ע"א 6067/04 מוחמד בדראן נ. כונס הנכסים הרישמי

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע. גרשון) בו דחה את בקשת המערערת להכריז עליה כפושטת רגל וביטל את צו הכינוס שניתן נגדה, וכן החליט לבטל את הכרזת המערער כפושט רגל שנעשתה ביום 21.2.01 ואת צו הכינוס שניתן בעניינו קודם לכן.

2.המערערים הם בני זוג שנקלעו לחובות כבדים. הבעל פתח בהליכי פשיטת רגיל עוד בשנת 2000 והוכרז ב-2001 פושט רגל. האשה פתחה בהליכים דומים בשנת 2003 וניתן בעניינה צו לכינוס נכסים. במהלך הדיון שהתקיים בבקשת האשה להכרזת פשיטת רגל ב-2004, עשה בית המשפט קמא שימוש בסמכותו לעיין מחדש בהכרזת פשיטת הרגל של החייב, ודן במשולב בבקשת החייבת להכריז עליה כפושטת רגל ובהכרזה שניתנה בעניינו של החייב שנים קודם לכן. במסגרת תשתית ראיות וטענות שנפרשו בפני בית המשפט, נמצא כי המערערים נהגו בחוסר תום לב ביצירת חובותיהם, בתקופה שקדמה להגשת בקשות פשיטת הרגל. מממצאי פסק הדין עולה, כי בעת שחשבונו של החייב הוגבל בבנק על פי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981, הוא עשה שימוש בחשבון הבנק של אשתו, החייבת, שהיתה לאורך כל השנים עקרת בית, בלא הכנסות משל עצמה, ומשך שיקים תוך זיוף חתימת אשתו, בעלת החשבון. בית המשפט מצא דופי וחוסר תום לב בפעולת החייב והחייבת כאחד, הראשון בכך שעשה שימוש בחשבון בת זוגו כעקיפה של האיסור על ניהול חשבון שלו, והחייבת מצידה בכך שהסכימה להעמיד את חשבון הבנק שלה לרשות בעלה אף שחשבונו הוגבל, ונתנה לו יד חופשית לפעול בו בלא הפרעה. על יסוד אלה, החליט בית המשפט שלא להעניק לחייבים את פרישת ההגנה של הליכי פשיטת הרגל מחמת חוסר תום ליבם. בית המשפט גם הסביר כי הכרזת פשיטת הרגל של החייב ניתנה על יסוד הנחה מוטעית כי חובותיו נצמחו בתום לב, וטעות זו טעונה תיקון.

3.שמענו את טיעוני הצדדים ונחה דעתנו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מצדיק התערבות, בין בהיבט הדין ובין בהיבט העובדות. כלל הוא כי אחד התנאים להכרזת אדם כפושט רגל על פי בקשתו הוא כי חובותיו נצמחו בתום לב. מקום שמתברר כי חובות החייב נוצרו בדרכי רמייה, ינתן לכך משקל רב לענין ההחלטה האם להיענות לבקשת פשיטת הרגל שמגיש החייב (לוין וגרוניס, פשיטת רגל , מהד' 2, עמ' 169).

בנסיבות מקרה זה הוכח, כי שני בני הזוג נהגו שלא בתום לב בשלב שקדם להגשת בקשותיהם. לאור זאת, צדק בית המשפט כאשר מצא כי לא נתמלאו התנאים להכרזת החייבת פושטת רגל, ונתקיים יסוד לבטל את צו הכרזת פשיטת הרגל שניתן בעניינו של החייב. העובדה בלבד כי בשלב מתן הכרזת פשיטת הרגל של החייב בית המשפט לא היה מודע לחוסר תום לבו של החייב, אינה מצדיקה להנציח קיומה של הכרזה שניתנה על בסיס הנחה מוטעית והסמכות לעיין מחדש בצו שניתן נועדה בין היתר, למקרה שבו הכרזה שניתנה טעונה תיקון מן הטעם שיסוד מהותי עליו הושתתה התברר כמוטעה.

על יסוד כל אלה, דין הערעור להידחות.