ע"א 2766/15 יפה פרגון נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה א' אורנשטיין ) מיום 1.4.2015 בפש"ר 9311-12-14, בגדרה התקבלה

בקשת המשיב 1 (להלן: "הבנק" ) למתן צו כינוס לנכסי המבקשת, ולמינוי המשיב 2 כמנהל מיוחד (להלן: "המנהל" ).

2.

ביום 2.12.2013 הגיש הבנק בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 3410-12-13) להתיר המצאתה של התראת פשיטת רגל נגד המבקשת, בגין חוב פסוק בסך של 309,958 ₪, שמקורו בפסק דין חלוט שניתן נגדה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (ת"א 57223/07). המבקשת התנגדה לבקשה, וטענה כי היא משלמת במסגרת תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל סך חודשי של 3,000 ₪ לשם פרעון כלל חובותיה. המבקשת טענה כי אין לפתוח בהליך פשיטת רגל נגד חייב המשלם את תשלומיו החודשיים כסדרם במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. עוד טענה המבקשת, כי הגשת הבקשה נעשתה בחוסר תום לב וכי כל מטרתו של הבנק היא הפעלת לחץ טקטי לשם מימוש דירת מגוריה, לאחר שהדבר נמנע ממנו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בשל קיומו של נושה מובטח.

3.

בהחלטה מיום 20.5.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ח' ברנר ) את התנגדות המבקשת והתיר את המצאת ההתראה. בהחלטתו קבע בית המשפט כי בצדק טען הבנק על זכותו לנקוט בהליכי פשיטת רגל נגד המבקשת, לאחר שנוכח לדעת כי הליכי ההוצאה לפועל מיצו את עצמם וכי גם אם ימשיכו להתנהל במשך שנים רבות לא יסולק החוב. כמו כן הפנה בית המשפט לכך שחישוב אריתמטי פשוט מוביל למסקנה כי בהתחשב בריבית המצטברת בגין החוב, הרי שזה לא יפרע בשלמותו לעולם. עוד נקבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי אין לדרוש מנושה להוכיח את התועלת הגלומה עבורו בהליכי פשיטת רגל, אף לא ברמת הוכחה לכאורה, אלא די בהצגתו של שיקול הגיוני לדבר הזה. עצם העובדה שהמבקשת עומדת בתשלומיה החודשיים במסגרת תיק ההוצאה לפועל, קבע בית המשפט, אינה מקנה לה חסינות מפני נקיטה בהליכי פשיטת רגל, ומכל מקום יש לזקוף לזכות הבנק גם את העובדה שהמתין שנים מספר בטרם נואש מהליכי ההוצאה לפועל ונקט בהליך פשיטת הרגל. על החלטה זו לא ערערה המבקשת.

4.

ביום 3.12.2014 הגיש הבנק בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו כינוס לנכסי המבקשת ולהכרזתה כפושטת רגל, וזאת בשל אי-מילוי הדרישות שנמנו בהתראה בתוך הזמן שנקצב, המהווה מעשה פשיטת רגל, בהתאם לסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. המבקשת הגישה התנגדות לבקשה, בה חזרה על הטענות שטענה לפני בית המשפט המחוזי במסגרת ההתנגדות להמצאת ההתראה, לפיהן אין הצדקה אמיתית למעבר מאפיק הליכי ההוצאה לפועל לזה של פשיטת רגל. עוד טענה המבקשת, כי בבעלותה דירה המשועבדת לבנק הפועלים, כאשר תשלומי המשכנתא משולמים כסדרם. לדברי המבקשת, מכירתה של הדירה במסגרת הליך פשיטת רגל תסב יותר נזק מאשר תועלת, שכן זו רק תוביל להגדלת חובותיה, לצורך במציאת דיור חלופי, ולצירוף הנושה המובטח ליתר הנושים. בנוסף לכך התנגדה המבקשת גם למינויו של המנהל, וזאת לאור התנהלותו במסגרת המשא ומתן ביניהם לסגירת החוב, כאשר לטענתה סכום של 15,000 ₪ ששולם על-ידי קרובתה כמקדמה לטובת אותה סגירה, לא הוחזר עם סיום המשא ומתן ואף לא נזקף כלל לטובתה כצמצום החוב.

5.

הבנק השיב להתנגדות המבקשת, כי טענותיה נדונו ונדחו זה מכבר במסגרת ההתנגדות להמצאת התראת פשיטת הרגל. כמו כן הוסיף הבנק וטען כי הליכי פשיטת רגל הם המתאימים למבקשת, שכן במסגרתם היא עשויה לבוא לידי הפטר מחובותיה, בזמן שבניהול הליכי הוצאה לפועל אין תועלת והם רק מנציחים את החוב הקיים, ללא כל סיכוי לפרעון החוב. הבנק אף הפנה להליך חקירת יכולת שנערך למבקשת לפני רשם הוצאה לפועל בתל-אביב (כב' הרשם ג' שאדי ) מיום 19.6.2013, במסגרתו ציינה המבקשת עצמה כי היא שוקלת לפנות להליכי פשיטת רגל, וכי רשם ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו כי המבקשת חיה ברמת חיים גבוהה יחסית, וכי לא הפנימה כי עליה לוותר על הוצאות מסוימות הנחשבות בנסיבות העניין כמותרות. עוד יצוין, כי גם הכונס הרשמי, המשיב 3 בבקשה שלפני, תמך בבקשת הבנק על יסוד נימוקיו.

6.

לאחר קיום דיון במעמד הצדדים, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה. בהחלטתו קבע, כי לא מצא טיעון חדש שלא הועלה על-ידי המבקשת במסגרת ההתנגדות להתראת פשיטת הרגל ושלא נדון ונדחה לגופו. בית המשפט ציין כי אינו יושב כערכאת ערעור ביחס להחלטה זו, וככל שסברה המבקשת שנפלה שגגה בהחלטה היתה צריכה להגיש ערעור מתאים. כפי שצוין בהחלטת השופט ברנר הנ"ל , קבע בית המשפט המחוזי, כי גם הוא סבור שעצם העובדה שהמבקשת ממשיכה לשלם תשלומי משכנתא חודשיים לנושה מובטח הריהי העדפת נושה זה על פני נושיה האחרים, וגם בכך נעוץ טעם נוסף למתן צו הכינוס בכדי למנוע את המשך ההעדפה. אשר להתנגדות המבקשת למינויו של המנהל, הפנה בית המשפט המחוזי לכך שטענות על דופי בהתנהלותו נדחו במסגרת ההחלטה הקודמת, וכי מכל מקום דבר שבשגרה הוא שבית המשפט ימנה את בא כוח הנושה מבקש הכינוס כבעל תפקיד, בהינתן שלאותו נושה יש אינטרס למצות את נכסי החייב. לאור האמור, נתן בית המשפט צו לכינוס נכסי החייבת ולמינוי המנהל כמנהל מיוחד לנכסיה.

7.

על ההחלטה האמורה הגישה המבקשת ערעור לבית משפט זה, בו היא שבה וטוענת כי הבנק עושה שימוש ציני וטקטי בהליכי פשיטת הרגל כדי לקדם הסדר פרטני למען הבנק בלבד ותוך קיפוח יתר הנושים. עוד נטען כי בהליכים במסגרת בית המשפט המחוזי לא נחקרה המבקשת על תצהירה ועל כן לא הוכח חוסר סולבנטיות מצדה, אלא דווקא ההיפך – הוכח שהמבקשת עומדת בצו התשלומים שהושת עליה ומצמצמת את חובותיה באופן שיטתי. כמו כן טוענת המבקשת במסגרת הערעור כי בית המשפט לא התייחס לניגוד העניינים ולפעולות הפסולות שביצע המנהל, וכי הגישה נגדו תלונה בעניין זה ללשכת עורכי הדין. המבקשת מפנה למצבה האישי, המשפחתי והבריאותי, ממנו ניתן ללמוד על ההשלכות הקשות של מתן צו כינוס, תחת האפשרות להסדרת חובותיה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

8.

בד בבד עם הגשת הערעור הוגשה גם הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור, במסגרתה נטען כי סיכויי הערעור טובים המה. לעניין מאזן הנוחות טוענת המבקשת כי במידה ולא יעוכב ביצוע ההחלטה, יגרם לה נזק בלתי הפיך וללא יכולת להשיב את מצב הדברים לקדמותו, כאשר כבודה וחירותה של המבקשת ירמסו והיא תהא נתונה במשך זמן רב תחת צו כינוס ואיום להכרזתה כפושטת רגל. לעומת זאת, כך נטען, למשיבים לא יגרם כל נזק בגין העיכוב כאמור, המשמר את המצב הקיים, בו היא משלמת באופן סדיר את חובותיה בהתאם לצו התשלומים שניתן. המבקשת טוענת כי הליך הכינוס עלול להחריב את חייה, ואף לפגוע בשמה הטוב ובעבודתה, המהווה את המקור העיקרי להחזר החוב, ומשכך – עיכוב ביצוע ההחלטה הוא חיוני.

9.

הבנק מתנגד לבקשה וטוען כי אין להורות על עיכוב ביצוע פסק דין או החלטה אלא במצבים חריגים, וכי המקרה דנן אינו אחד ממקרים אלה. לעניין סיכויי הערעור נטען כי מדובר בטענות עובדתיות שנדונו לגופן ונדחו זה מכבר על-ידי שני מותבים שונים, כאשר ההחלטה הראשונה בדבר התראת פשיטת הרגל היא החלטה חלוטה. יתר על כן, טוען הבנק, כי אין חולק על כך שעומדת לו זכות לנקוט בהליכים המשפטיים העומדים לרשותו כדי להביא לגביית חובה של המבקשת, וכי דומה כי הליך פשיטת הרגל הוא המתאים בנסיבות העניין, בהתחשב בהיקף חובה של המבקשת ההולך ותופח במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. לעניין מאזן הנוחות נטען כי טענות המבקשת חסרות פירוט מינימאלי בדבר הנזק שצפוי להיגרם לה בשל מתן צו הכינוס, וכי אין שוני של ממש בין צו הכינוס לבין הליכי ההוצאה לפועל הקיימים שננקטו נגדה כחייבת מוגבלת באמצעים. מכל מקום, טוען הבנק, כי גם אם יתקבל הערעור בסופו של דבר, הרי שהמבקשת תוכל לשוב למצבה הקודם טרם מתן הצו.

10.

הכונס הרשמי סבור אף הוא כי אין להעתר לבקשה, מאותם נימוקים שבאו בתגובת הבנק. עוד ציין, כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על ממצאים עובדתיים ברורים, כי ניתנה תוך הפעלת שיקול דעת מדוקדק, בשים לב לתכליות הליכי פשיטת הרגל, וכי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות כגון דא.

11.

נתתי דעתי על הבקשה ועל נימוקיה, ועל אלה שבאו מנגד, עיינתי בנספחים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

12.

הכלל לפיו אין לעכב ביצוע של פסק דין, גם אם הוגש עליו ערעור, מעוגן עלי ספר בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. זאת, לאור התפיסה כי מי שנקבע כזוכה על-ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת רשאי להנות מפרי זכייתו. הלכה פסוקה ידועה היא כי עיכוב ביצוע הוא חריג לכלל, וכי מוטל נטל משמעותי על כתפי המבקש בקשה מעין זו להראות כי סיכויו לזכות בהליך העיקרי טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ע"א 8822/14 ביאלוסטוצקי נ' טויב , פסקה 4 (24.3.2015); ע"א 6359/14 קרויס נ' פרידמן , פסקה 10 (16.11.2014); ע"א 3672/13

טביבי נ' בניני מ.י. גינדי הנדסה ופיתוח בע"מ , פסקה 9 (9.7.2013); ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (31.3.2009); ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרשמי (8.11.2009) ) . במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להוכיח כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, יתקל המבקש בקשיים בהשבת מצב הדברים לקדמותו (ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פסקה 13 (7.1.2013)). בין שני השיקולים קיימים יחסי גומלין באופן של "מקבילית כוחות", כך שככל שבית המשפט ישתכנע כי סיכויי הערעור טובים יותר, תידרש הוכחה מוצקה פחות לגבי נטיית מאזן הנוחות לטובת המערער, ולהפך (ע"א 6146/ 00 עיריית תל-אביב-יפו נ' בצלאל , פסקה 9 (19.11.200); ע"א 3496/12 עו"ד עמית סייג נ' עו"ד איתן ארז , פסקה 4 (11.7.2012)).

13.

בענייננו המבקשת כלל לא הסבירה, מעבר לטענות בעלמא, כיצד ובאיזה אופן יגרם לה נזק בלתי הפיך במידה ולא יעוכב ביצוע ההחלטה. המבקשת מוגדרת כבר עתה כחייב מוגבל באמצעים, וננקטים נגדה הליכי הוצאה לפועל. סכום התשלום החודשי שהושת עליה במסגרת הליכי הכינוס נותר בעינו. לא ברור אפוא מהו מקור הנזק הנטען להכנסתה, כבודה, או פרנסתה, ומדוע הם לא ניתנים לריפוי בפיצוי כספי, ככל שתזכה המבקשת בערעורה. בעניין אחר אמרתי כך:

"הנזקים הקשים להם טען המבקש רלוונטיים לשלב של הכרזה על פשיטת רגל ואילו בית המשפט נתן צו לכינוס נכסים. אין בכך כדי להמעיט מהפגיעה במבקש. אולם גם כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע צו כינוס נכסים יש להוכיח שאם לא יעוכב פסק הדין לא ניתן יהא להשיב את מצב הדברים לקדמותו, היה והערעור יתקבל (ע"א 1146/08 אשרף קאולה נ' אהרון ידגר ואח' (29.9.08)). המבקש לא עמד בנטל האמור. הנזקים שעלולים להיגרם לו כתוצאה ממתן הצו ניתנים לריפוי בפיצוי כספי" (ע"א 2035/12 פרחי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ , פסקה 4 (4.5.2012); אשר להבחנה בין שלב צו הכינוס לבין הכרזה על פשיטת רגל, ראו גם ע"א 2271/90 זהר נ' י. זינגר טכנולוגיות בע"מ , פסקה 12 (14.6.2012)).

מנגד, כפי שצוין הן בהחלטת בית המשפט המחוזי על המצאת התראת פשיטת הרגל, הן בהחלטה מושא הבקשה שלפני, המשך קיומו של מצב בו אחד מהנושים ממשיך ומקבל תשלומי משכנתא מחוץ להליכי ההוצאה לפועל וזאת על חשבון נושים אחרים, הוא מצב של העדפה אשר אין הצדקה להמשיך בו. לאור האמור, הנזק שצפוי להיגרם למשיב וליתר הנושים בעקבות עיכוב ביצוע, אם כך יוחלט, ברור על פניו.

14.

למעשה די בדברים דלעיל על מנת לדחות את הבקשה. מעבר לצורך אוסיף ואומר, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי דומני שגם סיכויי הערעור אינם מן המשופרים. נימוקי בית המשפט המחוזי לקבלת הבקשה, רובם ככולם מבוססים על החלטה קודמת, עליה לא ערערה המבקשת. גם לגוף העניין קשה למצוא במסקנות בית המשפט המחוזי פגם אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. כאשר התקיים מעשה פשיטת רגל והוכחו התנאים למתן צו כינוס, הרי שאין צורך לדרוש מנושה להוכיח את התועלת הגלומה עבורו בהליך פשיטת הרגל, וזאת ביחוד שעה שמקור החוב הוא פסק דין חלוט שאין עליו חולק. מכל מקום, בענייננו גם התועלת במהלך זה אינה מבוטלת, בהתחשב בכך שסילוק החוב במלואו אינו ריאלי ולמצער יארך שנות דור, וכאשר במקביל קיים חשש למצב של העדפת נושים.

15.

לאור האמור, הבקשה נדחית. בהתחשב במצבה הכלכלי של המבקשת ובעובדה כי הטלת הוצאות תֵעשה על חשבון הנושים, החלטתי שלא להורות על צו להוצאות.