ע"א 2763/09 ניסים לוי נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי באר-שבע (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ), שבגדרה בוטל צו הכינוס שניתן כנגד המבקש ונדחתה בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט-רגל.

2.

בתאריך 19.4.2007 ניתן, על-פי בקשתו של המבקש, צו לכינוס נכסיו והוטל עליו לשלם תשלום חודשי לנושיו בסך 1,000 ש"ח. המשיב, כונס הנכסים הרשמי, מונה לשמש ככונס נכסי המבקש. נכון ליום מתן צו הכינוס, הוגשו נגד המבקש עשר תביעות חוב, בסכום העולה על מיליון ש"ח, וכן נפתחו כנגדו 40 תיקי הוצאה-לפועל שהיקפם הכספי הכולל דומה.

3.

בחוות הדעת שהגיש המשיב לבית המשפט הנכבד קמא, אשר דן בבקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל, פירט המשיב את ממצאיו לעניין התנהלותו ואופן יצירת חובותיו של המבקש. לטענת המשיב, צבירת חובותיו של המבקש נעשתה בחוסר תום-לב, והמבקש אף נהג בחוסר תום-לב במהלך הליכי פשיטת-הרגל. מחוות דעתו של המשיב עולה, בתמצית, כי המבקש ניהל עסק מאז שנת 1998, בתור עוסק מורשה, עבר בשנת 2005 לנהל את עסקיו במסגרת חברה (להלן – פרגולות ), שבעליה הפורמאליים הוא בן-משפחתו של המבקש, ובשנת 2007 – לאחר שפרגולות צברה חובות – העביר שוב המבקש את פעילותו לחברה אחרת (להלן – וודסטאר ), שנוהלה פורמלית על-ידי גיסו של המבקש – עו"ד שמואל גרנאי (להלן – גרנאי ). המשיב טען כי המבקש ממשיך, הלכה למעשה, לנהל את עסקיו תחת כסותה של חברת וודסטאר, ובכך הוא מנסה לעקוף את האיסור הנובע מהוראת סעיף 42א ל פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 .

המבקש טען, מנגד, כי הוא עבד כשכיר הן בחברת פרגולות והן בחברת וודסטאר, וכי כלל חובותיו נצברו שעה שפעל כעוסק מורשה, ולא ניתן לומר כי צבר חובותיו בחוסר תום-לב.

4.

בתאריך 27.1.2009 דחה בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשתו של המבקש להכריז עליו כפושט רגל, ובמקביל הורה על ביטול צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו. בהחלטתו, ציין בית המשפט המחוזי כי נכונוּת טענת המבקש, לפיה חובותיה של חברת פרגולות נפרעו במלואם, בעת שהועברו עסקי החברה לידיה של חברת וודסטאר – מוטלת בספק, וזאת נוכח העובדה כי לא הוגשה כל אסמכתא לכך מטעמם של המבקש או של גרנאי. עוד הוסיף בית המשפט, כי מעדותו של גרנאי, שנשמעה בפני בית המשפט, עולה קושי להאמין כי הוא אכן מנהל את עסקי חברת וודסטאר. לבסוף הוסיף בית המשפט הנכבד, כי אם אכן נכונה הטענה לפיה חובותיה של חברת פרגולות נפרעו במלואם, הרי שלא ברור הבסיס לבקשת ההכרזה על המבקש כפושט רגל, שכן מקור בקשתו של המבקש הוא בחובות שצבר המבקש עקב קריסתה של חברת פרגולות. מסקנתו של בית המשפט הנכבד קמא הייתה כי: "עם כל האהדה לרצונו של החייב לשקם את חייו ואת חיי משפחתו ולפתוח דף חדש, נראה כי החייב, בעזרת אותם בני משפחה, פעל בצורה מתוחכמת כדי להתחמק מנושיו, כאשר זנח את חובותיו בחברת פרגולות, ויצר פעילות עסקית חדשה ונפרדת באמצעות חברת וודסטאר", וכי לאור מסקנה זו, אין צידוק להכריז על המבקש כפושט-רגל. בקשה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי הנכבד ל"עיון חוזר" בהחלטה, או לעיכוב ביצועה – נדחתה.

5.

בתאריך 29.3.2009 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא, ובמקביל הגיש בקשה שכותרתה "בקשה לעיכוב הליכים", שבמסגרתה נתבקש בית משפט זה לעכב את ביצוע החלטתו של בית המשפט הנכבד קמא עד הכרעה בערעור.

בבקשתו, טוען המבקש כי הותרת צו כינוס הנכסים על כנו מהווה איזון הולם בין הצורך להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של המבקש לבין האינטרסים הכספיים של נושיו; כי עיכוב ביצוע ההחלטה לא יוביל לפגיעה בנושיו, וזאת בניגוד לנזק הבלתי-הפיך שיגרם למבקש, לטענתו, במידה שיבוטל צו כינוס הנכסים שניתן כנגדו, ותדחה בקשתו להכריז עליו כפושט-רגל; וכי יש לאפשר לו להשמיע טענותיו בפני ערכאת הערעור, טרם יבוטל צו הכינוס – דבר שיפגע בסיכויי שיקומו הכלכלי של המבקש. לטענת המבקש, על בית המשפט להתחשב בהיותו אדם נורמטיבי, אשר מחזיק בעבודה קבועה, ואשר דאג, במהלך השנים, למלא את הוראת צו התשלומים שהוטל עליו במלואה.

המשיב מתנגד לבקשת עיכוב הביצוע. כטענה מקדמית, טוען המשיב כי מאחר שבית המשפט הנכבד קמא דחה את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל, הרי שהיה על המבקש להגיש בקשה ל סעד זמני בערעור , מכוח תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 . לגוף הדברים ולעניין סיכויי הערעור, טוען המשיב כי אלו נמוכים, בשים לב לכך שהמבקש ייאלץ להתגבר על קביעות עובדתיות ברורות של הערכאה הדיונית – קביעות שבית משפט שלערעור איננו נוטה להתערב בהן. ביחס למאזן הנוחות, טוען המשיב כי המבקש לא נתן כל הסבר ולא הציג כל ראיה לכך שביטול צו הכינוס יגרום לו נזק בלתי הפיך.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה שבפני, ובתגובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות . להלן אבהיר את טעמי להחלטה זו.

7.

בפתח הדברים, אבקש להעיר כי לא מצאתי לנכון להכריע בטענתו המקדמית-דיונית של המשיב, ולפיה היה על המבקש להגיש בקשתו בדרך של בקשה לסעד זמני בערעור, שכן בין אם כך ובין אם כך – דינה של הבקשה להידחות, מטעמים הנעוצים בגופו של עניין.

8.

לעניין סיכויי הערעור

– בערעורו משיג העורר על חלק מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא. כך הוא טוען, למשל, כי שגה בית המשפט הנכבד, שעה שקבע כי מקור חובותיו של המבקש הוא בפעילותה הכושלת של חברת פרגולות, וכשקבע כי מעברו של המבקש מחברת פרגולות לחברת וודסטאר נעשה לצורך התחמקות מנושיה של חברת פרגולה. עוד הוא משיג על התרשמותו של בית המשפט הנכבד קמא מעדותו של גרנאי, וטוען כי אין יסוד לפקפוקו של בית המשפט הנכבד בטענה שגרנאי הוא המכוון את פעילותה העסקית של חברת וודסטאר. מעיון בטענות אלו, שהן העיקריות שבטענות המבקש, עולה כי אכן עיקר ערעורו של המבקש מכוון נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הנכבד קמא, וכנגד אופן התרשמותו מעדותו של עד. כידוע, ערכאת הערעור איננה נוהגת, דרך-כלל, להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ובפרט אינה נוהגת להתערב בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית על-סמך התרשמותה הבלתי-אמצעית מעדים (ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל , פ"ד נב(2) 582, 594 (1998)). נוכח האמור, דומה כי על-פני הדברים , סיכויי ערעורו של המבקש אינם מן הגבוהים, ולבטח אינם מצדיקים מתן סעד זמני בערעור, או היעתרות לבקשת עיכוב ביצוע.

12.

לעניין מאזן הנוחות

– טענת המבקש, לפיה יגרם לו נזק בלתי-הפיך אם לא יעתר בית המשפט לבקשתו, לא הובהרה ולא בוססה כל צרכה. בכל אופן, כידוע, אין בהמשך קיומם של הליכי הוצאה לפועל כנגד חייב כדי להוות נזק בלתי הפיך, המטה את מאזן הנוחות לטובתו של אותו חייב (ראו: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 8.7.2003) (להלן – עניין אדרי ); ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2006); ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ (לא פורסם, 16.1.2008); ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 3.12.2008)). הפתרון למצב הכלכלי הקשה לו טוען המבקש מצוי באפשרות העומדת לרשותו לבקש כי ראש ההוצאה לפועל יקיים בעניינו חקירת יכולת שתעמוד על יכולתו לפרוע את חובותיו לנושיו (ראו: עניין אדרי ).

13.

לאור כל האמור לעיל – הבקשה נדחית . בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.