ע"א 733/14 וליד אבו טפלא נ. שמואל לביא עו"ד

1.

בקשות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקשים, וזאת עד למתן פסק דין בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי-גירון ) מיום 11.9.2014, בתיק פש"ר 19634-09-10, בגדרו נדחו בקשות המערערים להכרזתם כפושטי רגל .

עיקרי העובדות וההליכים בבית המשפט המחוזי

2.

המבקשים, בני זוג, נקלעו לקשיים כספיים והגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתם כפושטי רגל, עקב חובות מוצהרים בסך של מיליוני שקלים לעשרות נושים (חובותיו המוצהרים של החייב בסך של כ-2,783,000 ₪ ל-38 נושים, וחובותיה המוצהרים של החייבת בסך של כ-1,380,000 ₪ ל-7 נושים). לטענתם, חובותיהם הצטברו בעקבות קריסתו של עסק הסופרמרקט שאותו הקים המבקש, וערבויות לחובות העסק עליהן חתמה אשתו, המבקשת. בית המשפט המחוזי הורה על כינוס נכסיהם של המבקשים והשית עליהם תשלומים חודשיים לקופת הכינוס.

3.

ביום 11.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשים להכריז עליהם כפושטי רגל. בפסק הדין נקבע כי המבקשים התנהלו בחוסר תום לב, הן ביצירת חובותיהם, הן במסגרת ההליך. באשר ליצירת החובות , נקבע כי לא הוגשו מסמכים התומכים בטענות המבקשים לעניין ההשקעה הכספית בעסק שכשל ודיווחים שבוצעו לרשויות המס. עוד נקבע כי גם חובותיה של המבקשת לא נוצרו בתום לב מכיוון שחתמה על ערבויות ומסמכים שנדרשו לצורך ניהול העסק, מבלי שהבינה במה מדובר, ועל אף שידעה כי אין ביכולתה לפרוע את ההתחייבויות שעליהן חתמה. בית המשפט המחוזי עמד על הקושי לקבוע כי המבקשת יצרה את חובותיה בתום לב ובסבירות מכיוון שחתמה על הערבויות בשל מחויבות משפחתית, זאת משום שטענה "באותו הבל פה" כי היא אינה כשירה לעבוד או להיכנס לעולם העסקי בשל מגבלות דת ומנהגי עדה, מגבלות אשר לא מנעו ממנה מלחתום על ערבויות המחייבות כניסה לעולם העסקי.

באשר לחוסר תום ליבם של המבקשים במסגרת ההליך , נקבע כי המבקשים, על אף מספר הזדמנויות שניתנו להם כדי להסיר את מחדליהם, לא המציאו מסמכים ודוחות שנדרשו באשר להשקעות כספיות בעסק ובקשר לניהולו, לרבות דיווחים לרשויות המס; לא הבהירו מדוע הוכנסה המבקשת כערבה לעסק וכיצד סברה שתוכל לעמוד בהתחייבויות שנטלה; לא מילאו חובותיהם בהליך בכל הנוגע להגשת דוחות ולביצוע תשלומים לקופת הכינוס; ונמנעים מהשתלבות מלאה במעגל העבודה ללא מתן הסבר סביר לכך.

4.

המבקשים הגישו ערעורים על פסקי הדין, ובמקביל הגישו בקשות לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדם, הן הבקשות שלפני.

עיקרי בקשות עיכוב הליכי ההוצאה לפועל

5.

המבקשים טוענים כי סיכוייהם להצלחה בערעור הם גבוהים. לשיטתם, הסתבכותם הכלכלית נבעה מכשלון עסקי, בתום לב, שלא היה בשליטתם והוא אינו מלווה בדרכי רמייה, בעקבות "מעשי עוקץ" שביצעו לקוחות הסופרמרקט אשר הביאו לקריסתו. המבקשת חולקת על קביעת בית המשפט המחוזי כי חתימתה על ערבויות לטובת בעלה מצביעה על חוסר תום לב מצדה, קביעה המנוגדת לפסיקה באשר למצבים אלה. המבקשים מוסיפים כי רוב חובותיהם ישנים (ונוצרו לפני למעלה מ-10 שנים), כאשר לא נוצרו לטענתם חובות חדשים לאחר קריסתו של העסק, ודי בחלוף זמן זה כדי "לרפא" את חוסר תום לב אילו כך אכן היה. לטענת המבקשים, הם הסירו באופן מלא את כל מחדליהם בהליך, המציאו את כל המידע והדוחות שנדרשו מהם וסילקו את כל פיגוריהם לטובת קופת הכינוס. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה הם אינם פועלים למיצוי כושר השתכרותם, כאשר לאמיתו של דבר הם אינם מצליחים להשתלב במעגל העבודה על אף ניסיונותיהם – המבקש בשל גילו המתקדם (בן 45 שנים), והמבקשת עקב מצבה הבריאותי והעדר ניסיון – והשניים מתייצבים בלשכת התעסוקה ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה. גם מאזן הנוחות נוטה לטענתם לטובתם נוכח מצבם הכלכלי הקשה ואחריותם לארבעת ילדיהם, ולאור הנזק הרב הנגרם להם בשל חשיפתם להליכי גבייה במסגרת תיקי ההוצאה לפועל, על אף שאין ביכולתם לשלם את החובות. מנגד, קבלת הבקשה לא תגרום לנזק לזוכים, שממילא לא יתאפשר להם, לגבות את החובות, ואף תועיל להם שכן רק באמצעות הכרזת המבקשים כפושטי רגל יהא ניתן להביא להמשך סילוק החובות.

דיון והכרעה

6.

לאחר עיון בבקשות שלפני על נספחיהן ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

7.

המבקשים עותרים לסעדים זמניים בתקופת הערעור, לפיהם יעוכבו הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדם. כידוע, סעד זמני בערעור ינתן במקרים בהם מראה מבקש הסעד כי סיכויי הערעור טובים המה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, למשל ע"א 5864/14 זועבי נ' הכונס הרישמי (29.9.2014)). מבלי לטעת מסמרות בדבר, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעור עומדים ברף הנדרש באופן המצדיק את עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מושתת בעיקרו על קביעות עובדתיות בעניין תום לבם של המבקשים, באופן יצירת החובות ובעיקר בקשר להתנהלותם בהליך, קביעות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן ( ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרישמי , פסקה 18 והאסמכתאות שם (8.11.2009) (להלן: עניין גבירץ )). לכאורה נראה כי המבקשים אכן פעלו בחוסר תום לב בהליך, כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי: המבקשים לא מסרו מסמכים ואסמכתאות נדרשים, לא עמדו במלוא התשלומים החודשיים, לא הגישו את הדוחות במועד וכנדרש, בגיבוי אסמכתאות מספקות, ולא עשו מאמץ מספּק להשתלב במעגל העבודה ( ע"א

737/12 אחמד נ' נשר , פסקה 8 (25.1.2012) (להלן: עניין אחמד ); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 175 (מהדורה שלישית, 2010) (להלן: לוין וגרוניס ) ) . הדברים מקבלים משנה תוקף לאור המספר הרב של הזדמנויות וארכות שניתנו למבקשים לצורך הסרת מחדליהם בהליך. העמדה המקובלת בפסיקתו של בית משפט זה היא כי סיכויי הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להכריז על חייב כפושט רגל אינם גבוהים מקום בו החלטתה של הערכאה הדיונית מבוססת על התנהלותו הבעייתית של החייב, כמו למשל אי-שיתוף פעולה עם בעלי התפקיד כפי שתואר בענייננו (ע"א 3436/11 זטאם נ' בנק הפועלים בע"מ (4.5.2011); לוין וגרוניס , בעמוד 128).

8.

לאור האמור, אף אם היה בידי להניח כי לכאורה יש ממש בטענות המבקשת כי חובותיה נוצרו בתום לב משום שחתמה על ערבות לפי דרישת בעלה – נסיבה שיתכן ויש בה כדי להביא לנקיטה בגישה מקלה יותר בבחינת תום לבה (ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 4 (3.5.2009) (להלן: עניין בן דוד ); לוין וגרוניס , בעמוד 174), כאשר גם כונס הנכסים הרשמי סבר כי המבקשת לא נמצאה חסרת תום לב ביצירת חובותיה (חוות הדעת המשלימה מיום 20.6.2013, בפסקה 6) – ולאור חלוף הזמן מעת יצירת החובות (עניין בן דוד , בפסקה 8; לוין וגרוניס , בעמוד 175), אין הדבר מטה בהכרח את הכף למתן הסעד הזמני נוכח התנהלותה חסרת תום הלב במהלך ההליך שלאחר מכן. כידוע, שאלת תום הלב של החייב לצורך הכרזתו כפושט רגל נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה (ובמיוחד בכל הנוגע ליצירת החובות), והאחרת מאז הגשת הבקשה ( לוין וגרוניס , בעמוד 173). קיימים יחסי גומלין בין שאלת תום הלב של החייב במשך שתי התקופות, ויתכנו מצבים בהם בית המשפט לא יעתר לבקשה גם כאשר החובות נוצרו בתום לב אך החייב לא התנהג כמצופה ממנו בהליך. הדברים האמורים נכונים גם לגבי המבקש, שעל פני הדברים טענותיו לעניין יצירת החובות בתום לב אף חלשות יותר נוכח אי-הגשת מסמכים ודוחות בקשר לפתיחת העסק וניהולו. ודוק, לא די בקבלת חלק מטענות המבקשים לשם מתן סעד זמני בערעור, אלא עליהם להראות כי סיכוייהם טובים להצלחת הערעור בכללותו (ולפחות בכל הקשור לסעד הזמני המבוקש). הצטברות מחדליהם של המבקשים בנדון מגבשת את חוסר תום הלב ומטה את הכף לחובתם ( ע"א 7113/06

ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה ד(4) (20.11.2008)). אדגיש כי אין בדברי כאן כדי לטעת מסמרות בעניין תום לבם של המבקשים ביצירת חובותיהם, עניין שיידון ככל שהדבר ידרש במסגרת הערעור.

9.

גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. המבקשים לא פירטו ולא ביססו באופן מספק מהם הנזקים שייגרמו להם, והסתפקו בהעלאת טענות כלליות כי הליכי ההוצאה לפועל מכבידים עליהם וכי הם נרדפים על-ידי הנושים שגורמים להם "נזקים רבים ובלתי הפיכים ואשר פוגעים בפרטיות ובקניינ[ם] ומונעים [מהם] מלנהל אורח חיים נורמאלי ותקין" (פסקאות 60-61 לבקשת המבקש ופסקאות 65-66 לבקשת המבקשת). אין להתעלם ממצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, שעלול עוד להחמיר עקב המשך נקיטת הליכי גביה והוצאה לפועל, ואולם אין די בכך כדי להביא למתן הסעד הזמני בנסיבות העניין. זאת ועוד, המבקשים אינם חולקים על עצם קיומם של חובותיהם הכספיים, והלכה היא כי הימשכותם של הליכי הוצאה לפועל לא תחשב כנזק בלתי הפיך, שכן לפני המבקשים פתוחה הדרך לפנות לראש ההוצאה לפועל בבקשה לחקירת יכולת שעל-פיה תיקבע יכולתם לשלם את חובותיהם (ע"א 6173/14 לוי נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 10 (28.10.2014) והאסמכתאות שם; עניין גבירץ , בפסקה 19). אין מקום לסטות בענייננו מכלל זה.

10.

לאור כל האמור, משנמצא כי הן סיכויי הערעור, הן מאזן הנוחות, אינם נוטים לטובת המבקשים, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.