רע"א 2599/10 אלינור אלון נ. יעקב נגר

מר יצחק נגר (להלן גם: יצחק ), אחיו של המשיב 1, חפץ להצטרף כמשיב נוסף בהליך שבכותרת. זו בקשתו המונחת לפניי.

1.

להלן תמצית העובדות הדרושות לענייננו: המשיב 1 מצוי בהליך של פשיטת רגל. המבקשים הם נושיו. במסגרת הליך קודם שיזמו המבקשים בבית משפט זה (רע"א 3230/09) ניתן ביום 11.1.2010 פסק-דין בזו הלשון:

1.

על-פי הצעת בית המשפט יעמוד החוב נשוא בקשת רשות הערעור על מיליון וארבע מאות אלף ש"ח וישולם תוך 60 ימים. סכומים ששולמו או שישולמו לקופת כונס הנכסים הרשמי עד לאותו המועד ייזקפו על חשבון החוב. נושא שכר טרחת המנהל המיוחד, לרבות השאלה מי יישא בו, יוכרע על ידי בית המשפט המחוזי על פי בקשה שתוגש לו ולאחר שמיעת עמדות הצדדים.

2.

אם לא ישולם הסכום כאמור, תחזור על כנה הכרעת המנהל המיוחד בסוגיית חישוב גובה החוב, החלטה הנושאת כותרת בש"א 3375/08 (ואינה נושאת תאריך).

...

2.

בהמשך לפסק-דין זה התעוררה מחלוקת באשר לשאלה אם המשיב 1 עמד בדרישות המנויות לעיל. בית המשפט המחוזי בירושלים נדרש למחלוקת זו וביום 21.3.2010 פסק כי המשיב 1 אכן קיים את המוטל עליו לפי פסק-הדין. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבכותרת. המבקשים סבורים כי המשיב 1 לא עמד בתנאים שנקבעו בפסק-הדין, ועל כן – לשיטתם – יש להשיב על כנה את הכרעתו של המנהל המיוחד לגבי שיעור החוב. כבוד השופטת חיות הורתה כי בקשת רשות הערעור תועבר לדיון לפני ההרכב שעתיד לדון בהליך נוסף אשר תלוי ועומד בבית משפט זה (ע"א 7016/10 שאותו יזם המשיב 2, המנהל המיוחד, בגין החלטה מאוחרת יותר של בית המשפט המחוזי).

3.

ביום 2.1.2011 הוגשה הבקשה שלפניי לצירופו של מר יצחק נגר כמשיב בהליך. יצחק מצוי אף-הוא בהליך של פשיטת רגל ואף הוכרז פושט רגל (ביום 25.8.2010). בבקשה שלפניי נטען כי פסק-בוררות אחד יצר את החוב שבו חבים שני האחים – המשיב 1 ויצחק. חוב זה הוא שהוביל להליכי פשיטת הרגל הנפרדים המתנהלים בעניינו של המשיב 1 (בבית המשפט המחוזי בירושלים) ובעניינו של יצחק (בבית המשפט המחוזי בתל-אביב). יצחק מציין כי ההליך ברע"א 3230/09 אמנם התנהל בין המבקשים לבין המשיב 1, אולם מדובר באותו החוב שהוא-עצמו חב בו. יצחק מדגיש כי הוא ובא-כוחו נטלו חלק בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 21.3.2010, וכי יש לו עניין ישיר בסוגיה שעל הפרק. עוד מטעים יצחק כי ביום 31.3.2010 הוא פנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בבקשה להורות על סיום הליכי הכינוס נגדו לאור תשלום החוב במלואו (על-ידי המשיב 1). בקשה זו, לדברי יצחק, עדיין תלויה ועומדת, והיא מעוררת שאלה דומה לזו שעומדת בלב המחלוקת בבקשת רשות הערעור שבכותרת.

המבקשים בהליך שבכותרת, וכן המשיבים 2 ו- 3, מתנגדים לצירופו של יצחק כמשיב בהליך. לעומת זאת, המשיב 1 תומך בבקשת-הצירוף.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר שלפניי ושקלתי היטב בדבר, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

4.

בפתח הדיון אציין כי המשיבים חולקים על עצם האפשרות לצרף להליך זה את יצחק – שבינתיים הוכרז פושט רגל – מבלי שנעשתה קודם לכן פנייה לצורך קבלת אישור של בית המשפט של פשיטת רגל. עוד נטען כי לעניין זה נדרשת גם עמדתו של הנאמן על נכסיו של יצחק, עורך-הדין אינסל, וכי אם יצורף יצחק כמשיב, יהא ככל הנראה צורך לצרף גם את הנאמן. איני רואה צורך להידרש לסוגיות אלה, שכן לגוף העניין לא ראיתי לנכון להיעתר לבקשה.

5.

אין מחלוקת כי יצחק לא היה בעל-דין פורמאלי בהליך פשיטת הרגל של אחיו-המשיב 1. שמו של יצחק גם אינו נזכר ברשימת המשיבים בכותרת החלטתו של בית המשפט המחוזי נשוא בקשת רשות הערעור. עם זאת, אין מחלוקת גם כי יצחק ועורך-דינו היו נוכחים בדיון שנתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 21.3.2010, והדבר אף מצוין בפרוטוקול הדיון. האם בעצם הנוכחות יש כדי להקים חובה לצרף את יצחק להליך זה?

תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אמת, נוכחותו של אדם בדיון בערכאה הדיונית עשויה להצדיק את צירופו להליך הערעור (ראו ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2006)). עם זאת, לא מדובר במסקנה אוטומאטית, ועצם הנוכחות בדיון אינה הופכת בהכרח את הנוכח ל"בעל-דין" לצורך תחולת תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). עמדה על כך כבוד הרשמת ליבוביץ בציינה:

עצם הדבר כי רשם העמותות השתתף בדיונים שהתנהלו לפני בית המשפט והביע עמדתו בסוגיות שנדונו לפניו אין די בה, בהעדר אינדקציות נוספות, כדי הופכת אותו בהכרח לצד להליך. לצורך הכרתו כ"בעל דין" יש להראות כי בפועל, בית המשפט אכן הכיר בו כצד להליך. כך לדוגמא, אם הוא השתתף במספר רב של דיונים מבלי שיתר בעלי הדין מחו על כך או שבית המשפט השית עליו הוצאות... מטענות הצדדים עולה כי רשם העמותות השתתף בדיון אחד בלבד ואין כל אינדיקציה נוספת, כגון פרוטוקולים מהדיונים שנערכו בבית המשפט קמא, אשר מהם ניתן להסיק כי בית המשפט ראה בו כצד להליך. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי יש לצרפו לערעורים שבכותרת מכוח תקנה 424 לתקנות (ע"א 2730/06 כרמל מרקעים בע"מ נ' אגודת ספורט מכבי יפו (לא פורסם, 17.10.2006)).

6.

בענייננו, מדובר בהתייצבות חד-פעמית של יצחק באמצעות בא-כוחו, וכן של המנהל המיוחד של יצחק (עורך-הדין אינסל), לדיון בתיק פשיטת הרגל של המשיב 1 בבית המשפט המחוזי בירושלים. התייצבות זו, כך עולה מן החומר שלפניי, נבעה מתוכן הבקשה שהגיש המשיב 1 לבית המשפט המחוזי ביום 7.3.2010. במה דברים אמורים? ביום 7.3.2010 הגיש המשיב 1 לבית המשפט "הודעה על תשלום כפי החלטת בית המשפט העליון ברע"א 3230/09 ובקשות דחופות". המשיב 1 ביקש בהודעתו-זו כי בית המשפט המחוזי יקבע כי הוא הפקיד את הסכום הדרוש ומילא אחר התחייבויותיו לפי פסק-הדין ברע"א 3230/09. כמו-כן העלה המשיב 1 בקשות הנוגעות לאחיו יצחק. בין היתר, טען המשיב 1 כי הוא זכאי לקבל את הכספים ששולמו על-ידי יצחק בהליך פשיטת הרגל שלו (של יצחק), שכן החוב נשוא שני הליכי פשיטת הרגל הוא אותו חוב.

על רקע זה, כך נראה, נכחו בא-כוחו של יצחק וכן עורך-הדין אינסל בדיון שנתקיים ביום 21.3.2010 בבית המשפט המחוזי בירושלים. אולם, העלאת בקשות על-ידי המשיב 1 הנוגעות ליצחק אין בה כשלעצמה כדי להפוך את האחרון לבעל-דין פורמאלי בהליך, ואין טענה כי בשלב כלשהו ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי המורה על הקניית מעמד ליצחק בהליך פשיטת הרגל של המשיב 1. כאן המקום לציין, כי במהלך הדיון ביום 21.3.2010 השמיעו הגורמים השונים הסתייגות מ"גרירתו" של יצחק לעניין נשוא ההתדיינות. כך, בא-כוחו של יצחק, עורך-הדין הורוביץ (המייצג את יצחק גם בבקשה שלפניי), טען בין היתר כי "עניינו של יצחק נגרר בפני בית משפט זה שלא כדין. הסמכות העניינית בכל ענייניו של יצחק נגר... מסורה למחוזי בתל אביב שם מתנהל עניינו". גם עורך-הדין אינסל טען כי "תיק הפש"ר של החייב יצחק נגר מתנהל בתל אביב. יש תיק חי וקיים", וציין כי יצחק והמנהל המיוחד לנכסיו לא צורפו להליכים עד-כה. המשיב 2 הוסיף גם-הוא כי "בשום שלב יצחק נגר לא היה צד להליכים", וכי "לא צריכים לדון פה בכלל ביצחק, הוא הגיע לכאן כי החייב מבקש לחייבו לשלם כספים כאלה ואחרים. זה בכלל לא העניין". בהמשך הדיון הוסיף עורך-הדין הורוביץ (בא-כוחו של יצחק, כאמור), כי "היה ויסולק החוב נשוא פסק הבורר במלואו אנו בהחלט נפנה לבית המשפט המחוזי בת"א ונודיע שסכום פסק הבורר סולק במלואו על פי פסק הדין של בית המשפט העליון". כאמור, לפי האמור בבקשה שלפניי, יצחק אכן הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב להורות על סיום ההליכים כנגדו נוכח סילוק החוב על-ידי המשיב 1 (יצוין כי בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור של יצחק על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב להכריז עליו פושט רגל – ע"א 7317/10).

בסופו של הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 21.3.2010 ניתנה ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור. החלטה זו אינה כוללת קביעה כלשהי שיש בה משום סעד כנגד יצחק או הטלת חיוב עליו, ואין בהחלטה התייחסות לתיק פשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

לאור כל המקובץ, איני סבור כי ניתן במקרה זה לקבוע שיצחק הפך ל"בעל דין" בהליך בבית המשפט המחוזי בירושלים, עד כי קמה חובה לצרפו להליך שבכותרת מכוח תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי.

7.

בכך אין כדי לסתום את הגולל על הבקשה שלפניי, שכן קיימת אפשרות לצרף משיב על-פי תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו קובעת כי "בית המשפט שלערעור או הרשם רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה בעל דין ולהמציא לו כתב ערעור מתוקן, ורשאי הוא לדחות בינתיים את הדיון בערעור, בתנאים שייראו לו צודקים, ורשאי בית המשפט ליתן פסק דין כאילו היה המשיב שצורף בעל דין מלכתחילה".

לעניין צירופו של משיב להליך הערעור, כך נפסק, יש לבדוק את אמות המידה הבאות: האם האדם שצירופו מתבקש עלול להיפגע ישירות אם לא יצורף לערעור; האם ראוי שפסק הדין יכבול כמעשה בית דין את אותו אדם; והאם שיקולי יעילות תומכים בהצטרפות (ראו בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ'

קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה (5) 457, 463 (1991)). הנטל להוכחת קיומם של תנאים אלה מוטל על מבקש הצירוף (ראו גם עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (טרם פורסם, 24.6.2009)).

8.

בענייננו, לא שוכנעתי כי הוצגה הצדקה מספקת לצירופו של יצחק כמשיב בהליך בקשת רשות הערעור. יובהר, כי יצחק לא התייחס מפורשות לאמות המידה המנויות לעיל, ולא התמודד חזיתית עם האתגר שהן מציבות לפני בעל דין המבקש להצטרף להליך בשלב הערעור. ולגוף העניין: כפי שהובהר לעיל, הליך פשיטת הרגל בעניינו של יצחק מתקיים בנפרד מהליך פשיטת הרגל בעניינו של המשיב 1. יצחק לא נטל חלק כלשהו ברע"א 3230/09 – שם נקבע גובה החוב בהליך שהתנהל בין המבקשים לבין המשיב 1. לא מצאתי טעם מספק להקנות עתה ליצחק מעמד פורמאלי בהתדיינות שבין המבקשים לבין המשיב 1 באשר לקיום הדרישות שנקבעו ברע"א 3230/09. ודוק: גם אם לדעת יצחק תשלום החוב על-ידי המשיב 1 מהווה גם סילוק חובו-שלו, הרי שטענה זו מונחת לפתחו של בית המשפט הדן בעניינו של יצחק. אדגיש, כי בית המשפט המחוזי בירושלים לא קבע בהחלטתו מיום 21.3.2010 קביעות כלשהן לגבי זכויותיו וחובותיו של יצחק, ובהליך שבכותרת לא מבוקש סעד כנגדו. לאור כל אלה, לא מצאתי כי יש להורות על צירופו של יצחק להליך זה בגין פגיעה שעלולה להיגרם לו, או בגין תרומה שהוא עשוי להרים להתדיינות בין הצדדים.

סיכומם של דברים, לאור כלל השיקולים והנסיבות שפורטו לעיל, נחה דעתי כי יש לדחות את הבקשה. בנסיבות המיוחדות של העניין אמנע ממתן צו להוצאות.