ע"א 10645/07 אלכסיי אלקונין נ. סופיה וולנץ

א.בקשה לעיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט צלקובניק) מיום 4.11.07 בבש"א 2770/06 (בתיק פש"ר 6473/05), בגדרה הורה בית המשפט כי יבוטלו הליכי פשיטת הרגל של המבקש, החייב.

רקע והליכים קודמים

ב.(1) המבקש היה נתון בהליכי פשיטת רגל. המשיבה 1 (להלן המשיבה) היא גרושתו. ביום 14.12.05 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש ובת זוגו (החדשה), על פי בקשתם, והושת עליהם תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח. תביעות החוב כלפיהם עמדו אז על כ-1,700,000 ש"ח. בהחלטתו מיום 7.3.07 (להלן החלטת ההקצבה ) הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע, כי המבקש יעביר לקופת הכינוס תשלום חודשי של 1,200 ש"ח, נוסף על התשלום החודשי האמור מעלה, לצורך תשלום דמי מזונות למשיבה – שהגישה בקשה להקצבת מזונות ביום 14.6.06 – וזאת בהתבסס על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע מיום 11.1.04 בתמ"ש 2052/96. כן קבע בית המשפט בהחלטתו זו, כי המבקש יעביר למשיבה סך של 16,800 ש"ח בגין דמי מזונות שלא שילמם מינואר 2006.

(2) המבקש עתר ביום 10.6.07 לעיון מחדש בהחלטת ההקצבה. בהחלטתו מיום 7.10.07 דחה בית המשפט את הבקשה, והוסיף, כי "הכונ"ר (המשיב 2 – א"ר) ידווח תוך 20 יום אם החייב עומד בתשלומים שהושתו עליו על פי ההחלטה מיום 07/03/2007. אי עמידה בתשלומים תגרור ביטול הליכי פשט"ר ללא דיון נוסף".

(3) בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.11.07 (להלן החלטת הביטול ) – לאחר שצוין כי על פי דיווח המשיב 2 (כונס הנכסים הרשמי, להלן הכנ"ר ) אין החייב עומד בהחלטות בית המשפט בעניין המזונות – הורה בית המשפט על ביטול הליכי פשיטת הרגל של המבקש ובת זוגו. המבקש עתר לעיון מחודש בהחלטה, ולחלופין לעיכוב ביצועה (בש"א 7114/07). בהחלטה מיום 13.11.07 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, מבלי לבקשת את תגובת הכנ"ר, וקבע, כי ההליך המתאים להשגה על החלטת הביטול הוא ערעור ולא "עיון מחדש". כן נקבע, כי גם מהותית אין מקום לקבלת הבקשה, ונכתב עוד כדלקמן:

"החייב (המבקש – א"ר) התעלם לחלוטין מהחלטות בית המשפט מיום 7.3.2007 ו-7.10.2007, ולא טרח במשך שמונה חודשים תמימים להעביר ולו מקצת מהתשלומים שהושתו עליו להקצבת המזונות, כאילו לא ניתנו החלטות בעניין...

אי העברת התשלומים על ידי החייב הינה שיטתית, לכל אורך ימי צו הכינוס, גם שעה שמצבו הכלכלי של החייב היה שונה מזה הנטען על ידו כיום. התחמקות שיטתית זו מחובותיו של החייב, ומהוראות בית המשפט, אינה עומדת בקנה אחד עם חובת תום הלב בניהול ההליכים, תוך שקיפות מירבית, וציות להוראות הניתנות בעניינו. החייב ביקש לחסות בצל ההליכים ולהנות מיתרונותיהם, תוך שהוא 'בורר' מתוך החלטות בית המשפט את אלה הנראות בעיניו, ו'דוחה' את אלה שאין הוא מסכים למלאן, וזאת חרף התראות מפורשות שניתנו לו בעניין" (בעמ' 3).

טענות הצדדים

ג.כלפי ההחלטה להקצבת מזונות וכן כלפי החלטת הביטול הוגש ערעור לבית משפט זה. במקביל הוגשה הבקשה הנוכחית, שהוגדרה בבקשה לעיכוב ביצועה של החלטת הביטול. בבקשה פורֵט המבקש את טענותיו בערעור, ותמציתן היא כי טעה בית המשפט המחוזי בהחלטת ההקצבה, מאחר שלא היה בידי המבקש ובת זוגו לעמוד בתשלומי המזונות שנפסקו בהחלטה, ובפרט כאשר נוסף להם הסכום המזומן של חוב המזונות מן העבר, העומד כיום – כמתברר מכתב הבקשה – על 25,200 ש"ח. בבקשה נטען עוד, כי סיכויי הערעור גבוהים ביותר, שכן החלטת בית המשפט קמא לתשלום חוב העבר אינה ניתנת ליישום ומנוגדת לעיקרון העומד בהליכי פשיטת רגל. כן נטען, בגדרי מאזן הנוחות, כי אם לא יעוכב ביצועה של החלטת הביטול ייגרם למבקש נזק בלתי-הפיך, בהתחדש הליכי ההוצאה לפועל על ידי נושיו. המבקש טוען לעניין זה, כי מאז ניתנה החלטת הביטול הוא מוטרד ומאוים על ידי הנושים; בגדרי זה הוצג גם צו התראה לפני מאסר שהוצא כנגד המבקש (בתיק הוצאה לפועל 02-32470-05-5).

ד.(1) הכנ"ר בתגובתו מתנגד לעיכוב ביצועו של ביטול ההליכים לפשיטת רגל. ראשית נטען בתגובה, כי הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, לפי תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שגויה, וכי דרך המלך הדיונית היתה בקשה למתן סעד זמני בערעור, לפי הוראת תקנה 471. נטען, כי על פי הוראה זו אין להיענות לבקשה, הואיל ולא הוצבע על כל טעם, קל וחומר טעם מיוחד, המצדיק מתן סעד כמבוקש. אולם גם בגדרי בקשה לעיכוב ביצוע, נטען כי יש לדחותה לגופה, שכן סיכויי הערעור קלושים. החלטתו של בית המשפט קמא, כך נאמר, מנומקת ומבוססת על ראיות מוצקות, ובפרט על היעדר תום לבו של המבקש, שהוא השיקול העיקרי המכריע בהליך הכרזה על פשיטת רגל. על כן, נטען, החלטת בית המשפט יוסדה על איזון נכון וראוי, ואין המבקש יכול להצביע על שגגה שנפלה בה. באשר למאזן הנוחות נטען, כי מקומן של טענות המבקש, עד למתן ההכרעה בערעור, הוא בלשכת ההוצאה לפועל, וכי נקבע בהלכה שאין המשכם של הליכי הוצאה לפועל נחשב כנזק בלתי הפיך.

(2) המשיבה מסרה אף היא תגובתה הקצרה, ובה טענות שונות כלפי המבקש, ותמציתן – התנגדותה לבקשה לעיכוב הביצוע. גם המשיבים 11-9 הביעו התנגדותם לבקשה, בסמכם ידיהם על נימוקי תגובתו של הכנ"ר, וכן הוסיפו ופירטו, כי סיכויי הערעור נמוכים בשים לב להגשתו באיחור של למעלה מתשעה חודשים (ביום 13.12.07 על ההחלטה מיום 7.3.07); כי חרף טענת המבקש שבית המשפט קמא לא בדק את יכולתו הכלכלית – המבקש הוא שהתחמק באופן שיטתי מקיום החלטות בית המשפט להוכחת מצבו הכלכלי, אף כי נטל ההוכחה הוא על שכמו; וכי בעניין הנזק, ממילא נתונה למבקש האפשרות לפנות ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לחקירת יכולתו.

השאלות שבסדרי הדין

ה.אדרש תחילה לכך שהחלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הליכי פשיטת הרגל, מיום 4.11.07, הוכתרה "החלטה" ולא "פסק דין". אמנם, על החלטה מעין זו ממילא נתון ערעור בזכות, ועל כן אין משמעות מעשית להבחנה בין זו לזה (ראו הוראת סעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן הפקודה ); ע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד מו(3) 811, 814-813 (1992) – השופט, כתארו אז, ש' לוין; וכן ד"ר שלמה לוין וד"ר אשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה, 2000) בעמ' 37-36), אולם במהות, מאחר שהחלטה מעין זו מסיימת את ההליך, דומה שכותרתה הנכונה היא "פסק דין" (ראו גם יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת שלמה לוין, 1995) בעמ' 757-755).

ו.(1) השאלה השניה - אותה העלו הצדדים - נוגעת להליך המתאים לעיכוב ההליכים בערעור - עיכוב ביצוע על פי תקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי או מתן סעד זמני בערעור על פי תקנה 471. הכנ"ר הפנה להחלטות בית משפט זה שקבעו במקרים דומים, כי דרך המלך הדיונית היא הגשת בקשה למתן סעד זמני בערעור. בבש"א 2496/92 ברנמילר נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, ניתנה ביום 2.6.92) נתבקש עיכוב ההליכים לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשות המערערים ליתן צו כינוס ולהכריז עליהם פושטי רגל (להלן ענין ברנמילר ). השופט – כתארו אז – מ' חשין, אמר כי:

"אין לצוות על עיכוב מן הטעם הפשוט שאין כלל החלטה הניתנת לעיכוב. ניתן לעכב ביצועה של החלטה המורה על עשייה או על פעילות כלשהן, ואילו בענייננו לא הוחלט אלא לדחות את בקשת המערערים. החלטה זו אינה צורכת כל ביצוע וממילא אין מה לעכב בה" (בפסקה 2).

בע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, ניתנה ביום 18.3.03) (להלן ענין דוד ) ציין השופט גרוניס לגבי המקרה דהתם:

"בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל. משנדחתה הבקשה אין משמעות לעיכוב ביצוע, שהרי עסקינן בהחלטה שלילית... הדרך שיש לנקוט בה בסיטואציה זו הינה הגשת בקשה לערכאת הערעור למתן סעד זמני" (בפסקה 3).

ראו גם ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, ניתנה ביום 13.7.06) (להלן ענין טהרני ) – השופטת חיות; ע"א 6067/04 בדראן נ' כונס הנכסים הרישמי (לא פורסמה, ניתנה ביום 9.8.06) (להלן ענין בדראן )).

(2) כידוע, הסדר הסעד הזמני בערעור, הקבוע בתקנה 471, אחוז ושלוב בהסדר עיכוב ביצועו של פסק דין, הקבוע בתקנות 470-467 (ראו זוסמן , בעמ' 865). ההבחנה שבמהות היא שבעוד במקרה האחרון ניתן פסק-דין נגד הנתבע, והוא מבקש לעכב את ביצועו במהלך התבררותו בערעור, במקרה הראשון המדובר בבעל דין שתובענתו נדחתה, והוא מבקש "להחיות" – בתקופת הערעור – סעד זמני שהיה נתון לו, בפועל או בכוח, בערכאה הדיונית. להבחנה זו השלכה מעשית-דיונית, באשר את הסעד הזמני בערעור ניתן לבקש אך בערכאת הערעור, לעומת הבקשה לעיכוב הביצוע המוגשת תחילה בערכאה הדיונית (ראו גם זוסמן , בעמ' 865; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) בעמ' 641, 646; ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) , פ"ד נט(3) 125 (2004) – השופטת חיות). בחלק מן המקרים שנסקרו מעלה דחו בתי המשפט את בקשות החייבים לצוי כינוס ולהכרזה עליהם כפושטי רגל, ועל כן היה עליהם לבקש מתן סעד זמני בערעור; ואילו במקרה שבנדון דידן הורה בית המשפט קמא – על פי בקשת המשיבה דכאן (והמבקשת דהתם) – על ביטול הליכי פשיטת הרגל. האם המדובר איפוא בעיכוב ביצוע או בסעד זמני? אכן, גם במקרה כזה נפסק בעבר כי המדובר בסעד זמני (עניין טהרני וכן בהחלטתי בעניין בדואן ); אך עלתה בדעתי השאלה שמא הואיל והמדובר בביטול הליכי הכינוס, עיכוב ביצוע משמעו כי ההליכים יימשכו בגדרי כינוס, ועל כן לכאורה "יש מה לעכב", קרי, את הפסקת ההליכים הללו. ואכן, המבקש עתר תחילה בבית המשפט קמא לעיכוב ביצוע פסק הדין, שניתן נגדו, ועל כן המשיך גם בהליך הנוכחי בקו זה. אמנם, בסופו של יום המדובר, על פי רוב וגם כאן, בהבדל דק מן הדק, ויש שיאמרו שלאמיתו של דבר מה לי הכא מה לי התם. ועוד, עיונית, אם נאמר שבעיכוב ביצוע עסקינן, ייווצר סרבול דיוני בהבחנה בין מקרה שבו המדובר בדחיית בקשה לצו כינוס ובין ביטולו. אותיר זאת בצריך עיון נוסף, שכן בענייננו, משעתר המבקש לעיכוב הביצוע בבית משפט קמא המשיך בכך כאמור גם בערכאה זו; ואין טעם לשנות מסלול זה, אפילו סברנו אחרת, וזאת בהיעדר נפקות מעשית. אדרש עתה לשאלה לגופה.

הבקשה גופה

ז.(1) לגופם של דברים; לאחר העיון בבקשה ובתגובות, הגעתי למסקנה שאין בידי להיעתר לה. ראשית, סיכויי הערעור נדמים כלא-גבוהים, מבלי שאקבע מסמרות. עיקר טענותיו של החייב בערעורו מופנה כנגד החלטת ההקצבה, שהתבססה על נתונים עובדתיים. זאת ועוד, תום לבו של החייב והתנהגותו במהלך פשיטת הרגל הם שיקולים מרכזיים בהחלטות בית המשפט (ראו לוין וגרוניס , עמ' 170-169, 182-181), ולא למותר להזכיר את דברי בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 13.11.07, שחלקם הובאו מעלה, כי המבקש הפר את חובת תום הלב; ואף צוין באותה החלטה:

"דרכו של החייב אצה לו רק לאחר שניתנה ההחלטה לביטול ההליכים... התנהלותו זו של החייב מצביעה על חוסר תום לב בניהול הליכי פשיטת רגל, הנועדים באופן טבעי לגבי דידו של החייב, רק לחלצו מידי נושיו, תוך צמצום כל 'נזק' אפשרי – ומיותר מבחינתו של המבקש – הכרוך בהעברת דמי המזונות לילדיו הקטינים" (הדגשה במקור – א"ר).

(2) שנית ועיקר, המבקש לא הצליח להוכיח כי מבחינת מאזן הנזקים יש מקום לעיכוב ההליכים. מעבר לדבריו הכלליים של המבקש על אודות "רדיפתו" מצד נושיו, אין בבקשה תימוכין לטענות בעניין זה, ואין בכך לחסום את דרכו לפנות לחקירת יכולת בלשכת ההוצאה לפועל; וכאמור, כבר נפסק, כי המשך הליכי הוצאה לפועל לא ייחשב כנזק בלתי הפיך (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה, ניתנה ביום 8.7.03) – השופט לוי; ענין טהרני הנזכר; ענין בדראן הנזכר). הדבר הגיוני, שהרי בהליכי הוצאה לפועל נחקרת ומוכרעת יכולתו של החייב לאמיתה.

ח.אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה. בנסיבות, איני עושה צו להוצאות.