ע"א 8339/09 משה טיראן נ. כונס הנכסים הרשמי

1 .

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפש"ר 513/05 (כב' השופטת ד' סלע), וזאת עד להכרעה בהליכי הערעור המתנהלים בפני בית משפט זה. באותו פסק דין, דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המבקש להכריז עליו כפושט רגל, והצו לכינוס נכסיו בוטל.

2.

המבקש נקלע לקשיים כלכליים בגינם צבר חוב בסך 3,582,369 ₪ לעשרה נושים, בעקבות זאת הגיש המבקש בקשה להכרזתו כפושט רגל ולמתן צו לכינוס נכסיו. במהלך שנת 2005 ניתן צו לכינוס נכסי המבקש, ונפסקו לחובתו תשלומים חודשיים בסך 500 ₪, כמו כן מונה כונס נכסים כמנהל לנכסי החייב. המבקש לא עמד בתשלומים, וצבר פיגור של 27 תשלומים. לא הושג כל הסדר בין המבקש לנושיו.

בתום ההליך, פסק בית המשפט המחוזי בחיפה כי יש לדחות את בקשתו של המבקש ולבטל את צו כינוס הנכסים שניתן. בית המשפט נימק החלטה זו בחוסר תום ליבו של המבקש, הן באופן יצירת החובות אשר מקורם בעבירות מס, והן בהתנהלותו במסגרת ההליך הבא לידי ביטוי בהעדר גילוי נאות, אי עמידה בתשלומים ובתנאים שנפסקו לחובתו.

3.

לאחר מתן פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי בחיפה לעיכוב ביצועו עד להחלטה בערעור על ידי בית משפט זה. הבקשה נדחתה. בהחלטתו נימק בית המשפט כי אין להיענות לבקשה מפאת ניצול ההליך לרעה על ידי המבקש, ומן הטעם שהמבקש לא הוכיח כי יגרם לו נזק אם יבוצע פסק הדין.

4.

משנדחתה בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין על ידי הערכאה הדיונית, הוגשה הבקשה שבפניי בצרוף להודעת ערעור נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים ביותר. טיעוני הערעור של המבקש מופנים ברובם נגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי לגבי מקורם של החובות אותם צבר, ולגבי הערכת בית המשפט את התנהלותו ותום ליבו. כמו כן, מעלה המבקש טענות ביחס להתנהלותם של המשיבים בעניינו, אשר על פי גרסתו הייתה לקויה. במקביל, טוען המבקש כי הפסיקה אליה הפנה בית המשפט קמא לפיה התנהלות הליכי הוצאה לפועל לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך מייתרת באופן מהותי את הליך עיכוב הביצוע בתיקי פשיטת רגל ובקשה לכינוס נכסים.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה ועיינתי בהחלטות בית המשפט דלמטה, סבורה אני כי אין מקום לקבל את הבקשה. ראשית, אציין כי ההליך הנכון בנסיבות העניין הוא הליך של בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין (ע"א 1423/09 גויזן

נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה; 31.03.2009); ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, 18.3.2003)).

6.

לגופו של עניין, היענות לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים. ראשית, בכך שהמבקש יוכיח כי סיכוייו לזכות בערעור אותו הגיש טובים. שנית, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן שביצוע פסק הדין באופן מיידי יגרום לו לנזק בלתי הפיך ויקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעור, עד כדי שיתייתר הדיון בערעור (ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסמה, 14.4.2005)).

7.

במקרה שבפניי המבקש לא העלה כל טיעון ביחס לנזק שיגרם לו אם יבוצע פסק הדין טרם ההכרעה בערעור, ולא כל שכן, לא הצביע על קושי בהשבת המצב לקדמותו אם יפסוק בית המשפט לטובתו בערעור. משכך, אף לא הוכיח המבקש כי נסיבותיו מצדיקות חריגה מן הכלל השולל התייחסות להליכי ההוצאה לפועל כגורם היוצר נזק בלתי הפיך המצדיק קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, וסטייה מעיקרון היישום המיידי של החלטות שיפוטיות (ע"א 5165/05 קוניה נ' כונס הנכסים הרשמי

(לא פורסמה, 16.10.2005); ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה 8.7.2003)).

משלא התקיים תנאי זה, לא עולה עוד צורך לדון בסיכויי ערעורו של המבקש, אשר יתבררו במועד הדיון בערעור לגופו.

8.

בהתאם לאמור, מורה אני על דחיית הבקשה.

משלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.