פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
5436/14 - ד'
לפני:
כבוד הרשם גלעד לובינסקי
המבקשת:
המערער:
לשם (ד.נ.) טכנולוגיות בע"מ
יששכר בר הלל עו"ד
נ ג ד
המשיבים:
1. גיאו - בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ
2. כונס הנכסים הרשמי
3. בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשה מתוקנת מטעם המבקשת להצטרף כמשיבה להליך
החלטה
לפניי בקשה מטעם חברת לשם (ד.נ.) טכנולוגיות בע"מ (להלן: לשם ) להצטרף כמשיבה לערעור שבכותרת. המערער וכן כונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה.
הרקע העובדתי בקליפת אגוז: המערער משמש ככונס נכסים ביחס לנכס מקרקעין מסוים (להלן: המקרקעין ) אשר היה בבעלות חברת אופנהיימר ממתקי ירושלים בע"מ (להלן: אופנהיימר ). כונס הנכסים אשר קדם למערער, עו"ד ריבלין, כרת הסכם למכירת המקרקעין למשיבה 1 (להלן: גיאו בר ). משהתגלעה מחלוקת בין הצדדים ביחס להסכם המכר, הגיש עו"ד ריבלין תובענה לאכיפת ההסכם. התובענה התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי בכפוף למתווה מסוים אשר כלל, בין היתר, קבלת אישור להסכם המכר מאת בית המשפט של הכינוס. בהמשך אישר בית המשפט של כינוס את הסכם המכר. גיאו-בר ערערה על שתי ההחלטות האמורות לבית משפט זה (ע"א 10064/06 וע"א 6269/07). ביום 21.2.2013 דחה בית המשפט את הערעור כנגד פסק הדין בתובענת האכיפה, אך השיב את סוגית אישור הסכם המכר לעיון מחודש של בית המשפט של הכינוס.
ביום 12.6.2014 ניתנה החלטתו המשלימה של בית המשפט של הכינוס, היא ההחלטה מושא הערעור שלפניי. בהחלטה אישר בית המשפט את הסכם המכר, אך קבע כי זכותו של המערער לקבלת יתרת התמורה מגיאו-בר תקום רק במועד רישום המקרקעין על שמה, ותותנה בהגשת תביעת חוב למפרקה של המשיבה 1. בגדר הערעור דנן משיג המערער על שתי קביעות אחרונות אלו.
בקשתה של לשם להצטרף כצד להליך הוגשה לכתחילה באופן חלקי ובלתי ברור. משכך, בהחלטתי מיום 5.5.2015 קבעתי כי אין בידי להיעתר לבקשה במתכונת בה הוגשה, תוך שציינתי את הקשיים השונים העולים מן הבקשה (להלן: ההחלטה הקודמת ). עם זאת, בשים לב לעובדה שלשם אינה מיוצגת אפשרתי לה להגיש בקשה מתוקנת, והיא אכן עשתה כן. לטענתה, צירופה להליך מוצדק בשל היותה בעלת זכויות במקרקעין, וזאת לדבריה לאור החלטה חלוטה אשר ניתנה בגדר הליך אחר. עוד טענה לשם, כי לאור היותה בעלת זכויות במקרקעין כאמור, היא צורפה כצד להליכי הפירוק המתנהלים כנגד גיאו-בר בבית המשפט של הפירוק (ויצוין כי בבית משפט זה תלוי ועומד ערעור על פסק הדין בו ניתן צו פירוק כנגד גיאו-בר: ע"א 5934/12).
לאחר שבחנתי את בקשתה המתוקנת של לשם על רקע אמות המידה החלות ביחס לצירוף משיבים להליך הערעור (תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וה"מבחן המשולש" אשר נקבע בפסיקה לגביה: בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457 (1991)),
הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.
חרף ההזדמנות הנוספת אשר ניתנה ללשם להגיש בקשה מתוקנת מפורטת ומלאה, אף בבקשה שלפניי רב הנסתר על הגלוי. טענתה של לשם בדבר היותה בעלים במקרקעין נטענה באופן לקוני וכללי, ונשענה כל כולה על החלטה מיום 18.10.2012 שניתנה בהליך פירוק של חברה מסוימת (פר"ק 2424-09). ההחלטה כלל לא צורפה לבקשה, ואף לא צורפו מסמכים אחרים כלשהם. כך או כך, וכפי שהובהר בהחלטה הקודמת, עיון בהחלטה - אשר אותרה באמצעות מערכת "נט המשפט" - מעלה כי אין בה משום הכרעה פוזיטיבית בדבר בעלותה של לשם במקרקעין, וכי עניין זה צוין באופן אגבי כחלק מהדיון בערעור מטעם לשם על דחיית תביעת חוב אותה הגישה. זאת ועוד, חרף האמור בהחלטה הקודמת לא ניתן פירוט באשר להתפתחויות אשר אירעו לאחר מתן ההחלטה מיום 18.10.2012. אף לא נעלמו מעיניי טענותיו של המערער לפיהן המקרקעין אליהם מתייחסת ההחלטה אינם זהים למקרקעין מושא ההליך דנן.
זאת ואף זאת: לטענת לשם נודע לה על הערעור רק בסמוך להגשת בקשת הצירוף. מלבד העובדה שטענה זו לא נתמכה בתצהיר, אין בה כדי להוות הסבר מבורר לתהייה אותה העליתי בהחלטה הקודמת, לאמור - מדוע לא ביקשה לשם להצטרף להליכים הקודמים אשר התנהלו משך שנים ארוכות ביחס למקרקעין, הן בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט של כינוס והן בבית משפט זה (כמפורט לעיל). עוד אוסיף, כי תגובתו של המערער מעוררת תהיות באשר לטענת חוסר הידיעה, וזאת בשים לב לכך שבעל המניות העיקרי בלשם הינו אדם הקשור לכאורה באופן הדוק לחברת גיאו-בר. כידוע, "הטוען כי יש לו עניין ישיר בהליך משפטי, נדרש לפעול ללא שיהוי לצורך צירופו כבעל דין מרגע שנודע לו דבר ההליך, ולא להמתין ולכלכל צעדיו בהתאם להתפתחויות" (ע"א 7603/11 עולש מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' שטילמן (13.5.2012); עוד ראו, עע"מ 3055/13 ראש עיריית בני ברק נ' חורוזובסקי (27.10.2013)).
לאמור עד כה מצטרף הנתון לפיו יריעת המחלוקת במסגרת הערעור דנן מצומצמת יחסית ועוסקת בשאלת מועד זכאותו של המערער ליתרת הכספים בגין מכר המקרקעין ולשאלה האם זכאות זו כפופה להגשת תביעת חוב במסגרת הליכי הפירוק של גיאו-בר. הערעור אינו עוסק, בוודאי לא ישירות, בסוגיית הבעלות במקרקעין. צירופה של לשם כמשיבה לערעור עלול, איפוא, לסרבל את ההליך על ידי הרחבת חזית המחלוקת, ואף בכך יש כדי להוות שיקול התומך בדחייתה של הבקשה.
התוצאה היא כי בקשת הצירוף נדחית. מובן כי בכך אין כדי למנוע מלשם לנקוט כל הליך אשר תמצא לנכון בקשר עם טענתה לזכויות במקרקעין, ככל שהיא סבורה שיש לה עילה לכך. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ג בחשון התשע"ו (5.11.2015).
גלעד לובינסקי, שופט
ר ש ם