ע"א 5428/06 אורית סורוקה נ. כונס הנכסים הרשמי

1.זוהי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד

השופט אטרש ), בתיק פש"ר 1198/04 , מיום 10. 5 .2006 , בגדרה דחה את בקשת המבקשת להכריז עליה כפושטת רגל וביטל את הצו לכינוס נכסיה מיום 16.11.2004.

2.המבקשת, שנקלעה לקשיים כספיים, הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה כפושטת רגל. במסגרת הבקשה הצהירה המבקשת על חובות בסכום כולל של 300,000 ₪, שהיא חייבת לחמישה נושים. תחילה נעתר בית המשפט לבקשתה, הורה על כינוס נכסיה והשית עליה תשלום חודשי בסך של 100 ₪. ואולם, בהחלטתו מיום 10.5.2006 ביטל בית המשפט את צו הכינוס וקבע כי אין מקום להכריז על המבקשת כפושטת רגל, משום שלא הוכיחה כי חובותיה נוצרו בתום לב. בית המשפט הוסיף וקבע כי אף בתקופה שלאחר מתן צו הכינוס, התנהלה המבקשת בחוסר תום לב. זאת, משום שלא שיתפה פעולה עם חוקרי כונס הנכסים הרשמי (להלן – הכנ"ר ), לא הציגה מסמכים רלוונטיים לאימות טענותיה (בין היתר, בעניין נסיעותיה לחו"ל ורכישת כלי רכב) ולא טרחה להציע הצעה כלשהי לנושיה.

3.המבקשת הגישה ערעור לבית משפט זה. בערעורה טוענת המבקשת, כי החלטת בית משפט קמא "מוטעית מתחילתה ועד סופה". כל כך, בשל הסתמכותו על עמדת הכנ"ר בלבד, אשר מסר לבית המשפט עובדות לא נכונות, הסתיר מידע מתיק בית המשפט ואף העלים עובדות ומסמכים ששלחה אליו. בד בבד עם הערעור, הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע, בה ביקשה להשיב על כנו את צו הכינוס, עד להכרעה בערעור בעניינה.

המשיב, המתנגד לבקשה, טוען כי יש לדחותה על הסף, הן בשל אי צירופם של הנושים כמשיבים לבקשה והן בשל כך שאינה נתמכת בתצהיר. אף לגופה של הבקשה טוען המשיב כי יש לדחותה. לטענתו, סיכויי הערעור קלושים באשר הוא נסוב בעיקרו על הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. כן טוען המשיב כי מאזן הנוחות בין הצדדים "נוטה בבירור" לטובת הנושים.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות לגופה. עם זאת, ראיתי לנכון להידרש גם לאחת הטענות הטרומיות, שבגינה ביקש המשיב לדחות את הבקשה על הסף.

המבקשת, שאינה מיוצגת בהליך זה, לא צירפה את נושיה כמשיבים לבקשה. בית משפט זה כבר קבע בעבר כי משנדחתה בקשת חייב לכינוס נכסים בבית משפט קמא, שוב אין הכנ"ר מייצג את נושיו, ועל החייב לצרפם כמשיבים לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע שבגדרו (בש"א 2496/92 ברנמילר נ' כונס הנכסים הרשמי , החלטה מיום 2.6.1992, מפי השופט מ' חשין, ע"א 6067/04 בדראן נ' כונס הנכסים הרשמי, החלטה מיום 9.8.2006, מפי השופט רובינשטיין ). ברם, הובעה הסתייגות מדעה זו (ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , החלטה מיום 18.3.2003, מפי השופט גרוניס ), ואף אני סבור כי, ככלל, אין לדרוש את צירופם של הנושים כמשיבים לבקשה.

אין חולק, כי כאשר מוגשת בקשה של חייב לכינוס נכסים, אין חובה לזמן את הנושים לדיון בהליך (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מה(3) 61, 67, מפי השופט בך ). זאת, משום שהאינטרס הקיבוצי של אלו מיוצג על ידי הכנ"ר, שהוא, כמובן, צד להליך (ד"ר ש' לוין וד"ר א' גרוניס, פשיטת רגל (מהדורה 2, תשס"א), עמ' 111; סעיף 139(ה) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980). כך, על אף שבעת הגשת הבקשה טרם מונה כונס לנכסי החייב. הגיון זה, על פיו הכנ"ר הוא המייצג את האינטרס הקיבוצי של הנושים, יפה לכאורה אף בהמשכו של ההליך, בערעור שמגיש החייב על ההחלטה לדחות את בקשתו. גישה זו אף עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, לפיה: "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור". הכנ"ר, שהיה בעל הדין בערכאה הדיונית, הוא אפוא המשיב בערעור, ובתורת שכזה, ימשיך לייצג את האינטרס הקיבוצי של הנושים. אזכיר, כי תקנה 2 לתקנות פשיטת רגל, התשמ"ה-1985, אף קובעת כי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על הליכי פשיטת רגל, במידה שאינן סותרות הוראות תקנות אלה ובשינויים המחוייבים לפי הענין. לא מצאתי בעייתיות בהחלת הוראת תקנה 424 על ההליך שלפניי.

עם זאת, גם לכלל זה עשויים להיות חריגים שיצדיקו את זימון הנושים וצירופם כמשיבים להליך הערעור. כך, כדוגמה, מקום בו היה זה אחד הנושים שיזם את ההליך לביטולו של צו הכינוס שניתן לבקשת החייב, או מקום בו התייצב נושה לדיון בבקשה לביטול צו הכינוס והשמיע את טענותיו (השוו דבריו של השופט בך בעניין קלאר , בעמ' 67, מול האות א). מלבד מקרים דוגמת אלו, סבורני כי, ככלל, אין צורך לצרף את הנושים כמשיבים להליך הערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בגדרו.

5.ברם, כאמור לעיל, דין הבקשה – להידחות לגופה. הבקשה אינה מתייחסת כלל לסיכויי הערעור. אלו אכן קלושים למדי. עיקרו של הערעור נסוב על קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. טענות אלו אין בהן, ככלל, כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור והן אינן מצדיקות מתן סעד זמני עד להכרעה בו (ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי , החלטה מיום 13.7.2006, השופטת חיות , וההפניות שם). אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה של המבקשת. בית משפט זה קבע לא אחת כי המשך הליכי ההוצאה לפועל "לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו" (ע"א 5321/03 יוסף אדרי נ' כונס נכסים רשמי , החלטה מיום 8.7.2003, מפי השופט לוי ).

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.