ע"א 5309/16 ליבמן גד נ. בנק דיסקונט בע"מ

1.

המערער הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד בנק דיסקונט וכ.א.ל בסכום של 4 מיליון ₪ בטענה כי אלה גזלו רעיון שהגה - מיזם פיננסי המשלב מרכיבים של חיסכון וצריכה - ויישמו אותו ללא רשותו ומבלי ששילמו לו בעבור הרעיון. תביעתו של המערער נדחתה, ובית המשפט חייבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 50,000 ₪.

2.

על פסק הדין הגיש המערער ערעור ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין - היא הבקשה שלפני. משמעותו האופרטיבית של עיכוב הביצוע המבוקש היא עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות שנפסקו לחובת המערער.

3.

דין הבקשה להידחות. המערער לא הצליח להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. כל שטען הוא, כי יש סיכויים טובים לערעור להתקבל וכי לבנק דיסקונט ולכ.א.ל לא ייגרם כל נזק כתוצאה מעיכוב הביצוע המבוקש. אלא שכידוע, הכלל הוא שהגשת ערעור לא מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), והמבקש לעכב את ביצועה נדרש להראות כי אם לא יינתן עיכוב הביצוע המבוקש לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו. בענייננו, לא טען המערער כי אם יתקבל ערעורו יהיה קושי מצד בנק דיסקונט וכ.א.ל להשיב את סכום הוצאות המשפט שישולם (ובצדק לא טען זאת), ומכאן שלא הוכיח כי יש מקום לסטות מהכלל ולהורות על עיכוב ביצוע תשלום ההוצאות.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.