ע"א 6881/10 אמבלייז בע"מ נ. עו"ד איתן ארז

הנשיאה ד' ביניש:

לפנינו ערעורים בשני הליכים הנוגעים לצורך באיתור מניותיו של מר רייפמן

(להלן גם: החייב ) שניתן צו כינוס לנכסיו, וערעורים אלה נשמעו במאוחד. המערערת היא חברת אמבלייז בע"מ אשר לבקשת כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד שמונה לנכסי החייב, ניתנו הצווים נשוא הערעורים נגדה. בית המשפט קמא נעתר לבקשות המנהל המיוחד עקב חוסר שיתוף פעולה מצד החברה והסתרת מידע שהיה עליה לחשוף. בפנינו טענו כונס הנכסים הרשמי והמנהל המיוחד כנגד דרך התנהלותה של החברה וקבלו על אי מסירת מידע בצעדים שונים שנקטה החברה, בין היתר, גם במהלך פעילותה של החברה בבורסה בלונדון. ואכן התנהגות החברה מעוררת תהיות.

כאמור, הערעורים הופנו כנגד שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו בעניינו של החייב בהליכי פשיטת רגל.

ההחלטה האחת היא בבקשת המנהל המיוחד לצו מניעה זמני בעניין חלוקת דיבידנד אפשרית בחברת אמבלייז, שבית המשפט קמא נעתר לה. במסגרת הצו שניתן בבקשה זו נתן בית המשפט קמא החלטה לפיה אם תתבצע חלוקת דיבידנד על ידי החברה בשלב זה, סך של 27.75% מסכום החלוקה יופקד בנאמנות אצל כונס הנכסים הרשמי, והכל מותנה בהפקדת התחייבות עצמית לשיפוי נזקים מצד המנהל המיוחד.

כן הורה בית המשפט קמא כי חברת אמבלייז תודיע בכתב למנהל המיוחד, כונס הנכסים הרשמי ובית המשפט על חלוקת דיבידנד לא יאוחר מ-24 שעות לאחר קבלת החלטה כזו על ידי החברה ועשרה ימים לפני מועד החלוקה בפועל.

לאחר ששמענו טענות בעניין צו זה, הסכימו הצדדים – באי-כוח החברה המערערת והמנהל המיוחד, כמו גם בא-כוח כונס הנכסים הרשמי, כי נוכח הצהרתה של החברה שאין בכוונתה "לעת הזו" לחלק דיבידנד, אין צורך בהפקדת הסכום בשיעור של 27.75% בנאמנות, הפקדה שגם בית המשפט קמא עמד על הבעייתיות הכרוכה בה. לפיכך הסכימו המשיבים, המנהל וכונס הנכסים הרשמי להסתפק בחלקו השני של הצו בנוסח המפורט להלן: בנוסף לכל חובת דיווח הקיימת על פי דין, החלטה על חלוקת דיבידנד תודע גם להם לא יאוחר מ-24 שעות לאחר קבלתה ו-14 ימים לפני החלוקה בפועל וכל צד שומר על זכויותיו וטענותיו בעקבות החלטה כאמור. לפיכך בעניין זה מתקבל הערעור בהסכמה באופן חלקי כאמור לעיל.

אשר להחלטה הנוספת שכנגדה ערערה החברה, במסגרתה הורה בית המשפט לחברה ליתן למנהל המיוחד את כל המידע שבידה, לרבות מסירת המידע שבידי המרשם המנוהל עבורה על ידי חברת הרישום Capita וכן על ידי חברת הבת של אותה חברת רישום הפועלת באי ג'רסי, באשר לזהות בעלי המניות בחברה. כן נענה בית המשפט לבקשת המנהל המיוחד לחייב את החברה במתן אסמכתאות לדיספוזיציות שביצע רייפמן במניות החברה החל מיום 1.1.2005.

בית המשפט נענה לבקשות המנהל המיוחד, בהסתמכו על המעמד והסמכויות המוקנות למנהל על פי סעיפים 18ג ו-59 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, והישווה סמכויות אלה לסמכות הקבועה בסעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, כפי שזו פורשה בפסיקתו של בית משפט זה.

בית המשפט סבר כי הצווים הניתנים על ידו מבטאים כראוי את האיזון הנדרש בנסיבות יוצאות הדופן של הפרשה שלפנינו בין זכותם של בעלי המניות בחברה לפרטיות לבין זכויותיהם המוגנות של הנושים. לאחר ששמענו את טענות המערערת לפנינו, לא ראינו לשנות מהחלטתו של בית המשפט קמא. הצווים שניתנו לצורך איתור מניותיו ה"נעלמות" של החייב באמצעות חיוב החברה בגילוי המידע הרלוונטי כולו, לרבות מתן הוראה לחברת הרישום לחשוף נתונים אלה, מצויים במסגרת הסמכויות הנתונות למנהל המיוחד. לפיכך, משראה בית המשפט קמא ליתן למנהל המיוחד את הצווים המבוקשים, לא ראינו להתערב בהחלטתו. מקובלת עלינו עמדת בית המשפט קמא, כי החברה המערערת אינה בבחינת צד ג' לעניין מניותיו של רייפמן שנעלמו לכאורה בשלב מסוים, ומכל מקום אף אילו קיבלנו טענה זו של החברה, סמכותו של המנהל המיוחד בנסיבות כאלה – לאסוף מסמכים, לחשוף את המסמכים ולקבל חומר ממי שמחזיק במידע – חלה גם על צד ג'.

לפיכך דין הערעור בעניין זה להידחות. בנסיבות העניין איננו רואים ליתן צו להוצאות.