ע"א 8822/14 חיים ביאלוסטוצקי נ. יצחק טויב

1.

מונחת לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 21774-04-14, כב' השופט א' אורנשטיין ), במסגרתו ניתן צו כינוס כנגד המבקש. כן מכוונת הבקשה לעיכוב ביצוע החלטה נוספת שניתנה עובר לפסק הדין (להלן: החלטת השופט אורנשטיין ), שלפיה אין מקום בהליך זה לשמיעת טענות המבקש בדבר תקיפת פסק אלבוים, כהגדרתו להלן.

לבקשת משיב 1 (להלן: המשיב ), נושה של המבקש-החייב, ניתן צו כינוס כנגד האחרון. זאת על סמך פסק בוררות משנת 2004 של הבורר הרב שמחה אלבוים, שאושר על ידי בית המשפט (להלן: פסק אלבוים ). בשנת 2012 ניתנה התראת פשיטת רגל על סמך פסק אלבוים, ובה נקבע כי אם המבקש לא ישלם למשיב סך של

כ-11 מיליון ש"ח, ייראה הדבר כמעשה פשיטת רגל מצידו. המבקש התנגד להתראה, בין היתר בטענות שאין עסקינן בחוב חלוט או קצוב וכי פסק אלבוים הוא פיקטיבי. התנגדות המבקש, על שלל נימוקיה, נדחתה (פש"ר 27496-03-12, כב' השופט ח' ברנר . להלן: החלטת השופט ברנר ). החלטה זו הפכה חלוטה.

על רקע זה, המשיכו להתנהל הליכי פשיטת הרגל נגד המבקש. בהחלטת השופט אורנשטיין נקבע מועד לדיון בהתנגדות למתן צו כינוס. בהחלטה זו דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לזמן את הבורר למתן עדות, וכן את התנגדות המבקש לבקשת הכינוס. זאת, בין היתר, מחמת השתק שיפוטי, שכן התנגדות זו התבססה על טענות כנגד פסק אלבוים – שכבר נדחו בהחלטת השופט ברנר . ביום 16.11.2014, לאחר מספר דחיות של הדיון על רקע חילופי בא-כוחו של המבקש, ניתן כאמור צו לכינוס נכסיו. מכאן הערעור ובגדרו הבקשה לעיכוב ביצוע מושא החלטה זו.

2.

לטענת המבקש, שגה בית המשפט המחוזי במתן צו הכינוס מבלי שהתקיימו התנאים הקבועים לכך בדין ומבלי שנתן דעתו להחלטה של מותב אחר (36353-07-11, כב' השופט ע' גרוסקופף ), שלפיה החוב העולה מפסק אלבוים צפוי לעמוד למבחן בפני בורר נוסף. זאת בהתאם להסכם בוררות מאוחר יותר משנת 2008. בהמשך לכך, ציין המבקש כי קיים הליך תלוי ועומד – הממתין להכרעה – בבית המשפט המחוזי-מרכז למינוי בורר חילופי (הפ"ב 58468-05-13, כב' השופטת א' שטמר . להלן: ההליך למינוי בורר חילופי ). עוד מלין המבקש כנגד מינויו של עו"ד ניר שפרן למנהל מיוחד, הנגוע לטענתו בניגוד עניינים.

המבקש טוען כי סיכויי ערעורו טובים המה. בנוסף, נטען כי אי מתן צו עיכוב הביצוע "עלול להביא לבוקה ומבולקה בשורה של הליכים משפטיים התלויים ועומדים בין אותם צדדים ממש אשר לחלק מהם השלכה ישירה על עצם סופיותו של פסק אלבוים..." (סעיף 5 לבקשה). כמו כן, לטענת המבקש אי עיכוב הביצוע עלול להתניע מהלך של מימוש נכס מקרקעין – שהבעלות והשליטה בו שנויות במחלוקת בין הצדדים – באופן בלתי הפיך.

3.

המשיב מתנגד לבקשה. לגישתו, טענתו המרכזית של המבקש בדבר פיקטיביות פסק אלבוים והוצאתו במרמה כבר נדחתה פעמיים – הן בהחלטת השופט ברנר בהליך ההתראה לפשיטת רגל, שכבר הפכה לחלוטה, והן בהחלטת השופט אורנשטיין במסגרת הליך הכינוס. המשיב מוסיף כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית כלשהי לכך שיש לו תביעה שכנגד או קיזוז שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין, כהוראת סעיף 5(6) לפקודת פשוטת הרגל. עוד טוען המשיב כי המבקש לא התייצב לחקירה על תצהירו, כי במשך עשר שנים המבקש לא נקט הליכים לביטול פסק אלבוים, וכן טענות פרוצדוראליות נוספות. המנהל המיוחד מצטרף להתנגדות המשיב ומנימוקיו, וגם כונס הנכסים הרשמי סבור כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע.

לאחר שהוגשו התגובות לבקשה, התקבלה הודעת עדכון מטעם המשיב לפיה התקבלו שתי החלטות נוספות על ידי בית המשפט המחוזי. על פי האחת, מונה עו"ד חן בכר לתפקיד המנהל המיוחד לנכסי המבקש, במקום עו"ד ניר שפרן. בהחלטה השנייה, קיבל בית משפט קמא את עמדת המבקש ואפשר לו להמשיך לנהל את ההליך למינוי בורר חלופי (להלן: ההחלטות החדשות ). לעמדת המשיב, ההחלטות החדשות שומטות את הבסיס לערעור ולבקשה לעיכוב ביצוע.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים ובהחלטות הערכאות שקדמו לי – לרבות ההחלטות החדשות – באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים, והדבר ייעשה רק במקרים חריגים. הנטל מוטל על כתפי המבקש להראות כי סיכויו לזכות בהליך העיקרי טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו, למשל, ע"א 1423/09 גויזן נ' כונס הנכסים הרשמי (31.3.2009); ע"א 3631/09 גבירץ נ' כונס הנכסים הרשמי (8.11.2009)). מבלי לקבוע מסמרות, ובין היתר גם על רקע ההחלטות החדשות המהוות, על פני הדברים, מענה לחלק ניכר מהשגות המבקש – נראה כי סיכויי הערעור אינם גבוהים דיים באופן המצדיק היעתרות לבקשה.

גם מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה. המבקש לא פירט ולא ביסס באופן מספק מהם הנזקים שייגרמו לו אם לא יעוכב צו הכינוס, והסתפק בהעלאת טענות כלליות. כך, למשל, אין די פרטים אודות השותפויות בהן חבר המבקש ושתיפגענה כתוצאה מאי העיכוב. הבקשה והתצהיר אף אינם מגלים מהם העסקים שמנהל המבקש בחו"ל, מהו היקף האשראי שנטל וכיצד בדיוק ייפגעו אלה אם לא תתקבל בקשתו. עוד יש לזכור, כי החלטת השופט אורנשטיין עניינה מתן צו כינוס. הליך פשיטת הרגל טרם הסתיים, ואף ההליך למינוי בורר חילופי ממשיך להתנהל – כפי שחפץ המבקש. הליכים אלה הם מדרגיים והמבקש לא מצביע על נזק ישיר ומיידי שייגרם לו כתוצאה מאי עיכוב הביצוע – כך בכלל וכך גם לעניין מימוש נכס המקרקעין. הלכה היא, כי גם כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע צו כינוס נכסים, יש להוכיח שאם לא יעוכב פסק הדין לא ניתן יהא להשיב את מצב הדברים לקדמותו, היה והערעור יתקבל. (ע"א 2035/12 דויד פרחי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.5.2012); ע"א 1146/08 אשרף קאולה נ' אהרון ידגר ואח' (29.9.2008)). המבקש לא עמד בנטל האמור.

5.

על רקע האמור, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח.