ע"א 5348/16 אליהו אידן נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת המורה על פינוי המערערים מדירת מגוריהם.

2.

מערער 1 (להלן: המערער ) הוכרז כפושט רגל ומשיב 2 מונה לשמש נאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). מערערת 2 (להלן: המערערת ) היא אשתו של המערער, ומשיב 3 מונה כונס נכסים על זכויותיה לצורך מימוש דירת המגורים של בני הזוג מכוח שטר משכון שנחתם לטובת נושה של המערער והמערערת ומימושו התבקש (להלן: הכונס ).

3.

ביום 9.7.2015 קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למימוש דירת המגורים, וביום 15.11.2015 הורה על פינויים של המערער והמערערת מהדירה. ביום 3.12.2015 הגישה אמה של המערערת (להלן: האם ) תביעה למתן סעד הצהרתי לפיה היא בעלת הזכויות בדירת המגורים של בני הזוג, אך בהסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין נדחתה התביעה ונקבע כי ככל שהאם או מי מטעמה מעוניינים לקנות את הדירה מבלי לפנות את המערערים עליהם להודיע על כך לכונס ולנאמן עד ליום 18.2.2016 ולהמציא שיק בנקאי בסכום השווה ל- 10% ממחיר הדירה בהפחתת 10% מאותו מחיר כ"דמי רצינות". עו"ד שלש, בא-כוחה של האם, המייצג גם את המערערים, הודיע על כוונת האם או מי מטעמה לקנות את הדירה, אך חרף מספר אורכות שניתנו לפנים משורת הדין לצורך תשלום "דמי הרצינות", שולם לקופת הכינוס סכום בחסר. ביום 22.5.2016 הודיע הכונס לעו"ד שלש כי בשל הפרת הסכם הפשרה הוא נאלץ לפנות לבית המשפט בבקשה לפנות את המערערים מהדירה. מספר פניות של עו"ד שלש שנעשו לאחר מכן בדבר קונים פוטנציאליים לא הבשילו לעסקת רכישה.

4.

ביום 14.6.2016, לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת הכונס והנאמן לפינוי המערערים מדירת מגוריהם משלא נמצאו קונים לדירה, הורה בית המשפט על פינוי המערערים מהדירה.

5.

על החלטה זו הוגש הערעור ובמסגרתו טענתם היחידה של המערערים היא, כי נמצא קונה חדש לדירה המסכים לכך שהמערערים יישארו בדירה ועל כן מוצדק לבטל את הפינוי עד להשלמת הרכישה, ככל שתתבצע. נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מאישור כתוב בדבר קיומו של הקונה הפוטנציאלי, וכי יש לאפשר לקונה פוטנציאלי זה זמן סביר להשלמת הבדיקות לקראת רכישת הדירה. בד בבד הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שעליו הורה בית המשפט המחוזי.

6.

ביום 5.7.2016 הוריתי על מתן צו ארעי האוסר לפנות את המערערים ואת בני משפחתם מהדירה, וכן על הגשת תשובות מטעם המשיבים. המשיבים כולם התנגדו לעיכוב הביצוע המבוקש. כונס הנכסים הרשמי, שהתנגד אף הוא, הציע ליתן הזדמנות מוגבלת בזמן (14 יום) להשלמת הקניה האפשרית. הזמן המוצע חלף זה מכבר, ומהודעת העדכון שהגישו המערערים מזה והכונס והנאמן מזה עולה כי המשא ומתן בין הקונה הפוטנציאלי לבין הכונס והנאמן לא עלה יפה (אם כי לדעת המערערים עדיין ניתן להגיע להסכמות).

7.

בנסיבות אלה, ומשההחלטה העקרונית על הצורך בפינוי המערערים היא חלוטה, ולא נטען נגדה דבר בערעור, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע הפינוי. גם אם מאזן הנוחות נוטה לטובת המערערים (משענייננו הוא בדירת מגוריהם), לא ניתן לומר כי יש סיכויים כלשהם לערעור. כאמור, הטענה היחידה בערעור היא כי יש קונה פוטנציאלי שמוכן לקנות את הדירה ולצורך כך נדרש עוד פרק זמן מסוים לבדיקות ולהשלמת הקניה; אך בהודעות העדכון שהגישו הצדדים הובהר כי נכון לעכשיו פתרון זה לא נראה עוד באופק. כאמור, בנקודת זמן זו נראה שאין סיכויים כלשהם לערעור. ממילא ככל שתהיה התקדמות בענין קניית הדירה על-ידי קונה פוטנציאלי זה או אחר, מקומם של הדברים להתברר הוא בערכאה הדיונית ולא בערכאה זו.

8.

אשר על כן הבקשה נדחית. למען הסר ספק, הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 5.7.2016 מבוטל, אך הוא יוסיף לעמוד בתוקפו עד ליום 11.9.2016 לצורך מתן שהות למערערים להתארגן לקראת הפינוי הצפוי. בנסיבות איני עושה צו להוצאות.