ע"א 5353/04 יוסף בנית נ. פלומורן פיתוח ובניה 1994 בע,מ

מבוא

1.זוהי בקשה למתן סעד ביניים במסגרת ערעור שהוגש על ידי המבקש, יוסף בנית (להלן: "המבקש"), על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ראיק ג'רג'ורה), שניתנה בבש"א 4378/03 (ת.א. 1275/00), מיום 19.5.04, ובה נדחתה בקשת המבקש להצטרף כנתבע נוסף בתביעה הכספית שהגישה משיבה 1, פלומורן פיתוח ובניה 1994 בע"מ (להלן: "פלומורן"), נגד משיבים 2-4, אפרים בן אברהם ואח' (להלן: "בן אברהם").

רקע עובדתי

2.במסגרת הליכים לגביית חוב של חברה בשליטת בן אברהם (להלן: "החברה"), פתח בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בשנת 1993 בהליכי הוצאה-לפועל למימוש משכנתא על נכס מקרקעין שהיה בבעלות החברה. למקרקעין מונה כונס נכסים, ומשיבה 1, פלומורן, התקשרה עמו בהסכם לרכישת הנכס תמורת סכום של 130,000 דולר. הסכם זה אושר על-ידי ראש ההוצאה-לפועל. בתגובה, הגישו המשיבים הפורמאליים-בן אברהם, בקשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה למתן רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה-לפועל, וביקשו לרכוש את הנכס בעצמם. לבקשת בן אברהם ניתן צו מניעה זמני, שאסר על העברת החזקה במקרקעין לפלומורן. עקב התנגדותו של הבנק ולבקשתו, קבע בית-המשפט המחוזי כי על בן אברהם להפקיד סכום השווה ל-130,000 דולר בקופת בית-המשפט (להלן: "הפקדון"), כתנאי להותרת צו המניעה על-כנו וכתנאי לדיון בבקשתם למתן רשות ערעור. או אז, חתמו המבקש ובן אברהם על מסמך בו התחייבו האחרונים למכור למבקש את המקרקעין תמורת 200,000 דולר, וזאת לאחר שבן אברהם ירכשו את הבעלות במקרקעין אלה. בהסכם צוין כי ידוע למבקש שהבעלות במקרקעין נתונה בידי כונס הנכסים. בסמוך לכך הפקידו בן אברהם בקופת בית-המשפט המחוזי בחיפה סכום של 383,630 ש"ח (השווה ל-130,000 דולר) אותו העביר להם המשיב. בסופו של יום נדחתה הבקשה לרשות ערעור, וצו המניעה בוטל. בקשת רשות הערעור לבית-משפט זה נדחתה אף היא.

3.בעקבות כל אלה הגיש המבקש בשנת 1996 תביעה לבית המשפט השלום בירושלים כנגד בנק דיסקונט ופלומורן, במסגרתה עתר להצהיר כי הוא בעל הזכויות בכספי הפיקדון הואיל ואלה ניתנו לבן אברהם בנאמנות. בית-משפט השלום בירושלים (השופט יצחק שמעוני) דחה את הבקשה בנימוק שלא הוכח קיומה של נאמנות ביחסים שבין המבקש לבן אברהם. על פסק הדין ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי וערעורו התקבל. בית המשפט המחוזי (סגן-הנשיא עזרא קמא והשופטים דוד חשין ויונתן עדיאל) קבע כי המבקש הוא בעל הכספים שבפיקדון ופירותיהם. כן נקבע, כי על הבנק להשיב את כספי הפיקדון בניכוי סכום שיקבע בית משפט מוסמך לשיפוי נזקיהם של פרומולן והבנק בגין צו המניעה שניתן בשעתו. בקשה רשות ערעור לבית משפט זה שהוגשה על ידי הבנק, נדחתה ביום 8.5.02 על ידי השופטת דורנר.

4.לאחר מתן פסק הדין הודיע הבנק למבקש כי אין לו עוד עניין בכספים. ביני לביני הגישה פלומורן כתב תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד בן אברהם, במסגרתה עתרה לחייב את בן אברהם לשלם לה פיצוי בשל האיחור שנמשך מספר שנים בפינוי המקרקעין ובמסירתם לידה. במסגרת תביעה זו (ת.א. 1275/03), ביקשה פלומורן כי הפיקדון ישמש כבטוחה לנזקיה אם תביעתה תקבל. ביום 25.3.03 ביקש המבקש להצטרף כנתבע נוסף באותה תביעה. הוא טען כי לנוכח קביעת בית המשפט המחוזי בירושלים שהוא בעליו של הפקדון, מן הראוי כי יהיה צד להליכים בתביעה החדשה. בתאריך 19.5.04 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג'רג'ורה) את בקשת המבקש.

5.כנגד החלטה זו הוגש ערעור לבית משפט זה, ויחד עימו הבקשה הנוכחית למתן צו מניעה זמני המורה לבית משפט קמא ולצדדים להימנע מקבלתן של החלטות, לרבות במסגרת הסדרי פשרה, אשר עלולות להיות להן השלכות על גורלו של הפיקדון. בהודעת הערעור חזר המבקש על טיעונו בבית משפט קמא, לפיו היה מקום לצרפו כנתבע נוסף, באשר נוכחותו חיונית לצורך הכרעה בכל השאלות העומדות בפני בית המשפט. עוד טען המבקש, כי אין זה מתקבל על הדעת שלא תיתן לו הזכות להגן על קניינו, לאור ממצאו החלוט של בית המשפט המחוזי לפיו הוא הבעלים של הפיקדון, וכי יש להשיבו לו בניכוי נזקים שנגרמו לפלומורן והבנק בעטיו של צו המניעה שהוצא בעבר.

באשר לבקשה לצו מניעה זמני נטען, כי מתן הצו לא יגרום נזק למשיבים, באשר ההליכים בבית המשפט קמא נמצאים עדיין בשלב של קדם משפט. יתרה מזאת, נטען כי במתן הצו יש כדי לחסוך זמן שיפוטי יקר אשר עלול לרדת לטמיון אם ההליכים ימשכו ולבסוף יזכה המבקש בערעורו. משיבה 1 מתנגדת לבקשה.

דיון

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, ולאחר שבחנתי את סיכויי הערעור ואת מאזן הנזקים לבעלי הדין, החלטתי לקבל את הבקשה. כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה, ולפיכך, סעד ביניים בערעור הוא בגדר החריג שאינו מעיד על הכלל. מכאן, שעל המבקש סעד ביניים בערעור לעמוד בשניים אלה: ראשית, להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים; שנית, שאי מתן הסעד הזמני יגרום לו נזק בלתי הפיך, ויסכל הלכה למעשה את הליך הערעור. סבורני כי המבקש עמד בשני התנאים האמורים, ועל כן ניתן בזה צו האוסר על קבלתן של החלטות בנוגע לכספי הפיקדון עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש לבית משפט זה. כדי למזער את הנזק העלול להיות כרוך בצו הנוכחי, אם בכלל, יישמע הערעור לא יאוחר מסוף חודש ספטמבר 2004.

התיק יועבר לכבוד הרשם כדי שיורה על הגשתם של סיכומים, בהתחשב בלוח הזמנים המתחייב ממועד שמיעת הערעור.

אין צו להוצאות.