ע"א 1190/09 אברהם ששוני נ. הכונס הרשמי

1.

המבקש הגיש בקשה לצו כינוס ופשיטת רגל בגין חובות שעמדו על כ-607,000 אלף ש"ח, ל-46 נושים שונים. בהחלטתו בבקשה ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רניאל ) כי על פי הדין, כבר בשלב בו מוגשת הבקשה לצו כינוס יש לבחון אם המבקש עתיד להיות מוכרז, בסופו של דבר, כפושט רגל; וכי מקום בו ברור כי לא ראוי להיענות לבקשה למתן צו פשיטת רגל אין כל טעם בהמשך ההליכים. צוין, כי לטענת המבקש, לאחר שפתח עסק בשנת 2004, פנה אליו אחיו, שחשבונו הוגבל לאחר שנקלע למצוקה כלכלית, וביקש ממנו את פנקסי השיקים שלו. המבקש נענה לבקשת אחיו, והלה נתן לגורמים שונים שיקים בסכומים גבוהים. המבקש, כך נקבע, היה מודע לחובות שהלכו ותפחו, ולגרסתו, בשלב מסוים הוא פנה לבנק וביקש שלא לכבד את השיקים מאחר ואין לו מקורות לכיסויים. בית המשפט הניח כי עובדות אלה יאומתו בסופו של דבר, וכי הם מציירים תמונה עגומה, של התנהלות ויצירת חובות בחוסר תום לב:

"ה[מבקש] לא הגיש תביעה כנגד אחיו בגלל קשר הדם בינו לבין אחיו. למרות זאת, קשר הדם כנראה אינו מספיק על מנת שאחיו ייתן לו דין וחשבון מלא למי נתן שיקים ועבור מה. ה[מבקש] אינו מפרט בבקשתו מתי נוצר כל חוב, ובשל מה, ובנסיבות אלה, לא יוכל להיחקר ולתת הסברים על החובות, אשר יוכיחו שצבר את החובות בתום לב, כאשר מאידך ברור שדרך זו של התנהלות אינה בתום לב" (עמ' 2 להחלטת בית המשפט המחוזי).

בית המשפט הוסיף וציין, כי לטענתו של המבקש לפיה הוא לא יצא לעבודה על מנת להחזיר את החובות שאליהם נקלע בשל מצבו הנפשי הרעוע – לא צורפה כל אסמכתא רפואית או אחרת. על יסוד כל האמור, נקבע כי הבקשה לפשיטת רגל נדחית בשל חוסר תום-לב, וזהו גם דינה של בקשת הכינוס. על המבקש הוטלו הוצאות משפט בסכום של 3,000 ש"ח.

2.

על החלטה זו ערער המבקש לבית משפט זה ויחד עם הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, שבתצהיר המצורף לה טוען המבקש כי הוא נרדף על ידי נושים וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה בהתנהלותו נפלו פגמים של חוסר תום לב – איננה יכולה לעמוד. לטענתו, עיכוב ההליכים יאפשר לו לפרנס את משפחתו.

3.

לאחר עיון בבקשה, החלטתי לדחות אותה מבלי להידרש לתגובת המשיב. כידוע, על העותר לקבלת סעד זמני בערעור להראות כי סיכוייו להצליח בערעורו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה, באופן ממשי, על החזרת המצב לקדמותו, ככל שהמבקש יזכה בערעורו. תנאים אלה אינם מתקיימים במבקש שלפנינו. הטענה בדבר סיכויי הערעור נטענה באופן לקוני ואף לגופו של עניין אני מתקשה לקבלה שכן עניינה הוא בהשגה על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי בדבר חוסר תום-ליבו של המבקש ביצירת החובות. טענות מעין אלה אין בהן, ככלל, כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחת הערעור ומכאן, שאין הן מצדיקות הענקת סעד זמני עד להכרעה בו (וראו: ע"א 2763/09 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 29.7.2009); ע"א 2352/08 אטיאס נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 13.5.2008)). המבקש לא התייחס בבקשתו לסוגיית מאזן הנוחות, אולם להשקפתי, זה אינו נוטה לטובתו. המבקש עותר, למעשה, לעכב את הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו בגין חובותיו הכספיים, חובות שעל עצם קיומם אין חולק. אלא, שכבר נקבע כי המשך ניהולם של הליכי הוצאה לפועל אינו נחשב לנזק בלתי הפיך, ובפני המבקש פתוחה הדרך לעתור לחקירת יכולת בפי ראש ההוצאה לפועל, אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו (וראו: ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 31.3.2009); ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 8.11.2009); ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2009)).

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.