ע"א 8771/15 הרי עזרן נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' חזק ), ב-פש"ר 1102-03-12, מתאריך 03.11.2015, בגדרו נדחתה בקשת המבקש להכרזתו כפושט רגל וכן בוטל צו הכינוס שניתן בעניינו.

אביא להלן את הנתונים הדרושים להכרעה.

רקע עובדתי

נגד המבקש ואחרים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם ביצוע של עבירות מס מרובות. בתאריך 15.10.2013 המבקש הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע ב-655 עבירות במסגרת חמש פרשות ותשעה אישומים, ובתאריך 24.12.2013 נגזרו עליו העונשים הבאים: 6 שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, 18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו, וקנס כספי בסך של 1,000,000 ש"ח (ראו: ת"פ (ב"ש) 38119-03-11 מדינת ישראל נ' בראנס

ואח' (24.12.2013)). ערעורו של המבקש על הכרעת הדין נדחה, ואילו ערעורו על גזר הדין התקבל בחלקו, ועונש המאסר בפועל שהושת עליו הופחת לחמש שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו (ראו: ע"פ (ב"ש) 9645-02-14 בראנס ואח' נ' מדינת ישראל רשות המיסים (01.10.2014)) . בתאריך 29.12.2014 נדחתה בקשת רשות ערעור שהמבקש הגיש על גזר הדין בבית משפט זה (ראו: רע"פ 8445/14 עזרן נ' מדינת ישראל (29.12.2014)).

2.

ביני לביני, המבקש פנה לבית משפט המחוזי בבאר שבע, בבקשה למתן צו כינוס לנכסיו. בתאריך 01.03.2012 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, וכן צו לעיכוב הליכים לפי סעיף 22(א) ל פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל ).

3.

בתאריך 21.12.2012 משרד האוצר – אגף המכס ומע"מ, שהוא אחד מנושיו של המבקש (להלן: מע"מ ), הגיש בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של המבקש, ולביטול צו הכינוס. הדיון בבקשתו של מע"מ נדחה עד לתום ההליכים הפליליים נגד המבקש. בתאריך 03.11.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, כי בנסיבות העניין יש לשלול את ההגנה של פקודת פשיטת הרגל מהמבקש . זאת, בין היתר, בהתחשב בנתונים הבאים: העבירות שהמבקש ביצע הינן עבירות חמורות, שבוצעו לאורך מספר שנים, הפוגעות באופן קשה בכלכלת המדינה, ושיש בהן אי חוקיות העולה כדי פגיעה משמעותית בתקנת הציבור ; חובותיו של המבקש ל מע"מ נבעו כתוצאה מפעילותו הבלתי חוקית , וכן העובדה כי המבקש נמנע בחוסר תום לב מלפרט את סך חובו ל מע"מ , ואף לא ציין כי חוב זה מהווה כ-30% מסך חובותיו. לפיכך, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה על ביטול צו הכינוס והליכי פשיטת הרגל של המבקש בתיק שבנדון, וקבע כדלקמן:

"1. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתן ביום 1/3/2012 להגנתו של החייב – בטלים.

2.בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל – נדחית.

3.צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 60 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים.

4.שכרו של המנהל המיוחד ישולם לפי תקנות 8(א) ו- 15 (ה) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981. כן זכאי הכונס הרשמי לשכר השגחה.

5.הכונס הרשמי יחלק את יתרת הכספים לנושים שתביעותיהם אושרו, בהתאם לסדרי הקדימה שבדין. ככל ולא נבדקו תביעות החוב, יועברו הכספים ללשכת ההוצאה לפועל.

6.כל סכום נוסף שיתקבל בחשבון פשיטת הרגל של החייב בשל הפרשי ריבית, ייזקף כשכר טרחת המנהל המיוחד.

7.המנהל המיוחד משוחרר מתפקידו ככונס לנכסי החייב. "

4.

על פסק הדין הנ"ל הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, ויחד עמו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין – היא הבקשה שלפני.

לשם השלמת התמונה יצוין כי ביני לביני הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיכוב ביצוע זמני של פסק הדין, וזאת למשך 30 יום לשם הגעת ערעורו לבית משפט זה, ואולם בתאריך 09.12.2015 בית המשפט המחוזי הנכבד דחה את בקשתו בהחלטה מנומקת.

טענות הצדדים בבקשה

6.

בבקשתו שלפני, המשתרעת על פני 32 עמודים, נסקרים כל ההליכים הקודמים לבקשה שבפני, וכן כל טענות הצדדים בהליכים הקודמים. לעניין עיכוב הביצוע עצמו המבקש טוען כי הסיכויים שערעורו יתקבל הינם טובים, ולשם ביסוס טענתו זו הוא מפנה לכלל נימוקיו בערעור שהגיש. בתמצית, לשיטתו, בית המשפט המחוזי שגה בכך שנתן משקל מכריע לכך שלא חלף זמן רב מעת ביצוע העבירות, ומנגד, בכך שלא נתן משקל משמעותי לשיקולים הבאים: להליך השיקומי שהוא עובר; לכך שלכל אורך ניהול ההליכים הוא שיתף פעולה עם הנאמן וכן לכך שלמעשה מע"מ הוא הנושה היחיד שהשיג על ההכרזה עליו כפושט רגל.

המבקש טוען עוד, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת קבלת בקשתו. זאת מכיוון שלשיטתו יהיה קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו באם ערעורו יתקבל, שכן הוא חדל פירעון ולפיכך הוא עלול להיאסר בגין חובותיו, או להידרדר חזרה למעגל הפשיעה. בניגוד לכך, לטענתו, לא יגרם לצד השני כל נזק מעיכוב הביצוע, שכן ממילא אין בידו אפשרות לשלם את חובותיו לנושיו.

7.

המשיבים, שהגיבו בהתאם להחלטתי מתאריך 10.01.2016, טוענים מנגד כי אין להיעתר לבקשה ממספר טעמים:

א.טענות המשיב 1

ראשית , המשיב 1 טוען כי היה על המבקש להגיש בקשה למתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1987 (להלן: תקסד"א ), חלף הבקשה שהגיש לעיכוב ביצוע.

שנית , לגופו של עניין, דין הבקשה להידחות וזאת מאחר שלשיטת המשיב 1 סיכויי הערעור הינם קלושים, וכן מכיוון שמאזן הנוחות איננו נוטה לטובת קבלת הבקשה. בתוך כך המשיב 1 טוען שקביעותיו של בית המשפט המחוזי מעוגנות היטב בדין ובפסיקה. לעניין מאזן הנוחות המשיב 1 טוען כי זה נוטה לכיוון של דחיית הבקשה, מכיוון שהמבקש לא ביסס או הוכיח את טענתו כי ייגרם לו נזק שאיננו ניתן לתיקון במידה וערעורו יתקבל, וממילא לטענתו המבקש יכול לעתור לקיום חקירת יכולת בעניינו, שתקבע את יכולתו לשלם את חובותיו לנושיו.

ב.טענות המשיב 2

לטענת המשיב 2 מאזן הנוחות איננו מטה את הכף לכיוון זה או אחר, שכן המבקש ממילא לא יוכל לקבל הפטר על מרבית חובותיו, שכן הוא הורשע בעבירות הקשורות לפשיטת הרגל (זאת בהתאם לסעיף 69(א) ל פקודת פשיטת הרגל ), וכן מכיוון שהתנהלותו בהליכים היתה נגועה בחוסר תום לב. לפיכך, לשיטתו, אין לקבל את הבקשה, במיוחד נוכח העובדה שאף הוא איננו סבור כי סיכויי קבלת הערעור גבוהים.

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה, בחומר שצורף אליה ובתגובות המשיבים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות .

9.

סעד זמני ועיכוב ביצוע של פסק דין הינם סעדים השלובים זה בזה, והאמור נכון ביתר שאת מאז החלפתה של תקנה 467 ל תקסד"א , שמעת תיקונה היא כוללת את שני הסעדים האמורים – בכפיפה אחת (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1104 (מהדורה שתיים עשרה 2015) (להלן: גורן )). למעשה החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מורכבת מכמה רבדים, שחלקם אינם ניתנים כלל לעיכוב, ושלגביהם יש צורך לבקש סעד זמני (כך באשר לביטול צו הכינוס ודחיית הבקשה להכריז על המבקש כפושט רגל ראו: ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (18.03.2003) (להלן: עניין דוד );

ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי והאפוטרופוס הכללי (13.07.2006)). יחד עם זאת, בפסק הדין ישנם לכאורה גם מרכיבים שאכן ניתנים לעיכוב (כגון: תשלום שכרו של המנהל המיוחד, וההוראות לגבי חלוקת הכספים שניתנו לכונס הרשמי).

הבקשה שבפני מתמקדת למעשה במניעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש (ראו: פיסקאות 45-38 לטיעוני המבקש). מכאן כי לכאורה אכן היה על המבקש לבקש סעד זמני, חלף עיכוב ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, מכיוון שממילא אינני סבור כי יש מקום להיעתר לבקשה – דומה עלי כי אין כל נפקות מעשית לכותרתה. אתמקד איפוא במהות ואפרט להלן את טעמי.

10.

הלכה היא כי על המבקש עיכוב ביצוע או סעד זמני עד למתן פסק דין בערעור להראות כי קיים סיכוי טוב שערעורו יתקבל, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: גורן בעמ' 1104; ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי , פיסקה 6 (31.03.2009); ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרישמי , פיסקה 17 (8.11.2009); ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (28.10.2014)).

מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערעור, דומה כי בנסיבות העניין, נוכח חומרתם והיקפם של המעשים הפליליים שהמבקש ביצע, ומכיוון שלמעשה אין מחלוקת של ממש באשר לעובדות שבבסיס קביעותיו המנומקות של בית משפט המחוזי הנכבד – לא ניתן לומר שסיכויי ערעורו של המבקש גבוהים באופן שמצדיק את קבלת הבקשה (השוו: ע"א 7092/13 ד.מ. נ' י.מ. (12.10.2015)). יתר על כן – על פני הדברים אין תוחלת כלכלית בקיום הליך פשיטת רגל בעניינו של המבקש שכן היקף הנשייה בדין קדימה של רשויות המס הוא כה ניכר עד כי נראה שהותרת המבקש בהליך פשיטת רגל לא תניב לנושים הרגילים דבר, וזאת בפרט בהתחשב בכך שהמבקש טען מפורשות כי הוא נעדר נכסים לחלוטין. מעבר לכך – מי שעלול להינזק מעיכוב ביצוע פסק הדין הינם נושיו של המבקש, וביניהם מע"מ , ואולם גורם זה אפילו לא צורף כצד לבקשה, חרף השתתפותו בהליכים הקודמים, והרי די באי-צירופו של צד מעוניין זה כדי לדחות את הבקשה (ראו: ע"א 6861/15 שפר נ' עו"ד ענת רום ( 09.12.2015 ); ע"א 6067/04 בדראן נ' כונס הנכסים הרישמי פיסקה ה' (09.08.2006)). אמנם ב עניין דוד הובעה הסתייגות מהלכה זו, שהרי הכונס הרשמי מתייצב לדיונים בבקשות לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל, והוא שאמור לייצג, בין היתר, את האינטרס הקיבוצי של הנושים. ואולם, דומה כי הסתייגות זו איננה חלה בנסיבות הנידון דידן, שכן כאמור אחד הנושים היה צד להליך הקודם, ואף הוא לא צורף כצד להליך שבפנינו או להליך הערעור (ראו: עניין דוד בפיסקה 4; שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל 124 (מהדורה שלישית 2010)).

11.

גם טענותיו של המבקש באשר למאזן הנוחות אינן מובילות למסקנה כי יש לקבל את בקשתו משני נימוקים:

ראשית , המבקש לא טען כי עצם תשלום הכספים שנפסקו בפסק הדין יסב לו נזק בלתי הפיך (ראו: פיסקה 42 לטיעוני המבקש).

שנית , גם טענותיו באשר לנזק שיגרם לו מנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדו אינן משנות פה את מאזן הנוחות, זאת בין היתר בהתחשב בהלכה לפיה קשה לראות בנקיטת הליכי הוצאה לפועל, כשלעצמם, כמסבים נזק בלתי הפיך, ומאחר שהמבקש לא הוכיח כי בעניינו מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן סעד של עיכוב הליכי הוצאה לפועל (ראו: ע"א 1738/10 שרון קרויטרו נ' כונס הנכסים הרשמי (18.3.2010) וההפניות שם; ע"א 3552/15 סמיח נ' עו"ד שמואל לביא ( 26.08.2015 )).

12.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית .