פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א 7663/11 – א'
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. גבריאל דדון
2. חברת
Abente Holdings
Limited
(חברה זרה)
נ ג ד
המשיבים:
1. יוסף חדד יהויקים
2. חברת
LAUGAN S.A
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב בת"א 1188/09 מיום 24.8.11, שניתן על ידי השופטת
רונן.
בשם המבקשים:
עו"ד צבי אגמון;
עו"ד א. גמליאל
בשם המשיב 1:
עו"ד איתן ארז;
עו"ד רונן בר-און
בשם המשיבה 2:
עו"ד יניב דקל
החלטה
א.
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת רונן) בת"א 1188/09 מיום 24.8.11 עד להכרעה בערעור.
רקע והליכים
ב.
המשיב 1 הוא תושב צרפת אשר נקשר עם יזמים זרים במיזם נדל"ן ברומניה. במסגרת המיזם הקימו היזמים חברה (להלן החברה ), היא המשיבה 2 שבפנינו. בין השנים 2005-2002 רכש המשיב 1 את כל הזכויות במיזם, אך החברה נותרה בשליטתו של אחר. המבקשת 2 היא חברה שרכשה 25% ממניות החברה בתמורה ל-1.5 מליון דולר, בתיווכו של המבקש 1 (להלן הסכם ההשקעה ). באחד הימים בוטל הסכם ההשקעה בטענה להפרה יסודית מצד המבקשים, אשר שילמו בגין המניות שרכשו רק כשני שלישים מן התמורה (כמליון דולר).
ג.
ביום 24.8.08 הגישו המבקשים כנגד המשיב 1 תביעה בסדר דין מקוצר בת"א 1916/08, בהיותו בעל הזכויות במיזם, וטענו להשבת הסכום ששילמו במסגרת הסכם ההשקעה. כעבור יום הומצא לו כתב התביעה, עת שהה בארץ לרגל חתונתה של בתו. למחרת היום נערכה פגישה בין הצדדים, בנוכחות עורך דין פלוני, שבמסגרתה נחתם הסכם פשרה בין הצדדים, בו התחייב המשיב 1 לשלם סכום של 5.6 מליון ₪ למבקשת (סכום הגבוה ב-1.35 מליון ₪ מסכום התביעה שעומדת כנגדו). כן התחייב המשיב במסגרת ההסכם, כי יראו את הסכום האמור כהלוואה שניתנה למשיבה 2, אשר לשם הבטחת השבתה, שיעבד בית אשר בבעלותה. יצוין כי בין היתר, הוצגה לו בפגישה בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ, אף שבפועל נדחתה. להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין.
ד.
לאחר חזרתו לצרפת עתר המשיב לביטול הסכם הפשרה והתוקף שניתן לו, בין היתר, בשל פגמים שונים ברצונו בעת הכריתה . בית המשפט המחוזי ביטל את הסכם הפשרה ואת התחייבותה של המשיבה 2. נקבע כי המשיב טעה, בכך שסבר, כי היה מיוצג על ידי עורך הדין פלוני הנזכר. יצוין, כי המבקשים, שהפסידו בבית המשפט קמא, מנהלים הליך כינוס כנגד המשיב 1 (במסגרת פש"ר 1137-09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב).
הבקשה
ה.
עניינה של הבקשה, עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו בוטל תוקפו של הסכם הפשרה. אשר למאזן הנוחות נטען, כי אם יפוזר תיק הכינוס בטרם יוכרע הערעור, יקשה על המבקשת להיפרע מן המשיב, אשר - כנטען - מבריח נכסיו. כן נטען, כי אם יינתן עיכוב ביצוע, אין בכוונתה של המבקשת לגבות באמצעותו את החוב, ולכן אין בו כדי לפגוע במשיב.
ו.
אשר לסיכויי הערעור נטען, כי פסק הדין ניתן ללא עילה שבדין וכן על יסוד עילה שלא נתבקשה. כן נטען, כי שגה בית המשפט בחישוב ההפרש שבין סכום חובו של המשיב לבין מה שניאות לשלם, הואיל ולא כלל הפרשי ריבית והצמדה; תחשיב זה היה ביסודה של המסקנה כי בעת כריתת הסכם הפשרה נפל פגם ברצונו של המשיב, ולפיכך הוביל לביטול תוקפו. עוד נטען, כי לא התקיים הקשר הסיבתי הדרוש לביסוס עילת הטעות, וכי לא הוכח שהמבקשים ידעו על טעותו של המשיב 1. בנוסף נטען, כי אי עיכוב ביצוע יביא לכפל הליכים – ערעור על ביטול תוקפו של הסכם הפשרה, ותביעתה של המבקשת במסגרת ת"א 1916/08.
דיון והכרעה
ז.
ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועה של ההחלטה שעליה מערערים
(תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984), אלא מקום שסיכויי הערעור ומאזן הנוחות מצדיקים זאת. במקרה דנן, אף שהבקשה הוכתרה כעיכוב ביצוע, אינה כן. פסק הדין נשוא הבקשה מורה על ביטול תוקפו של הסכם פשרה. המדובר ב הכרעה בעלת אופי "שלילי", אשר אינה מקימה עילה לבקשת עיכוב ביצוע ( ראו: ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה) – פסקה 3 להחלטתו של השופט גרוניס; ראו גם ע"א 3919/06 טהרני נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסמה) – פסקה 3 להחלטתה של השופטת חיות).
בבקשה בכגון דא, דרך המלך היא בקשה לסעד זמני, מכוח תקנה 471. במקרה דומה ציינתי כי:
"כידוע, הסדר הסעד הזמני בערעור, הקבוע בתקנה 471, אחוז ושלוב בהסדר עיכוב ביצועו של פסק דין, הקבוע בתקנות 470-467 [...]. ההבחנה שבמהות היא שבעוד במקרה האחרון ניתן פסק-דין נגד הנתבע, והוא מבקש לעכב את ביצועו במהלך התבררותו בערעור, במקרה הראשון המדובר בבעל דין שתובענתו נדחתה, והוא מבקש 'להחיות' – בתקופת הערעור – סעד זמני שהיה נתון לו, בפועל או בכוח, בערכאה הדיונית. להבחנה זו השלכה מעשית-דיונית, באשר את הסעד הזמני בערעור ניתן לבקש אך בערכאת הערעור, לעומת הבקשה לעיכוב הביצוע המוגשת תחילה בערכאה הדיונית (ראו גם זוסמן , בעמ' 865; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) בעמ' 641, 646; ע"א 1103/04 רוזנצוויג נ' מפרק גדרם שמנים בע"מ (בפירוק ובכינוס נכסים) , פ"ד נט (3) 125)" (ע"א 10645/ 07 אלקונין נ' וולנץ (לא פורסם) – פסקה ו(2)) .
ח.
במקרה דנן, הסעד המבוקש אינו אלא החייאת תוקפו של הסכם הפשרה עד להכרעה בערעור ומשכך נדרש היה כי יוגש כבקשה לסעד זמני. עם זאת, הואיל וממילא עומדת השאלה להכרעה של בית משפט שלערעור, יכול שמדובר בהבדל דק שנפקותו תושאר בצריך עיון.
ט.
הסכם הפשרה שתוקפו בוטל עניינו הסדרת חובו של המשיב כלפי המבקשת. פסק דין לתשלום כסף אינו בלתי הפיך, ולכן אינו נכנס גדר החריגים בגינם יטה בית המשפט לעכב ביצוע ההשבה (ע"א 7221/01 י.ג.
רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ ,
פ"ד נו(4) 178, 182). במקרה דנן סכום החוב טרם שולם, ולכן המבקשת 2 אף אינה נדרשת להוצאה אקטיבית של כספים. טוענת המבקשת 2, כי הנזק מקורו בחוסר יכולתה להיפרע מן המשיב, אם יפוזר תיק הכינוס טרם ההכרעה בערעור. אין להלום טענה זו. החלטה על פיזור הכינוס נתונה לבית המשפט שדן בכינוס. קבלת הטענה לפיה יש לעכב ביצוע מחשש לפיזור התיק פוגעת בשיקול דעתו של בית המשפט הדן בכינוס. ככל שקיים חשש כאמור, אף שבפנינו לא הוכח, מקומן הטבעי של טענות כאלה הוא בבית המשפט שדן בכינוס.
י.
במסגרת הערעור, תוקפת המבקשת את קביעתו של בית המשפט קמא בדבר גובה חובו הנטען של המשיב. המדובר בקביעה עובדתית, שלא בנקל יתערב בה בית המשפט שלערעור, ולפיכך, משוכה גבוהה בפני המבקשים. אשר לטענות בעניין עילת הטעות, בית המשפט המחוזי ביסס הכרעתו על יסוד ניתוח עובדתי מפורט, תוך שדחה טענות אחרות כגון הטעיה ו"לא נעשה דבר". מבלי להביע עמדה בנסיבות המקרה, דומה כי הנטל בהפיכתה אינו קל. עוד יצוין, כי נסיבות המקרה עובר לחתימה, אינן מעידות על תום לב מופתי של המבקשת, שכן נקבע, כי עיקר הסכמתו של המשיב לקבל את הצעת הפשרה מקורה בבקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ שהוצגה לו, אף שלמעשה נדחתה.
יא.
אשר לניהול ההליכים במקביל לת"א 1916/08, ממילא התנהלו הם במקביל גם עד הנה, ואין מקום להידרש לכך עתה.
יב.
נוכח האמור, אין בידי להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, כ"א בטבת התשע"ב
(16.1.2012).
ש ו פ ט