ע"א 3631/09 אברהם גבירץ נ. כונס הנכסים הרישמי

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 799-07 מיום 22.3.2009 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' סלע .

2.

המבקש הגיש בקשה למתן צו כינוס נכסיו ולהכרזתו כפושט רגל בגין חובות מוצהרים בסך של 15,000,000 ש"ח. צו כינוס נכסים ניתן ביום 16.10.2007 ועורך הדין מוטי בן ארצי מונה לשמש כמנהל מיוחד לנכסיו של המבקש. המבקש חויב בתשלום חודשי בסך 500 ש"ח, שלימים הוגדל לסך של 2,500 ש"ח.

3.

מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי החייב טען כי נפתחו נגדו תשעה תיקי הוצאה לפועל, כי לא נערכה לו חקירת יכולת ותיקיו לא אוחדו. הוגשו נגדו 17 תביעות חוב בסך כולל של 18,100,819 ש"ח, ללא חובות בדין קדימה. התקיימו שתי אסיפות נושים, אולם איש מהנושים לא התייצב לאסיפות, והמבקש שהתייצב לא הציע הצעה להסדר חובותיו.

4.

המבקש ניהל חברת בניה שבבעלותו (להלן: החברה ), אשר עקב המיתון הכבד בענף הבניין בחיפה בשנת 1997 וצמצום האשראי שהוענק לחברה, נקלעה לקשיים כלכליים, דבר שהוביל לכך שהמבקש הפסיד את כל רכושו. בנסיבות אלה, נאלץ המבקש להפסיק את פעילות החברה ועקב איומים והטרדות עזב את הארץ לניגריה ביום 20.10.1997, על מנת לחפש מקור פרנסה חלופי. מאז מתגורר ועובד המבקש במדינות שונות באפריקה. לדבריו של המבקש, גם שתי חברות הבניה בהן עבד באפריקה נכנסו לקשיים כספיים, ולכן לא שולם לו מלוא שכרו בגין עבודתו בחודשים ינואר 2001 עד יולי 2001 באחת החברות, ושכרו בגין עבודתו בחודשים יוני 2006 עד מרץ 2007 בחברה השנייה. המבקש הצהיר כי החל מחודש ינואר 2007 הוא שוהה בקניה, ומיום 1.4.2007 הוא מועסק כמנהל ביצוע פרויקטים בענף הבניה. עוד עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, כי בשל הסתבכותו הכלכלית נמנע המבקש מלבקר בארץ בין השנים 1997 ל-2004, דבר שהוביל להתרופפות הקשר שלו עם בני משפחתו ולכך שלא ידע לטענתו כי ננקטים נגדו ונגד החברה הליכים משפטיים וכי כל פסקי הדין שניתנו בעניינו ניתנו בהעדר הגנה.

5.

ביום 22.3.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל. נקבע כי הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. כמו כן, מצופה מחייב הפונה להליכי פשיטת רגל, כי פנייתו תעשה בתום לב וכי התנהלותו בהליך תלווה בשיתוף פעולה מלא עם כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר או המשיב ) ובעמידתו בחובת הגילוי המוטלת עליו. במקרה דנן, קבע בית המשפט המחוזי, כי לאחר עיון בתצהירי המבקש, בטענות הצדדים בכתב ועל פה ובכל המסמכים שהוגשו בתיק, הוא לא שוכנע כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, כי נהג בתום לב לאחר הסתבכותו וכי התנהל בתום לב בהליכי פשיטת הרגל. נקבע כי המבקש מסר גרסה כללית בלבד לסיבת הסתבכותו בחובות ובחר שלא להתמודד באופן אמיתי ומשכנע עם הטענות שנטענו כלפיו על ידי חלק מנושיו, כפי שהוצגו הן על ידי המנהל המיוחד והן בדיון שהתקיים בעניינו של המבקש. כן נקבע, כי המבקש הסתפק בהכחשה כללית של הטענות שהועלו כלפיו על ידי רוכשי דירות מהחברה אשר לא קיבלו את דירותיהם, כאשר המבקש לא הגיש ראיות לסתירת הטענות. לפיכך נקבע, כי "אם יש ממש בדברי הנושים, הרי שהסתבכותו של החייב בעסקיו נגועה בחוסר תום לב ממשי".

בהמשך קבע בית המשפט המחוזי כי ממצאי הכנ"ר והמנהל המיוחד מהווים ראיה לכאורה לאמיתותם, ועל החייב מוטל הנטל לסתור את ממצאי חוות הדעת של הכנ"ר והמנהל המיוחד. במקרה דנן, נקבע כי משבחר המבקש שלא להבהיר את ההבהרות הדרושות באשר לנסיבות הסתבכותו ומאחר שלא הביא ראיות להוכחת גרסתו, חזקה עליו שאין ביכולתו לסתור את ממצאיהם. בית המשפט המחוזי התרשם כי המבקש אינו מעוניין לפרוש את כל הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית, מאחר והוא סבור כי חשיפתן עשויה להזיק לו. עוד נקבע, כי המבקש מנע מהכנ"ר והמנהל המיוחד, כמו גם מבית המשפט המחוזי, את האפשרות לקבל תמונה עדכנית ונכונה באשר לסיבות שהובילו להתדרדרות הכלכלית.

מעבר לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם היה מקום להתעלם מהאופן שבו הסתבך המבקש בחובותיו, הרי שהתנהלותו לאחר הסתבכותו מצביעה על חוסר עניין מוחלט בנושיו תוך העדפת עניינו ועניין מקורביו. אינדיקציות לכך מצא בית המשפט המחוזי בעזיבתו של המבקש את הארץ, תוך שהוא מותיר את נושיו בפני שוקת שבורה ובמשך שנים אינו משלם ולו מקצת מחובותיו. אינדיקציה נוספת הינה התנהלותו של המבקש בפני ראש ההוצאה לפועל, אשר מצא כי החייב לא מסר את כל הנתונים הרלוונטיים בבקשתו להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים. כן נקבע, כי גם ראש ההוצאה לפועל התרשם כי במהלך אותן עשר השנים בהן שהה המבקש ברציפות מחוץ לארץ, לא היו נושיו בראש מעייניו. ראש ההוצאה לפועל אף התייחס לטענה שהועלתה לפניו לפיה הבקשה להכרזה כחייב מוגבל באמצעים הוגשה בחוסר תום לב, לאחר שבקשה קודמת לביטול צו יציאה מן הארץ, בתיק פרטני נדחתה. ראש ההוצאה לפועל ציין כי העובדה שהמבקש לא הגיש את הבקשה בהזדמנות הראשונה וגרם נזק לזוכים בכך שחלפו שלוש שנים לפחות בהן לא קיבלו תשלומים במסגרת תיק איחוד, מצדיקה כשלעצמה את דחיית הבקשה להכריזו כחייב מוגבל באמצעים, אולם לפנים משורת הדין נעתר ראש ההוצאה לפועל לבקשתו.

בית המשפט המשיך וקבע כי התנהלותו של המבקש כבר בראשיתו של הליך פשיטת הרגל מצביעה על חוסר תום לב. נקבע כי במקביל לפנייתו של המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים, פנה המבקש להליכי פשיטת רגל, מבלי שיידע את ראש ההוצאה לפועל ומבלי לבקש את ביטול ההליך בפניו. כך, לאחר שראש ההוצאה לפועל ביטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ בכפוף להגדלת התשלום החודשי לתיק האיחוד והעמדת שני ערבים, ולאחר הגשת הבקשה למתן צו כינוס, יצא המבקש מן הארץ לאפריקה. כאשר ניתן צו הכינוס ביום 16.10.2007 עוכבו הליכי ההוצאה לפועל ובוטלו הערבויות של שני הערבים. נקבע כי המבקש לא נתן כל הסבר להתנהלותו זו וכל שנותר הוא להניח כי הוא "ניסה את מזלו" בערכאות השונות, וזאת כדי לעכב הליכי הוצאה לפועל הננקטים נגדו בתנאים הנוחים ביותר ולאפשר את חזרתו לאפריקה במהירות האפשרית.

עוד קבע בית המשפט המחוזי, כי ביום 21.11.2007 הגישה באת כוח הכנ"ר בקשה לביטול צו הכינוס, מאחר ומתן הצו התבסס על כך שהמבקש מצוי בישראל, ולו היה ידוע לכנ"ר כי הצו ניתן לאחר שהמבקש ברח מן הארץ, הוא היה מביע את התנגדותו לבקשה. נקבע, כי גם בשלב זה וחרף עמדת הכנ"ר בחר המבקש שלא לשוב לארץ וצבר פיגורים בקופת הכינוס. המבקש אומנם סילק את פיגוריו לאחר שהובהר לו כי אם לא יעשה כן בקשתו תדחה לאלתר, אולם הוא לא התייצב לדיון שהתקיים בעניינו ביום 7.2.2008 מאחר ולטענת בא כוחו הוא היה "שבוי" בקניה עקב מהומות. בהמשך התברר כי גרסה זו אינה נכונה וכי לא היתה כל מניעה אמיתית להתייצבותו של המבקש לדיון.

אינדיקציה נוספת שמצא בית המשפט המחוזי לחוסר תום ליבו של המבקש בהתנהלותו, הינה אי הגשת דוחות הכנסות והוצאות כסדרם על ידי המבקש, בניגוד לאמור בצו הכינוס, כאשר נקבע כי גם הדוחות המעטים שהוגשו היו חלקיים בלבד ולא נתמכו באסמכתאות כנדרש. כן נקבע, כי המבקש לא הגיש לכנ"ר את הסכמי ההעסקה שלו עם מעסיקיו השונים מחוץ לארץ ובכך מנע מהכנ"ר להתחקות אחר רמת חייו האמיתית. עוד נקבע, כי מהנתונים שמסר המבקש לא ברור כיצד הוא מצליח לשלם את הסכום הנדרש לקופת הכינוס והדבר יוצר רושם כי למבקש הכנסות נוספות שאינן מדווחות על ידו.

6.

לפיכך נדחתה בקשתו של המבקש להכריזו כפושט רגל.

7.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה ביום 30.4.2009 כאשר עיקר טענותיו מופנות כנגד ממצאיו של בית המשפט המחוזי וקביעותיו ביחס להתנהלותו ולתום ליבו.

8.

בהמשך, בחודש אוגוסט 2009 הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט זה (השופטת ע' ארבל ) דחה את הבקשה ביום 26.8.2009. בהחלטה צויין כי לבקשה לא צורפה תחילה החלטתו של בית המשפט המחוזי בעניין עיכוב הביצוע וכי בהמשך הוגש מסמך ממנו משתמע כי בית המשפט המחוזי מעולם לא הכריע בנושא כיוון שהבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לידיו נמחקה ביוזמת המבקש. בנסיבות אלה ולאור הקבוע בתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) נקבע כי בית משפט זה נעדר סמכות לדון בעניין.

9.

בהמשך, ביום 1.9.2009 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב ביצוע, לבית המשפט המחוזי. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה ביום 1.10.2009 על ידי בית המשפט המחוזי.

10.

ביום 14.10.2009 הוגשה הבקשה שלפניי, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי אין מדובר בערעור חסר יסוד וכי סיכויי הערעור גבוהים. בין היתר נטען כי, בית המשפט המחוזי התעלם מהתצהיר שהוגש על ידו ולא אּפשר לו להגיב לתגובת הכנ"ר והמנהל המיוחד אשר התייחסו לתצהירו. עוד נטען, כי עמדת המנהל הכללי מבוססת כולה על השערות ומתעלמת מתצהירו של המבקש. נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי התנהלותו לוקה בחוסר תום לב וכי בית המשפט התעלם מהעובדה שהמבקש התייצב לכל אסיפות הנושים ולדיון שנקבע בבית המשפט המחוזי, על אף הסיכון למקום עבודתו בחוץ לארץ. עוד נטען כי בחודשים בהם לא הגיש דוחות הוא כלל לא עבד מאחר ועוכב בארץ. לבסוף נטען כי אף אם "בהתנהלותו של המבקש מתגלה חוסר תום לב מסוים, יתכן וחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהא בו כדי לרפא הפגם שנפל בהתנהלותו" כאשר נטען כי המבקש עושה כל שביכולתו כדי לסלק את החובות לנושיו.

11.

בהתייחס למאזן הנוחות, טוען המבקש כי ביצוע פסק הדין ימיט עליו אסון כלכלי, משפחתי, תעסוקתי וחברתי. המבקש טוען כי הוא תושב חוץ אשר מרכז חייו ומקום עבודתו מחוץ לארץ וכי אי עיכוב ביצוע פסק הדין יגרום לפיטוריו. כן נטען, כי עיכוב הביצוע חיוני כדי למנוע נקיטת הליכי מאסר ועיקולים נגדו, מאחר ואין באפשרותו לשלם את חובותיו העומדים על מיליוני שקלים.

12.

המשיב מתנגד לבקשה. בפתח הדברים נטען כי בהתחשב במהותו של פסק הדין לא היה מקום להגיש בקשה לעיכוב ביצוע אלא בקשה לסעד זמני בערעור שכן מדובר בהחלטה שלילית ולא בהחלטה אופרטיבית שיש לעכבה.

13.

בהתייחס למאזן הנוחות נטען כי לא מתקיימים התנאים שבגינם ייעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד ארעי. המשיב טוען כי אם תיענה בקשתו של המבקש ויעוכב ביצוע פסק הדין, משמעות הדבר תהיה כי צו עיכוב היציאה מהארץ שהוטל על המבקש בצו הכינוס יוחזר על כנו והמבקש לא יוכל לעזוב את הארץ. עוד נטען, כי אם עניינה של הבקשה בעיכוב הליכי ההוצאה לפועל בלא החזרת צו הכינוס על כנו, הרי שבמצב זה ישוחרר המבקש מעול הליכי ההוצאה לפועל בלא שיוטלו עליו מגבלות הנלוות לצו כינוס ולא לכך מכוונים הליכי פשיטת רגל. המשיב, אשר מפרט בהרחבה את העובדות הנוגעות ליציאתו של המבקש מן הארץ מציין כי כיום הוצא נגד המבקש צו עיכוב יציאה מן הארץ באחד מתיקי ההוצאה לפועל ולטענת המשיב זהו כנראה היסוד לבקשת עיכוב הביצוע. לפיכך נטען כי אם יוחזר צו הכינוס על כנו, יוקפאו ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל, לרבות צו עיכוב יציאה מהארץ, כאשר על פי הנטען, בנסיבות אלה עולה חשש כי הבקשה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

14.

בהמשך נטען כי טענתו של המבקש לעניין נזק כלכלי שייגרם לו, נטענה ללא כל ביסוס ואין היא מעלה נסיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לה. גם קיומם של הליכי הוצאה לפועל, כך נטען, אינם מהווים נסיבה מיוחדת למבקש דנן, ומלבד הליכים אלו לא הצביע המבקש על טעם של ממש לעיכוב ביצוע פסק הדין או למתן סעד זמני. אשר לטענה לפיה אם לא יינתן עיכוב ביצוע ישנו חשש כי ינקטו נגד המבקש הליכי מאסר ועיקולים במסגרת הליכי הוצאה לפועל מאחר ואין באפשרותו לשלם את חובותיו, נטען כי לא אחת נפסק כי המשך הליכי הוצאה לפועל אינו נחשב לנזק בלתי הפיך לעניין בחינתו של מאזן הנוחות. בהקשר זה אף נטען, כי המבקש רשאי לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולבקש כי תיערך לו חקירת יכולת וחזקה על רשם ההוצאה לפועל שלא יאשר נקיטת הליכים שאינם תואמים את יכולת התשלום של המבקש ולא יטיל עליו מאסר אם אין הדבר תואם את הדין ואת הנסיבות הספציפיות של המבקש.

15.

עוד נטען, כי היה מקום במקרה דנן לצרף את נושיו של המבקש כמשיבים לערעור בכלל ולבקשה לעיכוב ביצוע בפרט, שכן מעת ביטול צו הכינוס אין עוד הכונס הרשמי מייצג את הנושים, ודי באי צירופם כדי לדחות את הבקשה. המשיב מציין כי קיימת אומנם פסיקה שהביעה הסתייגות מעמדה זו, אולם על פי הנטען, גם לגישה מסתייגת זו, במקרה בו לבקשה עשויה להיות השלכה ספציפית על נושה מסוים, חובה לצרפו להליך. כמו כן נטען, כי היה מקום לצרף את המנהל המיוחד שהיה צד להליכים בבית המשפט המחוזי.

16.

בהתייחס לסיכויי הערעור, נטען כי אלו אינם גבוהים. פסק הדין עוסק כולו בקביעות עובדתיות בהן ערכאת הערעור ממעטת להתערב. כן נטען, כי בית המשפט המחוזי לא התעלם מהחומר שהוגש לו על ידי המבקש ופסק הדין מבוסס על התשתית הראייתית שהונחה לפניו, על עובדות ומסמכים שנבחנו והן על ממצאי מהימנות והתרשמות בית המשפט המחוזי מחוסר תום ליבו של המבקש.

הכרעה

17.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נראה כי אכן הדרך הדיונית בה היה על המבקש לנקוט היתה הגשת בקשה לסעד זמני בתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי ולא בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין [ראו: ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 31.3.2009) בפסקה 6 (להלן: עניין גויזן ); ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 18.3.2003) בפסקה 3; ע"א 8339/09 טיראן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 22.10.2009) בפסקה 5; ע"א 4486/08 מזרחי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 3.12.2008) בפסקה 7 (להלן: עניין מזרחי )]. לגופו של עניין, על המבקש עיכוב ביצוע של פסק הדין או מתן סעד זמני בערעור, לשכנע את בית המשפט כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם לא יינתן הסעד המבוקש יקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו [ראו: עניין גויזן , לעיל, בפסקה 6; ע"א 7944/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 3.12.2008) בפסקה 6 (להלן: עניין גוטמן )].

18.

במקרה דנן נדמה כי עיקר טענותיו של המבקש מופנות נגד ממצאי מהימנות של בית המשפט המחוזי לגבי תום ליבו (וליתר דיוק העדר תום ליבו) וקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, "וטענות ממין זה אין בהן ככלל כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור ואין הן מצדיקות, אפוא, מתן סעד זמני עד להכרעה בו" (ראו: עניין גויזן , לעיל, בפסקה 6; ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2006) בפסקה 5 (להלן: עניין סורוקה ); ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 29.7.2009) בפסקה 8 (להלן: עניין לוי ); עניין גוטמן , לעיל, בפסקה 7).

19.

על כך יש להוסיף כי המבקש לא הצליח להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. טענותיו של המבקש לעניין הנזק הכלכלי שייגרם לו נטענו בעלמא. אשר להליכי ההוצאה לפועל, הרי שבית משפט זה קבע לא אחת כי הימשכותם של הליכי הוצאה לפעול, לעולם לא תחשב כנזק בלתי הפיך, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לפנות לחקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפעול (ראו: עניין סורוקה , לעיל, בפסקה 5, עניין גויזן , לעיל, בפסקה 6; עניין לוי , לעיל, בפסקה 12; עניין מזרחי , לעיל, בפסקה 9). לבסוף, בעניין טענתו של המבקש כי מרכז חייו ועבודתו מחוץ לארץ, הרי שכפי שמציין המשיב בתגובתו, במסגרת ביטול צו הכינוס בוטל גם עיכוב היציאה מן הארץ ולפיכך אכן תמוהה טענתו זו של המבקש. ככל שצו עיכוב היציאה מן הארץ הוטל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הרי שאין הליכים אלו מהווים נזק בלתי הפיך, כפי שפורט לעיל.

20.

לבסוף יש להעיר כי הבקשה הנוכחית הוגשה לאחר למעלה מחצי שנה מיום מתן פסק הדין, אשר ניתן בחודש מרץ 2009. הסיבה לכך נעוצה בהתנהלותו של המבקש בהגשת הבקשות לעיכוב ביצוע כפי שפורט לעיל. התנהלות זו מהווה נימוק נוסף המצדיק את דחיית הבקשה.

21.

משהגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות לא מצאתי מקום להרחיב ולדון במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע בטענות המשיב לעניין צירוף בעלי דין נוספים לערעור ולבקשה הנוכחית.

22.

על יסוד כל האמור, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 5,000 ש"ח.