פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
5200/08
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הרשם יגאל מרזל
המערער:
עזרא רבני
נ ג ד
המשיבות:
1. הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
2. עיריית תל אביב יפו
בקשה מטעם המערער להוצאת מוצגים
החלטה
לפניי בקשה להוצאת מוצגים אשר הגישו המשיבות.
1.
ההליך נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. ברקע ההתדיינות תביעת המערער מכוח הוראות סעיף 190 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 והוראות סעיף 9 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), לחייב את המשיבות לשלם לו פיצויים בעד הפקעת זכויותיו בנכס מקרקעין. בית המשפט קמא קבע כי על המשיבות לשלם למערער בגין הפקעת זכות הדיירות המוגנת ובעד הוצאות ההעברה של הנכס מן המקרקעין אשר הופקעו, אך דחה את טענת המערער לפיה הוא זכאי לפיצוי השווה למלוא זכות בעלות במקרקעין.
2.
לפניי בקשה מטעם המערער להוציא מתיק המוצגים שהגישו המשיבות (ביום 5.1.2009) מסמך שסומן "מוצג ב". המוצג בו מדובר הוא עדכון חוות הדעת של השמאית אסתר כהן מיום 23.6.2008, לאור עקרונות השומה שהוגשו מטעם המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט במסגרת ה.פ. 339/07 (מחוזי ת"א). על פי הנטען, מוצג ב' צורף שלא כדין לתיק המוצגים, שכן מדובר בחוות דעת שמאית שנערכה לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט קמא וממילא מוצג זה לא שימש כראיה שהוגשה כדין לבית המשפט קמא ואין לכלול אותו בתיק המוצגים של המשיבות, ויש להורות על הוצאתו ממנו.
3.
לטענת המשיבות מוצג ב' הינו תחשיב שנערך על ידי השמאית מטעם המשיבות לאחר ובעקבות מתן פסק הדין נשוא הערעור. נטען כי התחשיב נערך בהתאם לעקרונות שנקבעו על ידי השמאי המכריע בשומתו שהוצגה לפני הערכאה קמא. לטענת המשיבות, אין המדובר בראיה שהייתה בידיהן ואשר הן נמנעו מלהציגה בפני הערכאה קמא, אלא מדובר בתחשיב סכום הפיצוי המתוקן שנערך על בסיס קביעות פסק הדין ובעקבותיו. מכאן, כך נטען, ברי כי לא ניתן היה להציגו לפני הערכאה קמא, שכן הוא בא לעולם לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור. לבסוף, נטען כי צירופו של מוצג ב' נועד לשרת את בית המשפט ולשמש כלי אריתמטי להכרעה בערעור שייתר את השבת התיק לבית המשפט קמא לצורך קביעת גובה הפיצוי במקרה שיתקבל הערעור שכנגד. לחילופין, ביקשו המשיבות לראות בתגובתן בקשה להוספת ראיות בערעור בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ).
4.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק נחה דעתי כי יש לקבל את בקשת המערער. תקנה 437(א) לתקנות, מאפשרת לכלול בכרך מוצגים "מסמכים שהוצגו לפני בית המשפט בערכאות הקודמות". הכלל הוא כי כאשר מדובר במסמכים הבאים להוכיח עניין שבעובדה, בעל דין רשאי לצרף מסמכים אלה לתיק המוצגים בערעור אם אלה התקבלו כדין כראיה בערכאה הדיונית, או לחילופין, התקבלו כראיה על פי החלטה המתירה הגשת ראיות נוספות בערעור (ראו ב"ש 153/06 צביח נ' מדינת ישראל , פ"ד מ(2) 345; ע"א 678/99 כהן נ' בעדני , פ"ד נה(2) 678).
5.
על רקע זה יש לבחון את הבקשה שלפניי. עיון בתגובת המשיבות מעלה כי הן אינן כופרות בכך שהמסמך שצירפו, מוצג ב', לא הוגש לבית המשפט קמא. אין חולק כי המסמך הנזכר בא להוכחת עניין עובדתי. אם כך הדבר, ואם חפצות המשיבות להציגו בפני ערכאת הערעור, ברי כי אינן יכולות לעשות כן מבלי שבית המשפט התיר תחילה הבאת ראיה נוספת, אפילו ראיה זו נוצרה לאחר מתן פסק הדין נשוא הערעור. בעל דין המעוניין להביא ראיות חדשות לפני ערכאת הערעור צריך לפעול בהתאם לדין המסדיר הגשת ראיות חדשות (תקנה 457 לתקנות) ובהתאם להנחיית נשיא בית המשפט העליון 1/92 (17.11.2002). ללא החלטה המתירה הבאת הראיות הנוספות, אין להביאן במסגרת תיק המוצגים המצורף לסיכומים. משכך, יש להוציא מתיק בית המשפט את "מוצג ב" מתיק המוצגים. ככל שהמשיבות חפצות להגיש את הראיה עליהן לפעול בהתאם להוראות תקנת 457 לתקנות, ואין אני מביע כמובן עמדה לגוף בקשה מעין זו, ככל שתוגש.
סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת. המשיבות תגשנה תיק מוצגים מתוקן ללא "מוצג ב'", עד ליום ד', 11.2.2009, בשעה 12:00. המשיבות תשלמנה למערער שכר טרחת עורך דין בגין בקשה זו בסך 1,000 ₪.
החלטה זו תועבר לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.
ניתנה היום, י"א בשבט
תשס"ט (5.2.2009).
יגאל מרזל, שופט
ר ש ם