ע"א 572/13 דוד דרעי נ. כונס הנכסים הרשמי

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' פרסקי ) דחה ביום 19.12.2012 את בקשת המבקש להכריז עליו כעל פושט רגל. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ובצידו בקשה "לעיכוב הליכים בתיק הוצל"פ מס' 18-14379-08-9".

1.

המבקש נקלע לחובות וקשיים כספיים, ובעקבות זאת הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למתן צו כינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל. במסגרת הבקשה הצהיר המבקש על חובות בהיקף של 910,120 ש"ח ל-16 נושים, ובכללם חוב מרכזי בסך 322,000 ש"ח שהוגדר בבקשה כהלוואה מחבר (להלן: אלדר ). ביום 21.3.2012 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, אשר במסגרתו הושתו עליו תשלומים חודשיים בסך 700 ש"ח, וכן מונה מנהל מיוחד לנכסיו, הוא המשיב 2 (להלן: המנהל ). בדיון שנערך בבקשת המבקש, התנגד אלדר, מעסיקו לשעבר של המבקש, לבקשה בטענה שהלה רימה אותו, ובין היתר, לווה ממנו כספים במצגי שווא, ולאחר מכן נעלם וניתק עימו את הקשר.

2.

בפסק דינו מיום 19.12.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה להכרזה על המבקש כפושט רגל, ולפיכך בוטל צו הכינוס והמנהל שוחרר מתפקידו. בית המשפט עמד על כך שהמבקש לא פרט בבקשתו, כנדרש, את הסיבות שהביאו ליצירת חובותיו. כך בעוד שהמבקש ציין, כי מקורו של חוב מרכזי בהלוואה שנטל מחבר, התברר כי המבקש נטל מאלדר כספים בשל הסתבכותו בחובות הימורים. בית המשפט קבע שבנסיבות אין מקום לקבל את טענות המבקש, לפיהן חובות אלה נוצרו בעבר וכעת הוא מבקש לתקן את דרכיו:

"בית המשפט אינו יכול לקבל מענה מהחייב ולפיו מדובר בתקופה שהייתה בעבר, כאשר היה צעיר, ובכך לעבוד לסדר היום ולהתעלם מחוב מהותי שנוצר בחוסר תום לב. הליכי הפש"ר נועדו לאפשר למי שיצר חובותיו בתום לב לפתוח דף חדש. הגיונם של דברים הינו שמי שדרך משל לקח סיכון עסקי, פתח עסק וכשל בו, יוכל באמצעות ההליך, בסופו של יום לחזור למהלך החיים הרגיל, אולם תנאי מוקדם לכך הינו שישכנע את ביהמ"ש כי את חובותיו יצר בתום לב ... ענייננו שונה. החייב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תום לב ביצירת החובות ובדגש על אותו חוב מהותי שנוצר כאמור, בהימורים".

3.

כלפי פסק דינו של בית משפט קמא הגיש המבקש, אשר אינו מיוצג, ערעור ובצידו בקשה לעיכוב הליכים בתיק מסויים המתנהל בהוצאה לפועל (נראה כי מדובר בתיק ההוצאה לפועל שנפתח על-ידי אלדר). בבקשה נטען, כי ככל שההליכים לא יעוכבו וכתוצאה מכך יוטל עיקול על משכורתו, מצבו הכלכלי ידרדר. מעיון בערעור עולה, כי למבקש טענות כלפי אי דיוקים שנכללו בדו"ח המנהל המיוחד.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בתגובתו טוען הכונס הרשמי, כי לא ניתן "להכריע באופן נחרץ את סיכויי הערעור בשלב זה", זאת מאחר שהבקשה להכרזה על המבקש פושט רגל נדחתה בשל כך שחלק מחובותיו נוצרו בעקבות הימורים, אך למבקש חובות נוספים שמקורם בכשלונות עסקיים. לעניין מאזן הנוחות נטען, כי המבקש כלל לא התייחס לעניין זה בבקשתו. עוד נטען, כי משמעות דחיית הבקשה היא המשך ההליכים נגד המבקש בהוצאה לפועל, וכי במסגרת הליכים אלה רשאי המבקש שתתקיים בעניינו חקירת יכולת. כן נטען, כי דין הבקשה להידחות מאחר שהמבקש לא צירף להליך את נושיו, ובפרט נטען כי היה מקום לצרף את אלדר, אשר, כאמור, התנגד לבקשת המבקש להכרזה עליו כפושט רגל.

המנהל מתנגד אף הוא לבקשה. נטען, כי לא היה מקום להגיש בקשה לעיכוב הליכים בתיק פרטני, כאשר נגד המבקש מתנהלים 16 תיקים בהוצאה לפועל, שגם במסגרתם ניתן להטיל עיקול על משכורתו. עוד נטען, כי סיכויי הערעור נמוכים, שכן מעבר לקביעות באשר לאופן יצירת החוב לאלדר, מדו"ח המנהל המיוחד עולה, כי המבקש הודה שחובותיו הם גם תוצאה של התנהלות לא תקינה ופזרנית, שכללה נסיעות תכופות לחוץ לארץ ובילויים חרף חובותיו הכבדים. לעניין מאזן הנוחות, נטען כי למבקש עומדת האפשרות לפעול לפריסת חובותיו במסגרת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה

4.

תחילה אציין,

כפי שהזכיר גם הכונס הרשמי, שבנסיבות העניין הדרך הדיונית בה היה על המבקש לנקוט היא הגשת בקשה למתן סעד זמני בערעור (תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984; ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (18.3.2003) וההפניות שם; ראו גם ע"א 2212/07 פריצקר נ' חיון , פסקה 7 (28.6.2007), שם גם נקבע, כי מקום בו מבקש לא מיוצג לא נקט בדרך הדיונית המתאימה, כבענייננו, ניתן לראות את בקשתו כאילו הוגשה כבקשה לסעד זמני בערעור).

5.

מכל מקום, דין הבקשה להידחות לגופה. לעניין סיכויי הערעור, אף שלא ניתן לאיין את סיכויי הערעור, נראה כי אלה אינם גבוהים. כפי שציין בית משפט קמא, חלק מרכזי מחובותיו של המבקש נוצר שלא בתום לב אלא בשל מנהגו להמר בסכומי כסף אף במחיר שליחת ידו בקופת מעבידו (השוו: ע"א 2758/12 סמבל נ' כונס הנכסים הרשמי (2.5.2012); ראו גם סעיף 63(ב)(6) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980), להלן: הפקודה ). לא זו אף זו, אף שאופן יצירת החובות הוא נתון משמעותי בהחלטה אם להכריז על אדם פושט רגל, המבקש כלל לא פרש בבקשתו את התמונה המלאה ביחס ליצירת חובותיו. אכן, חלק מחובותיו של המבקש נוצרו גם בגלל מיזמים עסקיים שכשלו, אך לצד זאת יש לזכור את האמור בדו"ח המנהל המיוחד לפיו המבקש נהג בפזרנות בלתי מוצדקת גם לאחר שנקלע לחובות.

לא שוכנעתי גם, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש. יש לזכור, ש משמעות ביטול צו הכינוס בשלב זה היא שנושיו יפנו לגביית חובותיהם באמצעות ההוצאה לפועל, והלכה היא כי "המשך הליכי ההוצאה [לפועל] לעולם לא ייחשבו כנזק בלתי הפיך, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים בפני ראש ההוצאה לפועל חקירה אשר על פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו" (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי (8.7.2003)). דברים אלא יפים במיוחד כשהבקשה לסעד זמני מכוונת כלפי הליך ספציפי המתנהל נגד המבקש בלשכת ההוצאה לפועל.

6.

לשלמות התמונה אוסיף, כי היה מקום לצרף לבקשה את אלדר, בעיקר כיוון שהוא התנגד לבקשת המבקש להכריז עליו פושט רגל, מה גם שנראה שהבקשה מתייחסת לתיק ההוצאה לפועל שנפתח על ידו. כפי שציינתי בהחלטה בע"א 2979/12 לזר נ' כונס הנכסים הרשמי (20.1.2013): "אמנם בפסיקה הובעה עמדה שלפיה אין חובה לזמן את נושי החייב לדיון בבקשותיו לכינוס נכסים, שכן האינטרס הקיבוצי של הנושים מיוצג על-ידי הכנ"ר, וכי היגיון זה חל גם בהליכי הערעור ולכן אין פגם באי צירוף הנושים לבקשה (ראו ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (18.3.2003)). עם זאת הובעה גם עמדה, כי חריג לכלל זה עשוי להתעורר במצב בו היה זה אחד הנושים שיזם את הבקשה לביטול צו הכינוס, כבענייננו (ע"א 5428/06 סורוקה נ' כונס הנכסים הרשמי (26.11.2006))". אלא שגם בהתעלם מעניין זה נמצא שדין הבקשה להידחות.

6.

סוף דבר. הבקשה נדחית.