ע"א 526/99 עזבון המנוח גוואד בזלמיט נ. מדינת ישראל

המבקשים הם עזבונותיהם ובני משפחותיהם של המנוחים גוואד בזלמיט ואיימן אדיקדק, אשר נהרגו ביום 27.9.96 באירוע של הפרת סדר המונית בהר הבית, על רקע פתיחת "מינהרת הכותל".

המבקשים - עזבונותיהם ותלוייהם של המנוחים, הגישו בבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המדינה בגין אחריותה לירי שגרם למות המנוחים. בית המשפט (כבוד הנשיא ו' זילר) דחה את התביעה. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין, ובפני בקשתם לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון.

במהלך הדיון בבקשה התברר כי האגרה שולמה, ולפיכך מצטמצם הדיון לשאלת הפטור מהפקדת הערבון בלבד.

הבקשה מנומקת בכך שהאינטרס הציבורי דורש שהעניין יידון ויתברר בבית המשפט העליון, ובמצבם הכלכלי הקשה של המבקשים.

דא עקא, שלהוכחת מצבם הקשה לא טרחו המבקשים לערוך תצהירים כנדרש, אלא הסתפקו בתצהיריהם של שניים מבין המבקשים, אשר הוגשו לבית המשפט המחוזי בתמיכה לבקשה לפטור מאגרה. כן צורפה תעודה מטעם הסיוע המשפטי בדבר זכאותו של מבקש 3 לפטור מאגרה, שאף היא נערכה לצורך ההליך בבית המשפט המחוזי.

על אף הפגם שבהגשת התצהירים המתייחסים להליך אחר, אתייחס אל התצהירים כאילו נערכו לצורך הבקשה שבפני. זאת, בשל הקירבה היחסית (כחודשיים) בין מועד עריכת התצהירים לבין מועד הגשת בקשה זו, ומשום שהמצהירים התייצבו לחקירה ונחקרו על תצהיריהם, ובכך אישרו את תוכנם במסגרת בקשה זו.

בנסיבות אלו, ומאחר שבאת-כוח המשיבה לא עוררה עניין זה, אף אני לא אייחס לו משקל.

כאמור, הוגשו תצהיריהם של שניים מבין המבקשים בלבד.

מבקש 7 הוא אביו של המנוח איימן אדיקדק. הוא מצהיר כי אין בבעלותו נכסים ורכוש מלבד בית מגוריו, והוא מתפרנס מקיצבת זיקנה ומפנסיה חודשית בסך כ1,500- ש"ח לחודש. כן מצהיר הוא כי המבקשת 8, אשתו ואם המנוח, אינה בעלת נכסים כלשהם ואין היא עובדת, וכי מבקשת 6, אשת המנוח, אף היא אינה בעלת נכסים ואינה עובדת.

מבקש 3 הוא אביו של המנוח בזלמיט. על פי תצהירו, אין בידו רכוש מלבד בית שירש עם אחיו מאביו, והוא מתקיים מקיצבת זיקנה בסך 2,000 ש"ח. כן הוא מצהיר כי מבקשת 4 היא אשתו, ומבקשת 2 היא אלמנת בנו, והשתיים אינן בעלות נכסים, אינן עובדות ולא עבדו מעולם.

בחקירתם הנגדית של המצהירים התברר, כי המבקשות 2 ו6-, אלמנותיהם (או ארוסותיהם) של המנוחים, נישאו בינתיים לאחיהם. מבקשות אלו לא הגישו תצהירים מטעמן, כפי שניתן היה לצפות, ולא ניתן כל הסבר להעדר התצהירים. העובדות הנטענות לגביהן בתצהירים הקיימים אינן נכונות עוד. משנישאו המבקשות שנית, נוצר להן, מן הסתם, מקור פרנסה חדש, ומכל מקום אין הן תלויות במנוחים ובעזבונותיהם לפרנסתן.

בנסיבות אלו, כאשר אין בפני ראיות כלשהן בדבר מצבן הנוכחי של המבקשות, דין בקשתן להידחות. אני דוחה, איפוא, את הבקשה לפטור מהפקדת ערבון, ככל שהיא נוגעת למבקשות 2 ו6-.

גם בקשתם של מבקשים 1 ו5-, עזבונות המנוחים, אינה יכולה להתקבל: לפני מותם היו המנוחים אנשים צעירים ובריאים, נשואים או שעמדו להינשא, ויש להניח שעבדו לפרנסתם ואף צברו רכוש כלשהו. סביר, איפוא, להניח שבעזבונותיהם של המנוחים מצוי סכום כסף כלשהו. בבקשה שבפני אין כל נתונים באשר לעזבונות ולמצבם הכספי, ואף לא באשר לאפשרויות לגייס את הסכום הנדרש ממקורות אחרים. בהעדר כל נתונים בדבר חוסר אפשרות לעמוד בהפקדת הערבון, אני דוחה גם את בקשתם של מבקשים 1 ו5-.

אשר למבקשים הנותרים, הוריהם של שני המנוחים: מן התצהירים שהוגשו נראה, כי מצבם הכלכלי אכן דחוק, וכי הם יתקשו לגייס את סכום הערבון.

עם זאת, לשם מתן פטור מהפקדת ערבון אין די בכך, ועל מבקש הפטור להראות כי סיכוייו לזכות בערעור הם טובים (בש"א 329/90, אברך

נגד גרוגר ואח' , פ"ד מד(2) 383).

כאמור, הערעור נסוב על דחיית תביעת המבקשים נגד המדינה בגין הירי שגרם למותם של המנוחים.

בית המשפט קמא, בפסק דין ארוך, מנומק ומפורט, הגיע למסקנה שהירי במקום האירוע היה מוצדק, נוכח הצורך להגן על חיי השוטרים שהיו במקום ולהביא לסיום המהומות המקומיות ולמניעת התפשטותן. מסקנות אלו שבפסק הדין מבוססות על ממצאים שנקבעו בהסתמך על עדויות עדי ההגנה, וקיבלו חיזוק ניכר בעדותו של אחד מעדי התביעה.

עוד נקבע בפסק הדין, כי המנוחים נהרגו מירי כדורי גומי, אולם בנסיבות העניין היה הצדק לירות גם בקליעים חיים, וכי מספר ההרוגים באירוע - שלושה אנשים - קטן בהתחשב בנסיבות, ומעיד על כך שהירי היה מבוקר ונעשה נסיון מצד השוטרים שלא לפגוע בנפש.

הערעור שהוגש כולל, בחלקו הגדול, טענות נגד ממצאים עובדתיים ומסקנות של בית המשפט קמא, אשר בית המשפט לערעורים אינו נוהג להתערב בהם. אשר לטענות המשפטיות באשר להעברת נטל השכנוע, הרי שסיכוייהן להתקבל נראים נמוכים.

נוכח כל האמור נראה, כי התנאי השני למתן פטור מהפקדת ערבון, סיכוי טוב לזכות בערעור, אינו מתקיים, ודין הבקשה להידחות גם ככל שהיא נוגעת למבקשים 3, 4, 7 ו8-.

בהתחשב במספרם הגדול של המערערים, הנדרשים לשאת בתשלום הערבון במשותף, ובכך שלגבי חלק מהם לא הוכח מצב כלכלי דחוק, איני רואה לנכון להפחית מן הסכום המקובל.

הערבון בסך 20,000 ש"ח יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו.