ע"א 2979/12 מריוס יוליו לזר נ. כונס הנכסים הרשמי

בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת א' נחליאלי חיאט ) בתיק פש"ר 37622-01-11 מיום 23.2.2012 (להלן: ההחלטה ), בגדרה בוטל צו הכינוס שהוצא למבקש ונדחתה בקשתו להכריז עליו כפושט רגל.

1.

ביום 24.3.2011 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, בגדרו נקבע שמדי חודש עליו לשלם לקופת הכינוס סכום של 500 ש"ח, וכן להגיש למשיב 1 (להלן: הכנ"ר ) דו"ח על הכנסותיו והוצאותיו באותו חודש. המבקש לא עמד בהוראות צו הכינוס, זאת חרף פניותיו החוזרות והנשנות של המשיב 2 (להלן: המנהל המיוחד ). רק לאחר שהוגשה בקשה לביטול צו הכינוס, ובסמוך למועד הדיון בבקשה, שילם המבקש לקופת הכינוס סכום שהוא שווה ערך ל-4 תשלומים חודשיים.

כאמור, ביום 23.2.2012 נעתר בית משפט קמא לבקשת אחד מנושיו של המבקש לביטול צו הכינוס בציינו כי "החייב לא עמד בצו התשלומים שהוטל עליו, ולא שילם ולו אגורה אחת לקופת הכינוס" זאת אף ש"על חייב המבקש את הגנת פקודת פשיטת רגל להקפיד ולמלא בדקדקנות אחר כל חיוב שמוטל עליו". נוכח האמור הורה בית משפט על ביטול צו הכינוס. ביום 18.6.2012 דחה בית משפט קמא את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע.

2.

כלפי החלטתו של בית משפט קמא הוגש ערעור לבית משפט זה, ולאחר זמן הוגשה בגדרו בקשה לעיכוב ביצוע. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי ככל שבקשתו תדחה יהיה המבקש חשוף לתביעות נושיו והדבר עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, ואילו למשיבים לא ייגרם כל נזק אם תתקבל בקשתו. נטען גם כי סיכויי הערעור גבוהים שכן מחדליו של המבקש אינם חמורים במידה המצדיקה את ביטול צו הכינוס.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה, בין היתר, נוכח השיהוי בו נקט המבקש בהגשתה וכיוון שהמבקש לא כלל את הנושים כמשיבים בבקשה. עוד נטען, כי התנהלות המבקש הצדיקה את ביטול הצו ולכן לא ניתן לומר שסיכויי ערעורו גבוהים. מבירור עם מזכירות בית המשפט עולה, כי תגובת הכנ"ר לא הוגשה.

בהחלטתי מיום 31.12.2012 עמדתי על כך שאף שבקשתו לעיכוב ביצוע נדחתה על-ידי בית משפט קמא עוד ביום 18.6.2012, פנה המבקש לבית משפט זה בבקשה "בהולה" לעיכוב ביצוע רק ביום 31.12.2012, וציינתי כי בנסיבות אלה לא ראיתי ליתן סעד ארעי במעמד צד אחד.

דיון והכרעה

3.

בטרם אדרש לבקשה אציין בקצרה, כי על פני הדברים, המדובר בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ולא בבקשה לעיכוב ביצוע (ראו, למשל, ע"א 1423/09

גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (31.3.2009) וההפנייה שם).

לאחר העיון, סבורני כי דין הבקשה להידחות. ראשית, יש ממש בטענת המנהל המיוחד לעניין השיהוי בו נקט המבקש בהגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, וכפי שציין השופט א' רובינשטיין בע"א 6006/04 שיוביץ נ' הכונס הרשמי

(11.12.2005) (להלן: עניין שיוביץ ) "השתהותו הרבה של המבקש בהגשת הבקשה אומרת דרשני ולכאורה די בה להביא לידי דחייתה".

כפי שציין המנהל המיוחד, המבקש לא צירף לבקשתו את נושיו, ובכלל זאת גם הנושה שלבקשתו בוטל צו הכינוס. אמנם בפסיקה הובעה עמדה שלפיה אין חובה לזמן את נושי החייב לדיון בבקשותיו לכינוס נכסים, שכן האינטרס הקיבוצי של הנושים מיוצג על-ידי הכנ"ר, וכי היגיון זה חל גם בהליכי הערעור ולכן אין פגם באי צירוף הנושים לבקשה (ראו ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (18.3.2003)). עם זאת הובעה גם עמדה, כי חריג לכלל זה עשוי להתעורר במצב בו היה זה אחד הנושים שיזם את הבקשה לביטול צו הכינוס, כבענייננו (ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (26.11.2006)).

דין הבקשה להידחות גם לגופה. ראשית, ספק אם סיכויי הערעור אכן גבוהים, כנטען בבקשה. המערער עשה דין לעצמו במשך תקופה ארוכה כאשר לא שילם לקופת הכינוס את שנדרש, ואין בתשלום "הפתאומי", שאף אינו מכסה את מלוא חובו, כדי לכפר על מחדליו. כמו כן, בית משפט קמא דחה את טענת המבקש לפיה הוא עמד בחובתו להגיש דו"חות חודשיים, זאת מאחר שאלה לא הוצגו בדיון ונוכח עמדת הכנ"ר (שכאמור לא הוגשה בתיק דנא). לכאורה מדובר בקביעה עובדתית בה ערכאת הערעור לא תיטה להתערב (עניין שיוביץ , פסקה ג(3)). מטעמים אלה, ובגדרי הבדיקה הלכאורית הנדרשת בשלב זה, לא ניתן לומר שסיכויי הערעור גבוהים.

לא שוכנעתי גם, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. בבקשתו טוען המבקש באופן כללי וסתמי כי אם תדחה בקשתו עלול להיגרם לו נזק "בלתי הפיך", אך זאת בלי שהצביע על קושי קונקרטי בהשבת המצב לקדמתו אם יתקבלו ערעורו. מעבר לכך, משמעות ביטול צו הכינוס בשלב זה היא שנושי המבקש יפנו לגביית חובותיהם באמצעות ההוצאה לפועל, והלכה היא כי "המשך הליכי ההוצאה [לפועל] לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו" (ע"א 5321/03

אדרי נ' כונס נכסים רשמי (8.7.2003)).

4.

סוף דבר. הבקשה נדחית.