ע"א 7473/12 דוד לוונטל נ. עו"ד ישי בית און ,מנהל מיוחד

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 2005/05, השופטת

ו' אלשיך ) בגִדרה התקבלה בקשתם של 14 רוכשי דירות (להלן: רוכשי הדירות ) להצהיר על בטלותו של משכון שנרשם לטובת המבקש על נכסים שבבעלות עמותת "זיו התורה גבעת עדה".

2.

עמותת "זיו התורה גבעת עדה" נמצאת בהליכי פירוק. מנהל העמותה, הרב אברהם דדון, התקשר בשנת 1999 עם רוכשי הדירות על מנת למכור להם נכסים שבבעלות העמותה. הרב דדון מכר לרוכשי הדירות בשם העמותה את הנכסים במחיר נמוך ממחיר השוק, בעלות של כ-25,000$ לכל דירה. רוכשי הדירות אשר רצו להעביר את הבעלות בדירות על שמם, נתקלו בהתנגדות של המבקש. לטענתו, על נכסי העמותה רשום לזכותו משכון אצל רשם המשכונות, בגין הלוואות שנתן לעמותה בין השנים 1995 ל-1999. רוכשי הדירות פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה כי יצהיר על בטלות המשכון. ביום 19.7.2012 קיבל בית המשפט את בקשתם של רוכשי הדירות וקבע כי ההלוואות שניתנו על-ידי המבקש, ניתנו באופן פרטי לרב דדון והן הלוואה אישית שנטל הרב דדון מאת המבקש. בית המשפט ציין כי הדין קובע באופן חד-משמעי כי חל איסור מוחלט על ערבוב נכסים בין עמותה לבין מנהליה ומחמת כן אין ניתן למשכן את נכסי העמותה כערובה לחיוב שהוא חוב פרטי של מנהליה. משכך, בוטל המשכון שהיה רשום לטובת המבקש.

3.

חודשיים לאחר מתן ההחלטה, הגיש המבקש, ביום 13.9.2012, בקשה לבית משפט קמא לעיכוב ביצוע ההחלטה. בקשה זו נדחתה ביום 20.12.2012 תוך שנקבע כי לאור העובדה שמהותו של פסק הדין היא כספית בעיקרה ולאור העובדה שפסק הדין

נסמך על קביעות עובדתיות ברורות, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע.

4.

לאחר דחיית בקשתו, הגיש המבקש לבית משפט זה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. לטענתו, הוא העמיד לטובת העמותה הלוואות בסך כולל של 261,000$. לשם הבטחת החזר ההלוואות, ניתן לו שיעבוד על דירות העמותה. לטענת המבקש, בית משפט קמא שגה בקביעה עובדתית מהותית, והיא הקביעה כי ההלוואות הן הלוואות פרטיות, ומשכך סיכויי הערעור שלו גבוהים. לדבריו, הכספים הופקדו בחשבון העמותה ולא נועדו לכיסו של יו"ר העמותה. עוד טען המבקש כי לאור הקושי אשר עשוי להתעורר בהשבת מצב הדברים לקדמותו באם לא יעוכב הביצוע, ובשל החשש מדיספוזיציה נוספת מצדם של רוכשי הדירות, מן הראוי להורות על עיכוב ביצוע החלטת בית משפט קמא. מנגד טענו המשיבים כי הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לבית משפט קמא, הוגשה בשיהוי ניכר ובחוסר תום לב. בנוסף, סיכויי הערעור אינם גבוהים וזאת לאור העובדה כי הכרעת בית משפט קמא בדין יסודה ומבוססת על קביעות עובדתיות, כאלה שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. המשיבים 2 ציינו כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתם וזאת לאור הפגיעה הנמשכת ביכולתם להעביר את הדירות על שמם. המבקש, כך ציינו, אינו נפגע מקביעת בית משפט קמא שכן, ככל שהערעור יתקבל, הוא יהא רשאי לממש את זכויותיו מהכספים המופקדים בקופת הפירוק.

5.

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה סבורני כי דין הבקשה להידחות. דרך הכלל בכגון דא היא שזכאי הזוכה בפסק דין להנות מפרי זכייתו. לא מצאתי בבקשה תשתית עובדתית או משפטית להצדקת סטייה מהכלל האמור. באשר לסיכויי הערעור, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, נראה כי אלו אינם מן המשופרים, וזאת בשים לב לכך שעיקרו של הערעור בניסיון לערער על ממצאי עובדה שנקבעו בבית משפט קמא (השוו: ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרשמי (8.11.2009)). מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבים 2. חוסר יכולתם של המשיבים הללו להעביר את הדירות על שמם פוגע בהם פגיעה רבה, בעוד המבקש יוכל, בבוא היום, אם יתקבל ערעורו, לממש את זכויותיו מכספי העמותה המופקדים בקופת הפירוק. לא ניתן להתעלם גם מהשיהוי שבהגשת הבקשה על-ידי המבקש לבית המשפט המחוזי, לאחר שכבר נעשה הסדר בין רוכשי הדירות ובין המנהל המיוחד, הסדר אשר הוגש לבית משפט קמא עוד בטרם הגיש המבקש את בקשתו לעיכוב ביצוע. לאור מכלול הנסיבות דלעיל, נדחית הבקשה בזאת.