ע"א 8357/09 אברהם פרדו נ. עו"ד יניב אינסל - מנהל מיוחד

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין), אשר קיבל את בקשת המשיבים להורות על ביטול צווי כינוס הנכסים שניתנו כנגד המבקשים.

2.

מפסק-דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המבקשים, אשר היו בעליה של חברה לייצור נעלים בשם "מלי תעשיות נעליים בע"מ" (להלן: החברה ) שנקלעה לקשיים, הגישו בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל, ובהתאם לכך ניתן צו כינוס כמבוקש על-ידם. בעקבות זאת, מונה המשיב 1 כמנהל מיוחד. במסגרת הליך הכינוס מומשו נכסי החייבים שרובם שועבדו לנושים מובטחים, ואלה מימשו את הנכסים בהליכים שננקטו על-ידם. המשיב 1 פנה לבית המשפט בבקשה לביטול צו הכינוס הואיל וסבר שהתנהלותם של המבקשים בעת יצירת החובות נעשתה בחוסר תום לב, ולכן החייבים אינם רשאים ליהנות מההגנות הקבועות בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. עיקר טענותיו במסגרת הבקשה היו שהחברה הזמינה מתחילת שנת 2003 סחורה בהיקף של מאות אלפי שקלים מנושה בשם "סול רון תעשיות פוליאוריטן בע"מ" (להלן: חברת סול רון ), למרות שהמבקשים ידעו או למצער היה עליהם לדעת, כי החברה לא תוכל לעמוד בהתחייבותה כלפי הנושה, כפי שלבסוף אכן קרה. בנוסף, המשיבים טענו כי המבקשים הבריחו את נכסיהם בשל הרצון להרחיקם מהנושים שעה שהועברה פעילות החברה לחברה אחרת בבעלות בנם ומאוחר יותר לחברה נוספת שבנם הינו בעל מניות בה. באופן דומה, הועברו מניות של חברה בשם "ברונקס הנעלה בע"מ" (להלן: חברת ברונקס ), אשר היו בבעלותה של המבקשת 2, לבתה כאשר מניות אלה הוחזקו בנאמנות עבור המבקשת 2. כמו כן, משכנו המבקשים את תכולת דירת מגוריהם לחברה שבבעלות חתנם.

3.

בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה על ביטול צו כינוס הנכסים שניתן נגד כל אחד מהחייבים לבקשתו, ועל ביטול כל הליכי הביניים. כמו כן הורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים, וקבע כי כונס הנכסים הרשמי יעביר את הסכום שבקופת הכינוס לתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט קבע במסגרת החלטתו כי המבקשים אכן הזמינו סחורה ושילמו עבורה בשיקים דחויים, למרות שהיה ברור למבקשים, עת משכו את הסחורה מהנושים, כי לא יעלה בידה לשלם עבורה. יתר על כן, הוליכו המבקשים שולל את הנושה שעה שמסרו שיקים דחויים אחרים מחשבון המבקש 1 במקום השיקים הדחויים המקוריים שחוללו, בעת שהיה ברור למבקשים כי לא יעלה בידם לפרוע אותם.

4.

טעם נוסף לקבלת הבקשה נבע מכך שהמבקשים הבריחו את רכושם הפרטי מפני נושיהם וזאת באמצעות שיעבוד נכסיהם לבנם ולחברה בבעלות חתנם, כמו גם בשל העברת פעילות החברה לחברות בבעלות בנם, על מנת להרחיק את הנושים מנכסיהם. עוד נקבע כי העברת מניותיה של המבקשת 2 לביתה לחברת ברונקס, כאשר מניות אלו מועברות בנאמנות, תומכת בעמדת המנהל המיוחד לפיה פעלו המבקשים להברחת רכושם מפני הנושים.

5.

בבקשה דנן טוענים המבקשים כי סיכויי ערעורם טובים לאור השגיאות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט קמא. לשיטתם שגה בית המשפט בקובעו כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב, נוכח הזמנת הסחורה מחברת סול רון. לטענתם ההיפך הוא הנכון, שכן הם פעלו בתום לב לאורך כל הדרך ובשיתוף פעולה מלא עם המנהל המיוחד. המבקשים מציינים, בין היתר, כי לא ניסו לחמוק מנושיהם באמצעות התחמקות מחובם על-ידי הסתתרות מאחורי המסך התאגידי, אלא היו ערבים, הם וילדיהם, לחובות החברה.

עוד טוענים המבקשים שהבקשה שהוגשה על-ידי המנהל המיוחד התבססה ברובה על התנהלות המבקשים אל מול חברת סול רון, שהינה נושה אחת מתוך נושים רבים, זאת בהתעלם מנוהג התשלום בין החברות. כמו כן, המבקשים משיגים על גובהו של החוב לחברת סול רן ומצביעים על כך כי חובם הכללי נמוך בצורה משמעותית משהוצהר על-ידם בבבקשת הכינוס. בנוגע לקביעת בית המשפט ביחס להבנת המבקשים לחוסר יכולתם לפרוע את השיקים שעה שפרצו את מסגרות האשראי, טוענים המבקשים כי בית המשפט לא התייחס למסגרת ניכיון השיקים שעמדה על למעלה מחמישה מיליון ש"ח. לפיכך, החריגות במסגרות האשראי לא יכלו ללמד, במועד הזמנת הסחורה, על קריסת עסקיהם וביטול מסגרות ניכיון השיקים בעתיד. לגבי קביעת בית המשפט בדבר הברחת הנכסים, מצביעים המבקשים על שגיאות שנפלו בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא.

6.

בנוסף, התייחסו המבקשים בצורה תמציתית לסוגיית מאזן הנוחות. לשיטתם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם באופן ברור, שכן הנזק שיגרם לנושים הינו מזערי עד מאוד שעה שמצויים בקופת הכינוס כספים אשר עתידים ממילא להגיע לנושים וכן מצבם הכלכלי של הנושים הינו איתן. בנוסף, מצבם הכלכלי רעוע עד מאוד והינם חסרי כול, ולכן נקיטת הליכי הוצאה לפועל ממילא לא תצלח.

7.

המשיב 1 לא התנגד לבקשה דנן, אולם בד בבד עמד על כך כי הוא סובר שסיכויי הערעור נמוכים. לעומתו, מתנגד המשיב 2 לבקשה. האחרון טוען ביחס לסיכויי הערעור של המבקשים, שפסק-הדין עוסק בעיקרו בקביעות עובדתיות. ממצאים אלו הביאו את בית המשפט לכלל מסקנה כי המבקשים פעלו בחוסר תום לב בשלב יצירת החוב ומשכך אין סיכוי רב לכך שערכאת הערעור תתערב, שכן הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית.

8.

בנוגע למאזן הנוחות, טוען המשיב 2 כי מאזן הנוחות, לאור ביטול צו הכינוס, נוטה לטובת הנושים. בהמשך לכך, מדגיש המשיב 2 כי אין כל ראיה למצבם הכלכלי האיתן של הנושים, וטענות המבקשים לעניין זה אינן נסמכות בראיות. מעבר לכך, על המבקשים היה לצרף את הנושים כמשיבים בבקשה זו, הואיל ובעקבות ביטול צו הכינוס הם אינם מיוצגים על ידי כונס הנכסים הרשמי, ודי באי צירופם כדי לדחות את הבקשה. בנוגע לטענה בדבר מצבם הכלכלי הרעוע של המבקשים, טוען המשיב 2 כי גם ביחס לטענה זו לא הובאה אף ראיה לצורך ביסוסה. כמו כן, הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הבקשות שהובאו בפני בית המשפט לביטול עיכוב היציאה מהארץ לצרכי עסקים וביקורי משפחה. לבסוף, מדגיש המשיב 2 כי הלכה פסוקה היא שאין לראות בהמשך הליכי ההוצאה לפועל נזק בלתי הפיך לצורך שקילת מאזן הנוחות.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ותגובות המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין. עיכוב הביצוע יינתן בהתקיימם של התנאים המצטברים הבאים: סיכויי ערעורו הגבוהים של המבקש ומאזן נוחות הנוטה לטובתו, כאשר האחרון הינו תנאי הנגזר, בין היתר, מהקושי בהחזרת המצב לקדמותו אם פסק - הדין ימומש והערעור לאחר מכן יתקבל (ראו: בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403 (1997); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178 (2002)) . גם אם הייתי מניחה שבמקרה דנן סיכויי הערעור אכן גבוהים, טיעוניי המבקשים ביחס למאזן הנוחות נטענו בתמצית, הינם כלליים ואינם מגובים בראיות כלשהן. כמו כן, לא עמדו המבקשים על הסיבה שבעטייה הליכי הוצאה לפועל עלולים לגרום להם לנזק, כל שכן נזק בלתי הפיך, עד להכרעה בערעור. במיוחד הואיל ולשיטתם קופת הכינוס ממילא תחולק בין הנושים, ולאור טענתם לפיה אין טעם בהליכי הוצאה לפועל היות והם חסרי כל. ויודגש כי הלכה פסוקה היא שהמשך הליכי הוצאה לפועל נגד חייב לא ייחשב כנזק בלתי הפיך לעניין בחינתו של מאזן הנוחות, שכן בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו (ראו: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 8.7.2003); ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 26.11.2006); ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ (לא פורסם, 16.1.2008)).

10.

משכך הם פני הדברים דין הבקשה להידחות. המבקשים ישאו בשכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ש"ח לטובת המשיב 2.