ע"א 204/20 מוטי בן ארצי ,עו"ד נ. פלוני

לפנַי בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' חן-ברק ) בפש"ר 53527-05-16 מיום 12.12.2019 במסגרתה הורה על ביטול הסכם מכר שנחתם בין הנאמן על נכסי משיב 1 (להלן: החייב ) לבין המבקש.

1.

ביום 15.8.2016 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשת אחד מנושיו, משרד החינוך, לאחר שלא שילם את הפיצוי שנקבע שעליו לשלם לנפגעי עבירה בגין פגיעה מינית שביצע בקטינים במסגרת עבודתו כמורה. נגד החייב הוגשו שלוש תביעות חוב ולאחר בדיקה הועמדו חובותיו על סך של 917,152 ש"ח. ביום 2.2.2017 הוכרז החייב פושט רגל בהסכמת כל הצדדים הנוגעים לדבר.

2.

ביום 15.6.2019 הורה בית המשפט לנקוט בהליכי מימוש של נכס המצוי בבעלותו של החייב בכפר יאסיף (להלן: הנכס ) אך עיכב את ההחלטה למשך 30 יום על מנת לאפשר לחייב להגיש הצעת הסדר. משעה שהחייב לא הגיש הצעת הסדר, פעל הנאמן על מנת למכור את הנכס ו ביום 27.9.2019 פנה לבית המשפט בבקשה לאשר הסכם עם המבקש למכירתו תמורת סך של 2,000,000 ש"ח.

3.

ביום 6.11.2019 אישר בית המשפט את הסכם המכר ודחה את טענות החייב לעניין דרך ביצוע המכר ולעניין זכויותיה של אשתו בנכס (להלן: אשת החייב ; השניים ייקראו יחדיו להלן: בני הזוג ) . בהמשך, דחה בית המשפט בקשה לעיכוב הליכי המכירה מטעם החייב וביום 17.11.2019 העביר המבקש תשלום בסך של 1,000,000 ש"ח על חשבון התמורה לנאמן.

4.

באותו יום הוגשה בקשה על ידי אשת החייב לעכב את הליכי המכירה בטענה שהיא זו שמימנה את הליכי הבנייה בנכס ולא ידעה כלל על הליכי המכירה, וביום 20.11.2019 היא הגישה בקשה לבטל את הסכם המכירה. בבקשה לביטול הסכם המכירה נטען כי הנאמן פרסם את דבר מכירת הנכס בתפוצה מצומצמת וכי הצעת הרכש של המבקש נחתמה לאחר המועד האחרון להגשת הצעות. במסגרת הבקשה הודיעה אשת החייב כי היא תפרע את חובותיו של בעלה. המבקש והנאמן התנגדו לביטול הסכם המכירה. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ) הותיר את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, בציינו כי נפלו פגמים הן בהתנהלותו של הנאמן והן בהתנהלותם של בני הזוג.

5.

ביום 1.12.2019, במהלך דיון בבקשה, הודיעו בני הזוג כי ביכולתם להפקיד את מלוא סכום תביעות החוב, בצירוף הוצאות ההליך ובצירוף פיצוי בגין נזק, ככל שייקבע שנגרם, למבקש. בתום הדיון הורה בית המשפט, בשים לב להצהרה זו, כי סך של 1,220,000 ש"ח יופקד על ידי בני הזוג בתוך 10 ימים בקופת בית המשפט ולאחר הפקדת הסכום תינתן החלטה בכלל הבקשות. ביום 11.12.2019 הודיע בא-כוח בני הזוג כי הסכום אכן הופקד.

6.

למחרת היום, ביום 12.12.2019, קיבל בית המשפט את הבקשה לביטול הסכם המכירה. בית המשפט עמד על מספר פגמים המצדיקים את ביטול מכירת הנכס. ראשית, בהזמנה להציע הצעות שפרסם הנאמן, המועד האחרון להגשת ההצעות היה יום 30.8.2019. ברם, הצעתו של המבקש הוגשה בחלוף למעלה מעשרה ימים ביום 10.9.2019 ונחתמה רק ביום 11.9.2019, כאשר הארכת המועד להגשת הצעות לא פורסמה לציבור הרחב ולא הובאה כלל לידיעת בית המשפט. בהקשר זה, דחה בית המשפט את טענת הנאמן כי יש לו "סמכות טבועה" להאריך את המועד להגשת הצעות. שנית, נפל פגם בכך שההזמנה להציע הצעות פורסמה רק בשני עיתונים בשפה הערבית באזור הצפון, בפרט בהתחשב בעובדה שבתום המועד להציע הצעות לא הוגשה כל הצעה. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי מצופה היה מהנאמן, במסגרת מאמציו להשאת התמורה, לבצע פרסום נוסף גם בעיתונות בשפה העברית ובפריסה ארצית. על כן, כאמור קיבל בית המשפט את הבקשה לביטול המכירה. לצד זאת, נפסק כי החייב ישלם למבקש פיצוי בסך של 10,000 ש"ח.

7.

על החלטת בית המשפט הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, שבהמשך סווגה כערעור בזכות. בערעורו טוען המבקש כי נפל פגם בניהול ההליך על ידי בית המשפט המחוזי, שכן הוא כלל לא צורף כצד להליך למרות הפגיעה הקשה בו כתוצאה מההחלטה על ביטול המכירה. לשיטתו, די בכך כדי להביא לביטול ההחלטה. באשר למועד הגשת הצעתו, המבקש עומד על כך שמכיוון שלא הוגשו הצעות נוספות עד לתום המועד, איש לא נפגע כתוצאה מהארכת המועד על ידי הנאמן. המבקש אף דוחה את קביעת בית המשפט לגבי הפרסום בעיתונות בשפה הערבית ומציין כי בעת ההחלטה על אישור המכר כל העובדות לגבי מועדי הפרסום, מועדי הגשת ההצעות ושווי ההצעות עמדו לפני בית המשפט.

8.

לצד הערעור הגיש המבקש גם בקשה ל"עיכוב ביצוע עסק מכר ו/או כל דיספוזיציה בנכס [...] על מנת להימנע ממצב בלתי הפיך בו ייפגעו זכויותיו הקנייניות של המבקש" עד להחלטה בערעור. בבקשה חוזר המבקש על טענותיו בערעור וטוען כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. מבחינת מאזן הנוחות טוען המבקש כי ככל שלא יינתן הסעד המבוקש, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

9.

ביום 23.2.2020 הוריתי על הגשת תגובות לבקשה. בתגובתם טוענים בני הזוג כי מדובר בבקשה לסעד זמני ולא בבקשה לעיכוב ביצוע ורק בשל כך דינה להידחות על הסף. לגופם של דברים, טוענים השניים בתגובתם, כי המבקש לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו או כי צפוי להיגרם לו נזק בלתי הפיך. מבחינת סיכויי הערעור, לשיטתם מטרת הסכם המכר התפוגגה לאחר הפקדת מלוא סכום חובותיו של החייב בקופת בית המשפט. כמו כן, הם גורסים כי לא עלה בידי המבקש להראות פגמים בהחלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הסכם המכירה המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור.

10.

הנאמן והכנ"ר סברו כי דין הבקשה להתקבל, שכן סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. הנאמן עמד על כך שקיים חשש כבד שייגרם נזק בלתי הפיך למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני, נוכח העובדה שהחייב פעל כבר בעבר להברחת הנכס מנושיו.

11.

לאחר עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובתגובות לה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור. תחילה לטענת בני הזוג כי על אף שהבקשה הוגדרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע", הרי שמדובר למעשה בבקשה למתן סעד זמני. מבחינה דיונית, דומה כי הצדק עמם, שכן הסעד המבוקש, איסור ביצוע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור, הוא אכן סעד זמני לתקופת הערעור. אולם, בפסיקה ירדה זה מכבר קרנה של ההבחנה בין עיכוב ביצוע לבין סעד זמני לתקופת הערעור, בפרט נוכח העובדה שהלכה למעשה המבחנים לבחינת שני סוגי הבקשות הם זהים (ראו למשל: ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ , פסקה ו(2) (16.1.2008); ע"א 10120/07 עו"ד שמעון אורי נ' כץ , פסקה ו(1) (3.2.2008)). על כן, אף אם שגה המבקש בהגדרת הבקשה, אין בכך כדי להביא לדחייתה ויש לבחון אותה לגופה.

12.

ולגופם של דברים. כידוע, השיקולים המנחים בבקשה למתן סעד זמני הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. בין שני שיקולים אלה מתקיימת "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, פוחת הנטל להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, ולהיפך (ראו למשל: ע"א 6965/19 הארכיבישוף ג'ורג' חכים נ' אלבסול , פסקה 9 (2.12.2019)). בענייננו, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, מצאתי כי מאזן הנוחות מצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש. שכן, ככל שלא יינתן סעד זמני, הערעור יהפוך לתיאורטי במידה רבה (ראו למשל: ע"א 954/15 י.ע. דן סנטר ב.ב. שותפות מוגבלת נ' עלרונט דן בע"מ , פסקה 18 (2.7.2015); ע "א 709/11 ד"ר אפרים גוטקינד נ' אלקרא (27.2.2011); ע"א 6881/10 אמבלייז בע"מ נ' ארז (7.10.2010) ). מכך יש להימנע במידת האפשר. מן העבר השני, בני הזוג לא הצביעו על נזק כלשהו שצפוי להיגרם להם כתוצאה מהסעד המבוקש, בפרט כאשר עד להכרעה בערעור הנכס צפוי להישאר בחזקתם.

13.

הבקשה למתן סעד זמני מתקבלת אפוא ואני מורה על איסור ביצוע כל דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בערעור. בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לתת צו להוצאות.