פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
8641/10
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקש:
עו"ד רענן גל
נ ג ד
המשיבים:
1. עתיד החברה לחיזוק והשבחת מבנים
בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
בקשה למתן סעד זמני
בשם המבקש:
עו"ד ע' בלום
החלטה
לפני בקשה להורות על מינוי מפרק זמני למשיבה (להלן: החברה ), וליתן צו האוסר כל דיספוזיציה במניות החברה ובזכויות החברה על פי הסכם שיפוץ וחיזוק הבניין ברח' קפלינסקי 30 ראשון לציון, הידוע כגוש 3926 חלקה 674 (להלן: הנכס ), וזאת עד להחלטה אחרת בבקשת הפירוק.
1.
כפי שעולה מכתב הטענות של המבקש, לחברה זכויות בנכס מכוח הסכם שנעשה לשיפוץ וחיזוק הבניין. לטענת המבקש, החברה רשמה משכון על זכויותיה בנכס לטובת אדם בשם ארז מור, עקב הלוואה שנתן לאחד מבעלי מניות החברה (להלן: המשכון ). לאחר מכן, המחה ארז מור את זכויותיו בגין ההלוואה והמשכון למבקש.
2.
בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי, טען המבקש כי בעלי מניות בחברה ביצעו תרמית בכך שהסירו באמצעות זיוף חתימה את המשכון שנרשם לטובת מור.
ביום 3.3.2010 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי לפירוק החברה בטענת תרמית, ולצידה בקשה לסעד זמני בה ביקש מינוי מפרק זמני לחברה ומתן צו איסור דיספוזיציה. החברה הגישה מצידה בקשה למחיקה על הסף של בקשת הפירוק, בשל העדר קיומה של עילת פירוק והעדר יריבות. בבקשת החברה צוין כי לכל היותר קיימת עילה לתביעה אישית נגד מי שהיה בעבר בעל מניות עיקרי בחברה.
3.
בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד סגן הנשיא א' שילה) קיבל את בקשת החברה ומחק על הסף את בקשת הפירוק של המבקש, ובד בבד דחה את הבקשה לסעד זמני שהגיש המבקש. בית המשפט קבע, בין היתר תוך התבססות על נוסח בקשת הפירוק, כי הבקשה אינה מעלה עילה לפירוק החברה. בית המשפט ציין כי המקרה דנן אינו נכלל בגדר אותם מקרים המצדיקים שימוש בעילת הפירוק מן הצדק והדגיש כי אף אם עילת הפירוק מן הצדק הייתה מתקיימת בענייננו, סעד הפירוק אינו בהכרח הסעד המתאים. לעניין זה קבע בית המשפט כי למבקש עומדים סעדים משפטיים אחרים, במיוחד לאור העובדה כי המבקש ציין שיש בידי החברה דירה או שתיים שככל הנראה טרם נמכרו.
המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ולצידו את הבקשה שלפני.
4.
בבקשתו טוען המבקש כי יש לתת את הסעדים הזמניים המבוקשים בכדי למנוע את המשך הברחת הנכסים על ידי החברה, ולשמור על המצב הקיים. המבקש חוזר על עיקר הטענות שהובאו בפני בית המשפט קמא באשר לתרמית שבוצעה על ידי מי שהיו בעלי מניות בחברה, שהובילה לטענתו לכך שאין לו אפשרות לקבל סעד מלבד פירוק החברה. המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, שכן הברחת הנכסים לחברה וביצוע דיספוזיציה בהם עלולה להותירו ללא יכולת פירעון עתידית. עוד טוען המבקש כי סירובו של בית המשפט קמא ליתן סעד זמני במסגרת התביעה אינו מונע מערכאת הערעור ליתן את אותו סעד במסגרת הערעור.
5.
דין הבקשה להידחות. כידוע, המבקש מתן סעד זמני בערעור צריך לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו להצליח בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו במובן זה שפעולה על פי פסק הדין טרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יזכה המבקש בערעורו (ראו: ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, 11.11.2004); ע"א 2471/05 מוזס נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 14.4.2005)) . בענייננו גם אם אניח כי סיכויי הערעור טובים – ואיני קובעת שכך הדבר – הרי שהמבקש לא הוכיח כי אי מתן סעד זמני במקרה דנן יכול להסב לו נזק משמעותי בלתי הפיך, המצדיק את מתן הסעד המבוקש עד להכרעה בערעור. ההיפך הוא הנכון, מאזן הנוחות נוטה בבירור לרעת המבקש, שכן אף מבקשתו עולה כי לא קיים חשש שהחברה תאבד את נכסיה באופן שיהפוך את הסעד העיקרי המבוקש לבלתי רלוונטי. מנגד, מתן הסעד הזמני המבוקש יגביל את פעילות החברה באופן אשר יפגע קשות בהתנהלותה. יתרה מכך, אף בעובדה כי למבקש עומדים סעדים חלופיים אותם הוא יכול לתבוע כלפי החברה יש כדי להשפיע על מאזן הנוחות ולהטות את הכף לטובת דחיית הבקשה לסעד זמני. על כן, משמאזן הנוחות נוטה באופן ברור כל-כך לרעת המבקש, איני רואה עילה לתת את הסעד המבוקש, וזאת אף מבלי להידרש לסיכוי הערעור (ע"א 8357/09 פדרו נ' אינסל (לא פורסמה, 7.1.2010); ע"א 2059/10 מסיקה נ' פקיד שומה אשקלון (לא פורסמה, 26.5.2010)).
משכך, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובה
– אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בשבט תשע"א (27.1.10).
ש ו פ ט ת