוחות נוטה בברור לטובת הנושים וכי עיכוב בגביית החובות יגרום להם הפסד נוסף. המשיב 7, הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, הותיר את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, אך ציין כי הטיעונים שהעלה המערער סותרים זה את זה וכי מכל מקום מקומן של טענות המערער במסגרת בקשה או חקירת יכולת בלשכת ההוצאה לפועל ואין בהן כדי להצדיק עיכוב של הליכי הגבייה.

דיון

4.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו. המבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין או מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו, וכי מבחינת מאזן הנוחות פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ

(לא פורסם); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסם)).

בענייננו מבקש המערער לעכב הליכי הוצאה לפועל להם הוא צפוי בגין חובותיו הכספיים, חובות אשר על עצם קיומם אין הוא חולק. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה כי פתוחה בפני המערער הדרך לעתור לחקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל (ראו: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם)), אין מקום במקרה זה לסטות מן הכלל ולהורות על הסעד הזמני שנתבקש.

5.סוף דבר - הבקשה לעיכוב הליכי הגביה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.