ע"א 4549/14 אריה אלון נ. יצחק נגר

מונחת בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שניתן בגדר תיק פש"ר 1411/03 ולפיו ניתן צו הפטר למשיב 1 (להלן: החייב ) (כב' סגן הנשיאה השופט א' אורנשטיין ; להלן: פסק הדין ). כן מבוקש עיכוב ביצועה של החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה את בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת משיב 2 (להלן:

הנאמן ), במסגרתה נדחתה תביעת החוב שהגיש המבקש כנגד החייב בשל איחור בהגשתה (להלן, בהתאמה: ההחלטה בבקשה להארכת מועד ו- החלטת הנאמן ).

עיכוב הביצוע מבוקש עד להכרעה בערעור על פסק הדין (ע"א 4549/14), שהדיון בו אוחד עם הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה בבקשה להארכת מועד (רע"א 6540/14. זאת לפי החלטת השופט י' דנציגר מיום 11.3.2015). יצוין כי בתיק זה נוצרה "תסבוכת דיונית" וכן הוגשו בקשות שונות, לרבות לפטור מאגרה וערבון

(לפירוט השתלשלות האירועים הדיונית ראו החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי מיום 15.1.2015).

עוד יצוין, כי עובר להגשת הבקשה דנא, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין וההחלטה בבקשה להארכת מועד לבית המשפט קמא. בהחלטה הורה השופט הנכבד על עיכוב ביצוע בכפוף להפקדת סכום של 35,000 ש"ח על ידי המבקש. הסכום לא הופקד. עוד יצוין להשלמת התמונה כי בהחלטה קודמת שניתנה על ידי ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי.

1.

ראשיתה של הבקשה דנא לפני למעלה מעשור. המבקש הגיש בקשה לפשיטת רגל כנגד החייב. ביום 14.6.2004 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, וביום 25.8.2010 הוא הוכרז כפושט רגל. במהלך שנת 2009 מונה הנאמן על נכסי החייב. כנגד החייב הוגשו תביעות חוב על ידי בנק הפועלים והמבקש בסך מצטבר של כ-6 מיליון ש"ח. תביעת החוב של בנק הפועלים נמשכה. תביעת החוב של המבקש (להלן: תביעת החוב ) הוגשה על ידו באיחור של כ-5 חודשים מהמועד הקבוע בפקודת פשיטת הרגל, לצד בקשה להארכת המועד להגשתה. החלטת הנאמן מיום 24.11.2013 הורתה על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת החוב.

המבקש הגיש בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן, שנדחתה על ידי בית המשפט קמא והוטמעה לאחר מכן בהחלטה מאוחרת יותר. בין לבין ניתן פסק הדין, במסגרתו נקבע כי בהינתן משך ההליך והעדר החובות ובכפוף להשלמת חוב הפיגורים ולהגשת דו"חות לנאמן – יהא החייב זכאי להפטר חלוט.

2.

לטענת המבקש, התנהגות החייב בהליכי פשיטת הרגל לא הובאה בחשבון ואינה מצדיקה מתן צו הפטר. עוד מלין המבקש כנגד החלטת הנאמן וכנגד ההחלטה בבקשה להארכת מועד שנתנה לה תוקף. המבקש טוען כי האיחור בהגשת תביעת החוב נבע מעיכוב בהעמדת סיוע משפטי למבקש – שמטיבה לוקחת זמן ואינה בשליטתו. כמו כן, נטען כי חוב החייב למבקש לא נדחה לגופו בהחלטת הנאמן, וכי לא ניתנה למבקש ההזדמנות לטעון כי היא בטלה. המבקש הוסיף כי לא היה מקום להקפיד עימו לעניין האיחור, בייחוד מקום שבו החלטת הנאמן ניתנה שנים רבות לאחר בקשתו להארכת מועד להגשת תביעת החוב, ומסיבות פסולות שמקורן בהסכם בין הנאמן לחייב. לחלופין טוען המבקש כי בנסיבות העניין יש לראות בבקשת הכינוס שהגיש כתביעת חוב שהוגשה קודם למתן צו הכינוס. לעניין מאזן הנוחות, המבקש טוען כי החייב מנסה להבריח נכסים, וכי אם יבוטל צו ההפטר רק לאחר שיוכרע הערעור, יימצא המבקש בפני שוקת שבורה וללא מקור להיפרע ממנו. מנגד נטען כי לחייב או לקרוביו לא ייגרם נזק אם הנכסים לא יוצאו תחת ידם ללא פיקוח בית משפט או עיכוב תמורתם בקופת הכונס הרשמי.

החייב מתנגד לבקשה. לשיטתו יש לסלק את הבקשה על הסף, שכן לנוכח החלטת הנאמן, עליה לא הוגש ערעור, המבקש אינו נושה בחייב ולכן חסר מעמד. לגופה של הבקשה, טוען החייב כי היה זכאי לקבל צו הפטר חלוט, בין היתר לנוכח התמשכות הליכי פשיטת הרגל, העדר חובות ומצבו הבריאותי הירוד. עוד נטען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת החייב דווקא. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים אף הם לבקשה.

3.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטות הערכאה קמא, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, שתי משוכות ניצבות בפני המבקש עיכוב ביצוע: עליו להראות כי הסיכויים לקבלת הערעור הם טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שאי עיכוב הביצוע יקשה על השבת המצב לקדמותו אם אכן יתקבל הערעור (ראו, למשל, ע"א 8822/14 חיים ביאלוסטוצקי נ' יצחק טויב , בפסקה 4 להחלטה וההפניות שם (24.3.2015)).

לעניין סיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, לא שוכנעתי כי הם גבוהים במידה מספקת הנדרשת לצורך היענות לבקשה דנא. בהיותו יוזם הבקשה לפשיטת רגל, נראה כי המבקש ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס ואף נכח במעמד מתן הצו. לצרכי ההכרעה בבקשה דנא – במידת הבחינה הנדרשת בשלב דיוני זה – לא נראה כי הנימוקים שהביא המבקש לאיחורו בהגשת תביעת החוב בכוחם להביא לקבלת הבקשה. בכל מקרה, מאזן הנוחות נוטה לטעמי לטובת החייב ומוביל לדחיית הבקשה. מקובלת עליי עמדת בית המשפט קמא בפסק הדין ועמדת הנאמן בתגובתו לבקשה דנא, לפיה מירב הנזק מעיכוב ביצוע פסק הדין ייגרם לחייב, אשר יוסיף להיות נתון בהליכי פשיטת רגל. זאת חרף העובדה כי אלה החלו לפני למעלה מעשור, כי נכון לעת הזו אין כל נשייה בתיק החייב וכי החייב עמד בתנאים שהוצבו בפניו לקבלת צו הפטר חלוט. עוד יש לזכור כי ככלל, זכאי הזוכה בדינו לממש את פסק הדין ועיכוב ביצוע הוא החריג (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). סיכומו של דבר, סבורני כי בנסיבות העניין, באיזון בין אינטרס המבקש לבין רצונו של החייב לקבל לידיו את צו ההפטר לאחר תקופה כה ארוכה – גובר האחרון.

4.

הבקשה נדחית. ההחלטה בעניין מתן צו עיכוב ביצוע ארעי בטלה. המבקש יישא בהוצאות החייב ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ש"ח, וכן בהוצאות הנאמן ושכר טרחה באותו הסכום.