ע"א 5481/17 א.ש טינה חברה לבניין בע"מ נ. מדינת ישראל -משרד האוצר

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ג' גדעון ) בע"מ 35324-10-15 מיום 6.6.2017, בגדרו נדחה ערעור המבקשת על החלטת המשיב להטיל עליה כפל מס תשומות, וקנס בגין העדר פירוט כדין בחשבוניות.

2.

מחקירה שערך המשיב, עלה כי המבקשת קיזזה מס תשומות על-פי חשבוניות שהוצאו עבורה שלא כדין, תוך שהיא מודעת לתוכנן הכוזב. כמו כן, הסיק המשיב כי החשבוניות דנן לא עמדו בהוראות סעיף 9(א) להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות), התשל"ג-1973. על בסיס זה, חויבה המבקשת בתשלום כפל מס בסך של 2,701,164 ₪, ובתשלום קנס בסך של 139,262 ₪.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקשת בנוגע להתיישנות שחלה בנדון דידן , וקבע כי התשתית הראייתית אשר עמדה בבסיס החלטות המשיב, לרבות ממצאים אשר עלו מעדויות של גורמים רלבנטיים, מבססת את המסקנה כי החשבוניות אכן הוצאו שלא כדין. בית המשפט המחוזי עמד בין היתר על סתירות וקשיים שעלו מעדות מנהלה של המבקשת, כמו גם על העדרם של מסמכים התומכים בעמדתה, ועל הימנעותה מהתמודדות עם ראיות המשיב. על כן, נקבע כי המבקשת לא הצליחה לסתור את החזקה על ידיעתה אודות אי-החוקיות שבחשבוניות.

עיקרי טענות הצדדים

4.

בערעור שהוגש לבית משפט זה טוענת המבקשת נגד מסקנות בית המשפט המחוזי על דבר ההתיישנות ונטלי הראיה. לטענת המבקשת, החשבוניות הנדונות הוצאו כדין, ולחלופין, היא לא ידעה על אי-החוקיות שבהן. המבקשת תומכת את יתדותיה בטענות על מהימנות עדי המשיב, המשקל שניתן לעדויותיהם, ושאר טענות בנוגע לתשתית הראייתית שעמדה בבסיס פסק הדין של בית המשפט המחוזי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין הצדקה לחיובה בתשלום קנס וכפל מס.

5.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגישה. לטענתה, סיכויי הערעור להתקבל – טובים המה; ותשלום הקנס וכפל המס באופן מיידי יביאהּ למצב של חדלות

פרעון . על-פי החלטתי מיום 13.7.2017 הגישה המבקשת הודעה משלימה ובה אסמכתאות שונות אשר מהן ניתן ללמוד בין היתר כי היתרה בחשבון הבנק של המבקשת עומדת על 642,514.64 ₪ בחובה; למבקשת פיקדון בסך של 540,194 ₪ המשועבד לבנק כבטוחה לחובותיה; היא פורעת מידי חודש הלוואות בסך כולל של 142,361.04 ₪; וכי נכון ליום 30.6.2017 מצויה המבקשת בהפסד של 116,134 ₪. כמו כן, צירפה המבקשת מידע על רווחיה בשנים 2016-2015.

6.

מנגד טוען המשיב כי המבקשת לא הוכיחה כדבעי שיגרם לה נזק בלתי-הפיך ממימושו המיידי של פסק הדין, וכי אין עוררין על כך שניתן יהיה להשיב את כספי הזכייה אם הערעור יתקבל. לטענת המשיב, יש לתמוה על משיכות כספים בסכומים גבוהים, אשר התבצעו בחשבון המבקשת, מבלי שהובא להן נימוק. המשיב מוסיף וטוען כי מאישור רואה החשבון שהגישה המבקשת עולה שבשנים 2016-2015 עמדה יתרת הרווח שלה על סכומים גבוהים; כי לא הובהר טיבו ומקורו של ההפסד משנת 2017; וכי לא הוצגו פרטי מידע רלבנטיים נוספים. עוד טוען המשיב כי המבקשת היא חברה רווחית ופעילה, אשר יש באפשרותה לעמוד בתשלום החוב; וכי סיכויי הערעור דנן – נמוכים. על כן, נטען כי יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

7.

דין הבקשה להידחות. הלכה פסוקה ידועה היא כי הזוכה בפסק דין זכאי לקבל את פירות זכייתו באופן מידי, וכי החלטה על עיכוב ביצוע תינתן רק בנסיבות חריגות. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר בפסק דין כספי עסקינן (ע"א

8777/08 מריסאת נ' מריסאת , פסקה 7 (8.2.2009)). במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין על המבקש לשכנע, כי "סיכויי ערעורו להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתו במובן זה שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק שאינו בר תיקון או כי יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו במידה והערעור יתקבל" (ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד , פסקה 7 (4.4.2012) (להלן: עניין ש.י סימון ); ע"א 94/13 מדינת ישראל נ' מחמוד , פסקה 12 (3.4.2013)).

8.

על פני הדברים, בענייננו-אנו, סיכויי הערעור להתקבל אינם מן המשופרים, שכן חלק ניכר ממנו עוסק בקביעות עובדתיות של בית המשפט המחוזי – במהימנות ובמשקל, אשר בהן כידוע ממעטת ערכאת הערעור להתערב (ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרישמי , פסקה 18 (8.11.2009)). עם זאת, לא אקבע מסמרות בשאלת סיכויי הערעור שכן סבורני כי דין הבקשה להידחות על-פי מאזן הנוחות לבדו. גם לאחר שעיינתי בהודעה המשלימה שהגישה המבקשת, על צרופותיה , לא שוכנעתי כי יש די בנתונים שהוצגו שם על מנת להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. כמו כן, היות שהמדינה היא הזוכה בפסק הדין, אין חשש כי במידה ותזכה המבקשת בערעור, יתעורר קושי בהשבת המצב לקדמותו (עניין ש.י סימון , שם). לא זו אף זו, לעיתים דווקא מצב כלכלי רעוע של מבקש עיכוב הביצוע עשוי להיות שיקול לדחיית בקשתו, מחשש כי בהמשך ההליך, אם ידחה ערעורו, לא תיוותר בידיו היכולת לעמוד בתשלומים הנדרשים (ע"א 952/15 מקס נ' דינר , פסקה 12 (9.2.2015)).

9.

ביסוס משמעותי למסקנתי דלעיל מצאתי בתגובת המשיב, אשר ממנה עולה כי הוא נכון להגיע להסדר תשלומים עם המבקשת (פסקה 22 סיפא). חזקה על הצדדים כי אכן יגיעו להסדר אשר יאפשר את תשלום הקנס וכפל המס, תוך התחשבות במצבה וביכולותיה הכלכליות של המבקשת.

הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית אפוא בזאת. לפנים משורת הדין, לא אעשה צו להוצאות.