ע"א 5172/15 דני גרינברג נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ), ב-פש"ר 30629-02-15, בגדרה ניתן צו כינוס לנכסי המבקש.

אביא להלן את הנתונים הצריכים להכרעה בבקשה.

רקע עובדתי

2.

בין המשיבה 2 לבין חברת בתים ירוקים יזום ובניה בע"מ, שהינה חברה בבעלותו של המבקש ואשר איננה צד להליכים דנן (להלן: החברה ) נתגלע סכסוך על רקע חוזה שנחתם ביניהן, שעניינו עבודות קבלניות. במסגרת ההליכים המשפטיים שנוהלו בין המשיבה 2 לבין החברה , הוסכם בין הצדדים, בין היתר, כי החברה תשלם למשיבה 2 סכום של 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ, שישולם בארבעה תשלומים, וכי המבקש, דני גרינברג , יהיה ערב באופן אישי לפרעון הסכומים האמורים.

בתאריך 12.03.20113 בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט א' קולה ) נתן תוקף של פסק דין להסכמות הנ"ל. לאחר שחלפו כחודשיים מעת שניתן תוקף של פסק הדין להסכמות האמורות, ומאחר שבתקופה זו הועבר למשיבה 2 רק התשלום הראשון, בסך של 90,000 ש"ח – המשיבה 2 פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקש ונגד החברה שבבעלותו, ובתאריך 12.02.2015 המשיבה 2 הגישה בקשה למתן צו כינוס לנכסי המבקש ולהכרזתו כפושט רגל.

3.

בתאריך 29.06.2015 בית המשפט המחוזי בחיפה נתן, בהעדר המבקש, צו כינוס לנכסיו, ומינה את המשיב 1 ככונס לנכסי החייב (להלן: הכונס ), ואת עורך הדין ישראל שפלר למנהל המיוחד בתיק (להלן: המנהל המיוחד ).

4.

על ההחלטה הנ"ל המבקש הגיש ערעור ובצידו בקשה לעיכוב ביצוע צו הכינוס, היא הבקשה שבפני. לשם השלמת התמונה יצוין כי הערעור הוגש במקור כבקשת רשות ערעור, ואולם סיווג זה שונה בתאריך 24.08.2015 על פי החלטתה של כב' הרשמת ל' בנמלך , בגדרה היא גם הורתה כי הבקשה דנן תועבר לטיפול שופט רק לאחר תשלום האגרה, ומשכך נעשה – הבקשה הועברה לטיפולי.

טענות הצדדים

5.

לטענת המבקש, הוא חלה, ועל כן לא התייצב לדיון בבקשה למתן צו הכינוס. המבקש טוען עוד כי חרף כך שהוא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון הנ"ל – בית המשפט המחוזי הורה כי עורך-דין יואל גולדברג (שהיה חתום על בקשת הדחייה מטעמו של המבקש) יתייצב לדיון, אף שהוא לא הוסמך להופיע בשם המבקש (אלא הוסמך רק לשם הגשת הבקשה לדחיית מועד הדיון). דברים אלה הובהרו, לטענתו, במהלך הדיון שהתקיים בבקשה למתן צו הכינוס, ולמרות זאת הוצא צו כינוס לנכסיו, וזאת מבלי שניתן לו יומו בבית המשפט. המבקש טוען עוד כי בנסיבות אלו – ההחלטה מושא הבקשה מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי ועל כן לשיטתו יש להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה הנ"ל.

6.

הכונס ו המנהל המיוחד, בתגובותיהם שהוגשו, בהתאם להחלטתי, טוענים מנגד כי יש לדחות את הבקשה, שכן לשיטתם סיכויי קבלת הערעור אינם גבוהים, ואף מאזן הנוחות נוטה, לטענתם, לכיוון דחיית הבקשה. עתה אפרט עמדותיהם:

א)

הכונס גורס כי סיכויי קבלת הערעור אינם גבוהים, שכן החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מבוססת על ממצאים עובדתיים, שבהם, ככלל, ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב. לטענתו האמור לעיל נכון ביתר שאת נוכח הכלל שלפיו פסק דין הוא ראיה לכאורה לחוב, ובפרט מקום בו פסק הדין ניתן בהסכמתו של החייב, כפי שקרה בנידון דידן.

ב)

המנהל המיוחד הוסיף בעניין זה כי למעשה המבקש לא טען כלל באשר לסיכויי קבלת ערעורו, ולשיטתו עובדה זו מדברת בעד עצמה.

ג)

הכונס ו המנהל המיוחד טוענים עוד כי המבקש לא הופיע לדיון אף על פי שבקשתו לדחות את מועד הדיון – נדחתה, ולשיטתם כל טענותיו של המבקש באשר לאי ייצוגו בבית המשפט המחוזי הנכבד הינן מלאכותיות, ולפיכך יש לדחותן. המנהל המיוחד מוסיף כי לשיטתו טענותיו של המבקש במישור זה מהוות ניצול לרעה של ההליך הדיוני, ולגישתו הבקשה שבפני הוגשה בחוסר תום לב, ובמטרה לסכל ולעכב את הליכי הכינוס.

7.

הכונס ו המנהל המיוחד מוסיפים וטוענים כי גם מאזן הנוחות מטה את הכף לכיוון דחיית הבקשה. בתוך כך המנהל המיוחד מציין כי למבקש חובות כספיים רבים וכי תלויים ועומדים נגדו 22 תיקי הוצאה לפועל בהיקף כספי כולל של כ-57,634,288 ש"ח. הכונס ו המנהל המיוחד טוענים עוד כי המבקש כלל לא פירט מהם הנזקים העלולים להיגרם לו בשל מתן צו הכינוס לנכסיו, ואף לא הניח בסיס ראייתי מספק לטענה כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך במידה שלא יינתן עיכוב ביצוע, וגם משום כך יש לדחות לשיטתם את הבקשה .

דיון והכרעה

8.

לאחר עיון בבקשה שלפני ובתגובות המשיבים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות . אפרט הדברים להלן.

9.

זכותו של בעל דין עומדת לו ככלל ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק הדין. לפיכך על דרך העיקרון – אין לעכב ביצוע של פסק דין (או של החלטה), אף אם הוגש עליהם ערעור (תקנה 466 ל תקנות

סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ); ע"א 2766/15 פרגון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (6.5.2015) (להלן: עניין פרגון )), אלא אם כן מתקיימים החריגים שנקבעו בדין ובפסיקה לעניין זה. במסגרת בחינת בקשה לעיכוב ביצוע – על מבקש העיכוב להצביע, איפוא, כי מתקיימים בעניינו שני תנאים מצטברים: האחד – סיכויי הצלחתו בערעור טובים; ו השני – מאזן הנוחות נוטה לטובתו, וזאת במיוחד באם ביצוע פסק הדין עלול לגרום לו לנזק בלתי הפיך, או שביצועו יגרום לקושי ממשי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ראו, למשל: ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון , פיסקה 13 (7.1.2013); ע"א 4880/15 מזרחי נ' בש (11.8.2015) (להלן: עניין בש ); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1103, 1106 (מהדורה שתים עשרה, 2015) (להלן: גורן )). בין שני התנאים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "מקבילית כוחות", דהיינו: ככל שסיכויי הערעור נראים כגבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך.

10.

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין זה, דומה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים במידה המצדיקה את קבלת הבקשה. ההחלטה מושא הבקשה ניתנה לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד עיין בבקשת הנושה ובמסמכים שצורפו אליה. המבקש, חרף זימונו כדין והיותו מודע לדיון (שכן בקשתו לדחיית המועד נדחתה) – לא התייצב, ועורך הדין שהופיע בשמו טען כי הוא איננו מוסמך לייצגו. התנהלות זו נגועה לכאורה בתכססנות, על נפקויותיה השונות. יתר על כן כבר נפסק בעבר כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים שקבעה הערכאה הדיונית בכגון דא, אלא במקרים מיוחדים וחריגים, בהם נפל פגם שיורד לשורש העניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם

(ראו למשל: ע"א 3344/15 ד"ר אלי אשכנזי נ' גלי (15.6.2015 ); ראו גם: ע"א 3415/13 אס אל אס מפרשים בע"מ נ' אורשב ניהול והשקעות בע"מ

(23.6.2013)). מעבר לכך – כבר נפסק כי כאשר התקיים מעשה פשיטת רגל והוכחו התנאים למתן צו כינוס, הרי שאין צורך לדרוש מנושה להוכיח את התועלת הגלומה עבורו בהליך פשיטת הרגל, במיוחד כשמקור החוב הוא פסק דין חלוט שאין עליו חולק (השוו: עניין פרגון , פסקה 14).

11.

זאת ועוד – אחרת. המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו, והוא כלל לא הסביר, מעבר לטענות בעלמא, כיצד ובאיזה אופן ייגרם לו נזק בלתי הפיך במידה ולא יעוכב ביצוע ההחלטה (השוו: ע"א 9146/11 קושניר נ' עו"ד שמואל אריאלי

(11.12.2011); ע"א 1790/15 מזרחי נ' אבני (17.8.2015)). מנגד, המשיבה 2 אוחזת בפסק דין לטובתה שהמבקש לא עומד בו, חרף כך שהוא היה צד להסכמות שלהן ניתן תוקף בפסק הדין הנ"ל. נוכח האמור לעיל, הנזק הצפוי להיגרם למשיבים וליתר הנושים בעקבות עיכוב הביצוע, אם כך יוחלט, ברור על פניו.

12.

על יסוד כל האמור לעיל – הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית . המבקש יישא בהוצאות כל אחד מהמשיבים בסך של 5,000 ש"ח.