ע"א 8339/09 משה טיראן נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

לפניי בקשה לפטור מאגרה ומעירבון בסך 20,000 ש"ח. עניינו של ההליך הוא ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בחיפה במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכריז עליו כפושט רגל ובוטל הצו לכינוס נכסיו, וזאת בשל קביעות בדבר חוסר תום-לב של המערער הן בנוגע לאופן יצירת חובותיו והן בנוגע להתנהלותו במסגרת הליך פשיטת-הרגל.

2.

המערער, המייצג את עצמו, טוען כי מצבו הכלכלי בכי רע, כי אין ביכולתו להסתייע בילדיו הבוגרים ובקרובי משפחה אחרים לשם תשלום האגרה והעירבון וכי סיכויי ערעורו טובים. מנגד, המשיב 2 שהינו המנהל המיוחד שמונה לנכסי המערער טרם ביטול צו הכינוס, טוען כי דין הבקשה לפטור מלא מעירבון להידחות בהתחשב בכך שסיכויי הערעור נמוכים, ובהתחשב בכך שלא יהיה מהיכן לגבות את ההוצאות שייגרמו למשיבים באם יידחה הערעור, נוכח הסכום הנמוך המצוי בקופת פשיטת-הרגל ונוכח היקף תביעות החוב שהוגשו כנגד המערער. בנוסף נטען כי המערער עושה כל שביכולתו כדי להסתיר את מצבו הכלכלי העכשווי; כי טענותיו של המערער בדבר מצבו הפיננסי אינן מגובות באסמכתאות מתאימות; וכי אף במסגרת הליך פשיטת הרגל לא ניתן היה לבדוק את אמיתות טענותיו של המערער בדבר מצבו הכלכלי, שכן הוא נמנע מהגשת דו"חות לעניין הכנסותיו והוצאותיו. לבסוף ציין המשיב 2 כי במסגרת הליך פשיטת רגל שנוהל כנגד גרושתו של המערער התברר כי קיים נכס מקרקעין בעכו שערכו עולה על 250,000 ש"ח והוא רשום בבעלותם המשותפת של שני בני-הזוג. נטען כי הנכס חולק לשלוש יחידות דיור נפרדות וכי לפחות שתיים מהן מושכר, כך שהמערער נהנה מהכנסה שוטפת של דמי שכירות. לטענת משיב 2, לפי הסכם הגירושין אמור היה הנכס לעבור לבעלותה המלאה של גרושת המערער, אולם ככל הנראה חציו עדיין רשום בבעלות המערער. משיב 1 הצטרף לעמדת משיב 2. המערער, שהתבקש להתייחס לטענות בעניין נכס המקרקעין בעכו, טוען כי הנכס שייך לגרושתו וכי אין לו כל נכסים בבעלותו.

3.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובחומר שבתיק, אין בידי להיעתר לבקשה במלואה. על בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון מחמת עוניו כלכלית לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית, בצירוף מלוא האסמכתאות הרלוונטיות לעניין מצבו הכלכלי. כך לא נעשה במסגרת הבקשה שלפניי. המבקש צירף לתצהירו שתי אסמכתאות בלבד - תלוש שכר חודשי וחוזה שכירות של יחידת דיור - הא ותו לאו. המבקש ציין בתצהירו את הוצאות המחיה הנטענות שלו, אולם לא גיבה זאת באסמכתאות רלוונטיות כגון חשבונות שוטפים, מהם ניתן היה ללמוד על רמת חייו. לכך מתוספות תהיות לגבי זכויותיו של המערער בנכס המקרקעין ולגבי הכנסותיו מדמי שכירות, טענה שהמערער כלל לא התייחס אליה ולא הכחיש אותה, חרף האפשרות שניתנה לו לעשות כן. זאת ועוד; ככל שעסקינן בעירבון –טענותיו של המערער בדבר העדר יכולת ילדיו הבוגרים לסייע בידיו בשל מצבם הכלכלי נטענו בעלמא, ללא פירוט מתאים בנוגע להכנסותיהם ולנכסיהם של בני משפחתו. לכך יש להוסיף כי על פניו סיכויי הערעור – המופנה נגד ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי – אינם נראים טובים באופן המצדיק פטור מלא מהפקדת ערבון.

4.

הבקשה לפטור מלא מאגרה וערבון נדחית איפוא. עם זאת, בהתחשב בתשתית החלקית שהציג המערער ובנטייה להפעיל בדרך "גמישה" את סמכות הפטור בהליכים מן הסוג שבנדון (ראו: ע"א 4385/01 אלון נורית נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נה (5) 361 (2001)), תופחת האגרה לסך של 1,000 ₪ והערבון יעמוד על 5,000 ₪. האגרה תשולם והערבון יופקד תוך 14 ימים מעת המצאת החלטה זו, ולא – יירשם ההליך לדחייה או יימחק, בהתאמה, ללא צורך במתן הודעה נוספת.