פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"א
1835/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק חברת תעשיות אלקטרוכימיות
(1952) בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. כרמל אולפנים בע"מ
2.
Siemens Aktiengesellschaft
3. מדינת ישראל
בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור
ותגובות מטעם המשיבות
בשם המבקש:
עו"ד אופיר פורת; עו"ד הילה קרליץ
בשם המשיבה 1:
עו"ד איל רוזובסקי, עו"ד אלי בורשטין
ועו"ד אביטל און-שחר
בשם המשיבה 2:
עו"ד דנה יגור; עו"ד מיכל טסלר
בשם המשיבה 3:
עו"ד מיכל שרביט
החלטה
א.
עניינו של תיק זה – ושכמותו רע"א 9567/08 – תחולת הוראת הפטור שבתקנה 19(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז - 2007 על המבקש. רשם בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט רניאל ) השיב על השאלה בחיוב בתיק דנא, ופטר את המבקש מתשלום המחצית השניה של האגרה, בהליך המתנהל ב בית המשפט המחוזי בחיפה (המחצית הראשונה שולמה בטרם הליכי הפירוק). ביום 11.1.09 קיבל בית המשפט
(סגן הנשיא גינת ) ערעור על החלטת הרשם, וחייב את המבקש בתשלום יתרת האגרה. ביום 16.3.09 קיבל בית המשפט (השופט י' כהן ) את בקשת משיבות 2-1 והורה על תשלום האגרה עד ליום 30.4.09. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית משפט זה הועברה (בהחלטה מיום 10.5.09) לדיון בפני הרכב, יחד עם רע"א 9567/08.
ב.
ביום 7.5.09 הגישו הצדדים ל בית המשפט המחוזי "בקשה בהסכמה לאישור הסדר דיוני", במסגרתו הוסכם על דחיית תשלום האגרה "עד 30 ימים לאחר החלטת בית המשפט
העליון בבקשת רשות הערעור", ועל ביטול דיוני ההוכחות הקבועים, ואי קביעתם של דיונים חדשים, עד להכרעה בהליך בבית משפט זה. עוד הוסכם, כי "במידה ש בית המשפט הנכבד יחליט שלא לאשר את ההסדר במלואו, כי אז אין תוקף להסדר הדיוני". ביום 10.5.09 דחה בית המשפט (השופט י' כהן) את הבקשה, בקבעו כי "בהתחשב בכך שמ דובר
בתיק משנת 2001, אינני מוכן לבטל את ישיבות ההוכחות הקבועות לחודש ספטמבר 2009". ממילא נדחתה הבקשה לאישור ההסדר הדיוני.
ג.
ביום 13.5.09 הוגשה הבקשה דנא, שהוכתרה "בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור", ובה עתר המבקש להורות כי "החלטת בית המשפט קמא תותלה והחלטתו האמורה של כב' הרשם רניאל תעמוד בתוקפה". המדינה, התומכת בעמדת המבקש לגופה, הביעה את הסכמתה לבקשה מטעם זה (הודעה מיום 24.5.09). משיבות 2-1 (הודעות מ-24.5.09 ומ-26.5.09) התנגדו לבקשה, ממספר טעמים שונים. בין היתר , נטען כי ההחלטה אותה על המבקש לתקוף היא ההחלטה מיום 16.3.09; כי מכיוון שלא שולמה אגרה, אין בית המשפט מוסמך להידרש לבקשה; כי הבקשה לוקה בשיהוי ובחוסר תום לב; כי אין מתקיימים התנאים למתן סעד זמני בערעור; וכי המ דובר למעשה בבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בלא שקדמה לה בקשה לערכאה הדיונית.
ד.
לאחר העיון, ולא בלי התלבטות, סבורני כי אכן מ דובר לאמיתו בבקשה לעיכוב ביצועה של ההחלטה המורה על תשלום יתרת האגרה, ולפיכך בהתאם לתקנות 468-467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, שעניינן עיכוב ביצוע, היה על המבקש להגישה ל בית המשפט המחוזי. להבחנה בין סעד זמני בערעור לבין עיכוב ביצוע ראו ע"א 10645/07 אלקונין נ' וולנץ (לא פורסם); רע"א 9413/06 גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' שדי חמד אגודה שיתופית בע"מ (לא פורסם); רע"א 1565/08 שטרית נ' עיריית חיפה (לא פורסם)). פעמים שבעלי דין מכנים בקשה לסעד זמני בשם בקשה לעיכוב ביצוע, אף ש"אין מה לעכב". במקרה דנא, עסקינן במצב ההפוך, ש"יש מה לעכב", קרי, תשלום מחציתה השניה של האגרה, ואם כן ב"עיכוב ביצוע" עסקינן.
כידוע, תקנה 471, העוסקת בסעד זמני לתקופת הערעור, פורשה בצמצום; ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי נ' פרידמן , פ"ד נו(2) 529, 532; ע"א 3128/07 סיד נ' המכללה האקדמית הערבית (לא פורסם). הדברים בנידון דידן נאמרים לא בלי התלבטות, כנזכר, הן משום שהמדינה - שהיא בעל הדין העיקרי בהליכי אגרה (ראו ע"א 155/75 פקיד השומה נ' להד , פ"ד כ"ט (2) 505, 506, 507; רע"א 1550/05 בונה הצפון נ' א.ב.ג.ל (לא פורסם)) – תמכה בבקשת הכונס הרשמי, והן כיון ששקלתי לראות בדחיית הבקשה להסדר דיוני משום דחיית בקשה לעיכוב ביצוע. ברם, לאחר העיון, סבורני כי על פי הגיונם של סדרי הדין, יש להקפיד על העיקרון לפיו בקשות לעיכוב ביצוע יש להגיש תחילה ל" בית המשפט או הרשם שנתן החלטה" (תקנה 467), ורק אחרי כן לפנות לערכאת הערעור (תקנה 468). מסיבה זו לא מצאתי לנכון להידרש ליתר הטענות שהעלו המשיבות, אם כי במיוחד בהתחשב בעמדת המדינה וכן בהסדר הדיוני הנזכר - ייטיבו הצדדים לעשות אם יגישו ל בית המשפט המחוזי בקשה מוסכמת.
ה.
בכפוף לכך, איני נעתר לבקשה במתכונתה זו.
ניתנה היום, ד' בסיון התשס"ט (27.5.2009).
ש ו פ ט