ע"א 5384/01 מדינת ישראל נ. אבטנדין ג'אורגדזה

1.לפני ערר של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ח. סלוטקי) שלא לעצור את המשיב עד תום ההליכים, ולשחררו בתנאי מעצר בית מלא בבית חמותו באשקלון. על המשיב הוטל להפקיד ערבות במזומן, או ערבות בנקאית של 50,000 ש"ח, וכן ערבויות נוספות.

2.נגד המשיב ואביו הוגש כתב אישום, בו הואשמו השניים בעבירת הריגה. הרקע לעבירה הוא קטטת שיכורים, שהתפתחה בין המנוח, אברהם דדון (המכונה "בבר") לבין אביו של המשיב, הנאשם עמו בכתב האישום (להלן - האב).

בכתב האישום נטען כי בוויכוח שבר המנוח בקבוק ותקף את האב ופצע אותו בבטנו, והאב מצדו פצע את המנוח באולר. האב נמלט ברגל לכיוון הבניין בו נמצאת דירת המשיב, כ100- מטר ממקום התיגרה. הוא צעק למשיב לעזרה.

טענת התביעה היא שהנאשם ירד מביתו, לאחר שהצטייד בדוקרן מאולתר, הגיע למקום בו היו האב והמנוח, ותקף את המנוח באמצעות הדוקרן. לאחר מכן תפס האב את המנוח מאחור, והמשיב דקר את המנוח באמצעות הדוקרן מספר דקירות, שאחת מהן פגעה בלבו של המנוח וגרמה למותו. אחרי שהמנוח נפל ארצה, המשיכו המשיב ואביו להכות את המנוח ולבעוט בו.

3.עיינתי בחומר הראיות שבתיק החקירה. הראיה המרכזית היא הקלטתה של עדה בשם גילה; עדה זו סירבה למסור עדות, אך שוחחה עם חוקרי המשטרה פעמיים והשיחות הוקלטו. גילה ראתה מחלון ביתה חלק מהאירוע. מן הקלטות עולה שגירסתה היא שראתה את האב מחזיק את המנוח, ואת המשיב דוקר אותו. וכשהמנוח כבר היה "גמור" כלשונה, המשיכו השניים לבעוט בו. אחר הדברים האלה, רץ המשיב עם הסכין שהייתה בידו והחליף את בגדיו הבהירים לבגדים בצבע שחור. זוהי תמצית ההקלטות, והדברים חוזרים ונשנים. הפרשנות שנותן עו"ד ליפסקי לדברי העדה בהסתמך על קטע מסוים בהקלטה - כאילו לא ראתה העדה דבר היא הוצאת דברים מהקשרם.

4.האב טוען להגנה עצמית, אך לדבריו הוא שפגע במנוח. האב נעצר עד סיום ההליכים , אך המשיב שוחרר, כאמור, למעצר בית. התביעה מסתמכת בנוסף על הקלטתה של גילה, גם על עדות של שכן בשם טימושקו. עד זה ראה את המשיב עוזב את המקום, כשבידו משהו דומה למברג, לבוש חולצה בהירה, וחוזר לאחר מספר דקות, כשהוא לבוש חולצה שחורה ומכנסיים שחורים. עוד מסתמכת התביעה על חוות דעת פתולוגית, לפיה נדקר המנוח באמצעות שני כלי נשק; האחד דוקרן והשני סכין. לטענת המאשימה, הדברים מתיישבים עם גירסת העדה ולא עם גרסאות הנאשמים. עוד מסתמכת היא על דברי האב בפני מדובב, לפיהם החליט "לקחת את התיק" על עצמו ועל התפתחויות בגרסאותיו של האב, וסתירות בין גרסאותיהם של האב והמשיב.

5.אני סבורה, שהערכאה הראשונה קבעה בצדק, כי נגד השנים - האב ובנו- יש ראיות לכאורה. אין ספק שהראיות נגד האב מוצקות יותר, אך את הראיות הקיימות נגד המשיב, יש לבחון כשהן עומדות לעצמן ולא בהשוואה לעוצמת הראיות נגד האב.

6.כבר היו דברים מעולם שראיה לכאורה לצורך מעצר הינה ראיה העשויה להיות קבילה במשפט רק לפי סעיף 10א לפקודת הראיות (נוסח חדש). לעיתים נדירות קורה הדבר מראש , כשכבר בעת הגשת כתב האישום ברור שראיה תהיה קבילה רק במסגרת הסעיף האמור. כך אירע למשל, בעניין שנידון בבש"פ 4811/97 יחזקאל משה נ' מדינת ישראל פ"ד נא(3), 817; בעניין זה הראיה המרכזית לחובתם של העוררים הייתה דברים מוקלטים שאמר עד התביעה המרכזי לחוקריו במסגרת משא ומתן להפיכתו לעד מדינה. ראיה זו הייתה הראיה המרכזית למעצרם של הנאשמים שהואשמו בהפצת סמים קשים. לעתים מסתבר רק במהלך המשפט שעד מסוים לא חזר על גרסתו בבית המשפט ועדותו מוגשת במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. לעיתים הועלתה טענה לפיה בכך שהעד לא חזר בעדותו על דבריו במשטרה, יש "כירסום" במשקל ראיות התביעה המצדיק שחרור בערובה. כך אירע למשל בבש"פ 145/01 גרבש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם). וכך קבע שם השופט אנגלרד:

"העובדה שעדים חוזרים בהם מהודעות מפלילות היא עובדה נפוצה, ואין היא ככלל מביאה לשינוי ההחלטות לגבי המעצר. משמעות עובדה זו בהקשר הספציפי ראוי שתיבחן על ידי בית המשפט הדן בתיק בהכרעת הדין".

7.כך אף בענייננו. הקלטותיה של גילה הן ראיות העומדות במבחן ה"ראיה לכאורה" הנדרשת לצורך מעצר, אף שההקלטות יוגשו במסגרת סעיף 10א לפקודת הראיות. דברי טימושקו בעניין החלפת הבגדים הם "דבר מה" מספיק, כשהמשיב מצדו מכחיש זאת. בנוסף יש תמיהות בגרסאות האב והבן, ולא אעמוד על פרטיהן.

8.בעת שמיעת העדה הוטרדתי בשאלה אם בעדות טימושקו, עליו סומכת המבקשת דווקא, אין כדי לכרסם במשקל של גירסתה של גילה.

טימושקו מתגורר באותו בית בו מתגורר המשיב. אשת המשיב הייתה אצלו בשעת האירוע. הוא יצא להתבונן דרך החלון, כששמע צעקות של אישה הקוראת להזמין אמבולנס. על-פי הודעתו מיום 24.7.01, כשהתבונן דרך החלון, ראה אדם שוכב ליד עמוד תאורה, כמטר ממנו עמד המשיב. המשיב תפס את אביו שניסה להגיע אל האיש ששכב על הרצפה והרחיק אותו לאחור. האב ניסה כל הזמן להגיע לאדם ששכב על הרצפה והמשיב הרחיק אותו ממנו.

9.לכאורה מתארים טימושקו וגילה תמונה שונה. יתכן והשניים מדברים על פרקי זמן שונים, ולא על אותו קטע של האירוע. יתכן ואחד מהם לא אמר אמת. עניין זה ייבחן במסגרת הראיות. קיומה של עדות הסותרת, לכאורה, את העדות המרכזית, אינו מבטל את העדות המרכזית.

10.גם הערכאה הראשונה סברה כאמור, כי ישנן ראיות לכאורה גם נגד המשיב אף שעוצמתן פחותה ולכן הגיעה לכלל מסקנה שיש מקום לחלופת מעצר. בנסיבות העניין לא היה לדעתי מקום לשחרר את המשיב בערובה ולו למעצר בית. תסקיר שירות המבחן, שלא אחזור כאן על פרטיו, מצביע דווקא על מסוכנותו של המשיב. כך עולה גם מעצם המעשה, אף שתחילתו, כנראה, בהגנה על האב. לפי הקלטת שלב ההתגוננות הפך להשבת מלחמה שערה. למשיב גם הרשעה קודמת בעבירת אלימות. נראה לי גם כי אם המשיב יהיה משוחרר ולו למעצר בית במקום אחר, אין שמץ סיכוי שגילה תיאות למסור עדות בכתב.

11.אני מחליטה, איפוא, לקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.