ע"א 5451-22 ע"א 5451-22

זוהי בקשה למתן סעד זמני בערעור האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפירוק של המשיבה 1 (להלן: האגודה) עד למתן הכרעה בערעור המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' לושי-עבודי) מיום 23.6.2022 בפר"ק 18974-01-18.

רקע הדברים פורט בהרחבה בהחלטתי מיום 20.9.2022 (להלן: ההחלטה הקודמת), ומשכך הוא יובא להלן בתמצית.

רקע והליכים קודמים

1.בשנות השבעים של המאה הקודמת, תרמה המבקשת – עמותה ללא מטרות רווח שמושבה בארצות הברית – כספים לאגודה, אשר נוסדה לקידום מספר מטרות קונקרטיות. על פי הנטען, האגודה רכשה בכספים אלו בניין בבני ברק (להלן: הנכס). ברבות השנים זנחה האגודה את המטרות שלשמן הוקמה, ובשנת 2002 החל רשם העמותות לפעול למחיקתה. ביום 22.5.2003 הגישה האגודה בקשה לעכב את הליכי המחיקה בשל כך שבבעלותה נכס מקרקעין, ובשל כוונת חבריה לנקוט בהליך פירוק מרצון. בהמשך, התקבלה החלטת האסיפה הכללית בדבר פירוק האגודה והעברת נכסי האגודה לחבריה. החלטה זו בוטלה לבסוף בעקבות תביעה שהוגשה על-ידי משרד הפנים, תוך שצוין בפסק הדין כי: "גם אגודה עותומאנית מתפרקת איננה רשאית להעניק את רכושה לחבריה והיא חייבת להעביר[ו] לאגודה או לעמותה אחרת אשר חרטה על דגלה מטרה חברתית הדומה למטרתה של האגודה המתפרקת" (ה"פ 1145/05; השופטת י' שבח). הערעור שהוגש על פסק הדין נמחק, בכפוף להסכמת האגודה כי הנכס יועבר למוסד בעל מטרות דומות (ע"א 9345/07).

2.פסקי הדין האמורים לא קוימו על ידי האגודה, וביום 10.9.2019 ניתן לבקשת המשיב 3 (להלן: הרשם) צו לפירוקה ולמינוי המשיב 2 כמנהל מיוחד לנכסיה (להלן: המנהל המיוחד). על רקע כוונת המנהל המיוחד לפעול למכירת הנכס, הגישה המבקשת בקשה להצטרף כצד להליך, בטענה כי היא הנפגעת העיקרית מפעולות האגודה אשר נעשו בניגוד למטרותיה המוגדרות. בתוך כך, טענה המבקשת כי תרומתה לאגודה הייתה בגדר מתנה עם תנאי מפסיק, לפיו המתנה תפקע מקום בו האגודה תחדל מלעשות שימוש בנכס למטרות לשמן הוקמה. המבקשת הוסיפה וביקשה כי בית המשפט יורה על העברת הנכס לחזקתה, כך שתעשה בו שימוש לקידום מטרות העמותה; או לחלופין יורה על העברתו ללא תמורה לגוף ללא מטרות רווח בעל מטרות דומות למטרות האגודה, "ואשר פועל תחת הנהגה רוחנית ודתית דומה שמוסכמת על [המבקשת], וזהותו תהא מקובלת על ידי [המבקשת]". ביום 15.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, וקבע, בין היתר, כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומו של הסכם כאמור; כי המבקשת אינה נושה של האגודה; כי צירופה להליך אינו נדרש; וכי בקשתה לוקה בשיהוי (להלן: ההחלטה הראשונה). המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה הראשונה (ע"א 2758/20), ובמסגרתו גם בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה (ראו: החלטת השופט מ' מזוז מיום 21.5.2020), והערעור נמחק לבסוף לבקשת המבקשת (ראו: החלטת הרשם ר' גולדשטיין מיום 20.12.2020).

3.ביום 3.3.2020 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, ובה ביקש מבית המשפט להתיר פרסום הזמנה להציע הצעות לרכישת הנכס. המבקשת התנגדה לבקשה, והתנגדותה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.3.2020, על רקע האמור בהחלטה הראשונה. ביום 18.11.2020 אושרה מכירת הנכס.

ביום 9.2.2021 הגישה המבקשת בקשה "בדבר זכותה של [המבקשת] לקבוע את זהות הגורם לו תועבר תמורת מכר נכס המקרקעין אשר בבעלות האגודה... אשר נרכש ונבנה מכספי תרומת [המבקשת]". בבקשה נטען כי על פי האמור בסעיף 12(ד) לתקנון האגודה, "במקרה של פרוק האגודה יועבר רכוש האגודה לגוף שמטרותיו דומות למטרות האגודה שייקבע ע"י החברה", וכי מקום בו נזכרת המילה "חברה", הכוונה היא למבקשת, בתור התורמת היחידה לאגודה. בנוסף, נטען כי בהתאם לאמור בתקנון, כל החלטותיה של האגודה טעונות אישור מטעם המבקשת.

ביום 23.6.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, תוך שציין כי סוגיית מעמדה של המבקשת הוכרעה בהחלטות ופסקי דין שהפכו חלוטים. למעלה מן הצורך, העיר בית המשפט המחוזי כי מקום בו תאגיד נכנס להליכי פירוק ומתמנה לו בעל תפקיד, כל זכויות הניהול הקודמות של התאגיד בטלות וכוח הניהול עובר לבעל התפקיד – ובכלל זה הסמכות לקבלת ההחלטה בדבר זהות הגוף אליו תועבר תמורת מכר הנכס. בתוך כך, קבע בית המשפט המחוזי כי תקנונה של האגודה אינו רלוונטי משהוא מחייב אורגנים שאינם קיימים עוד. אשר להגדרת המונח "חברה" בתקנון האגודה ככזה המתייחס למבקשת, ציין בית המשפט כי המונח הוגדר בכתב-יד לא ברור בשפה האנגלית, וכי טענה זו לא הוכחה בפניו; יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אין צורך להכריע בטענה זו, לנוכח מסקנתו שפורטה לעיל.

4.המבקשת הגישה ערעור על ההחלטה האמורה. בצד הערעור, הוגשה בקשה למתן סעד זמני בערעור בדמות צו מניעה זמני, האוסר על חלוקה או העברה של הכספים מקופת הפירוק עד לסך של 13,800,000 ש"ח, אשר התקבלו כתוצאה ממימוש הנכס, וכן צו מניעה זמני האוסר על כל דיספוזיציה בכספים שבקופת הפירוק, עד לסך של 13,800,000 ש"ח, זולת תשלומי החובה הכרוכים במימוש הנכס, ככל שטרם שולמו (להלן: הבקשה הקודמת).

5.בהחלטה הקודמת נעתרתי באופן חלקי לבקשה, וזאת מבלי להידרש לבחינת סיכויי הערעור. וכך נכתב בהחלטה זו:

"בענייננו, מה שמבוקש על-ידי המערערת הוא מעמד להשפיע על זהות הגוף לו יחולקו הכספים שהתקבלו כתוצאה ממימוש הנכס. משזהו הסעד המבוקש, ברי כי אם יחולקו הכספים לגורם שאינו מקובל על המערערת, לא ניתן יהיה (או למצער יקשה הדבר) להשיב את המצב לקדמותו.

מאידך, המשיבים מצהירים שכלל לא מונחת כעת הצעה קונקרטית בפני המנהל המיוחד או בית המשפט להעברת כספי המימוש למוסד כלשהו. התוצאה היא שגם הטעם שהעלה כונס הנכסים הרשמי לעניין מאזן הנוחות – פגיעה במוסד העתיד לקבל את הכספים – הינו, לעת הזו, תיאורטי...

לדעתי, בנסיבות בהן לא עומדת, לעת הזאת, הצעה קונקרטית להעברת כספי המימוש, אין צורך בהוצאת צו למניעת העברת כספים כאמור. יחד עם זאת, קיים צורך להבטיח כי מהלך חלוקה כאמור לא יתבצע בלא שיתאפשר למערערת לבקש צו זמני לעיכובו...

בשים לב לאמור לעיל, הבקשה מתקבלת, באופן חלקי, כדלקמן:

· העברת יתרת כספי המימוש לא תבוצע, אלא לאחר שזהות המוסד אליו מבוקש להעביר את הכספים תימסר למערערת.

· העברת יתרת כספי המימוש לידי מוסד כאמור לא תתבצע אלא בחלוף 30 יום ממסירת ההודעה למערערת (או קבלת הסכמה מצד המערערת לביצוע ההעברה), על מנת לאפשר למערערת לפנות בבקשה מתאימה למתן סעד זמני בערעור.

לפני סיום, אבקש להפנות את המערערת לאמור בסעיף 23 לתגובת כונס הנכסים הרשמי לעניין יוזמה מצידה להצעת מוסד מתאים להעברת יתרת כספי מימוש הנכס (והכוונה, כמובן, למוסד שאינו קשור באופן כלשהו לבעלי המניות באגודה). טוב תעשה המערערת אם תנהג באופן שהוצע לה".

6.ביום 25.10.2022 הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, במסגרתה התבקש בית המשפט לאשר למנהל המיוחד לפרסם את כוונתו לקבל הצעות מגורמים מתאימים, ולקבוע סדרי נוהל בנדון. בית המשפט נעתר לבקשה. ביום 4.12.2022 הגישה המבקשת הודעה מטעמה, ובה הצעה לחמישה מוסדות המקובלים עליה, וכן לאופן חלוקת הכספים ביניהם. ביום 16.4.2023 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות, בגדרה התבקש בית המשפט לאשר את חלוקת הכספים לשלושים וארבעה מוסדות שעמדו בתנאי הסף שהוגדרו וקיבלו את אישור הרשם, באופן שווה ביניהם. יצוין, כי בין המוסדות הללו נמנים חמשת המוסדות שהוצעו על-ידי המבקשת.

הבקשה למתן סעד זמני בערעור

7.על רקע האמור בהחלטה הקודמת, הוגשה ביום 24.4.2023 הבקשה דנן למתן צו מניעה זמני, האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפירוק של האגודה, זולת תשלומי חובה הכרוכים במימוש או בפירוק, ככל שטרם שולמו, עד למתן הכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקשת. בו ביום הוריתי על קבלת תגובת המשיבים, וכן על מתן צו ארעי למניעת חלוקה או העברה כאמור, למעט חלוקה לחמשת המוסדות שהוצעו על-ידי המבקשת (ככל שיבקש המנהל המיוחד לחלק בינתיים סכום כלשהו לגופים אלו, ובהתאם לסכום שיבקש לחלק).

8.לעמדת המבקשת, משעה שהמוסדות שהוצעו על ידה עומדים בתנאי הסף שנקבעו על ידי המנהל המיוחד, אין כל טעם להימנע מחלוקת הכספים למוסדות אלו, ולהם בלבד, באופן המממש את זכותה של המבקשת על פי תקנון האגודה.

בהתייחס למאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי מדובר בחלוקת כספים לעשרות גורמים לשימוש מיידי ולצרכים קונקרטיים, ומשכך אם לא יינתן הסעד המבוקש, ייגרם לה נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, נטען כי למוסדות הנתרמים אין כל זכות קנויה בכספים, וכי מועד היתכנות החלוקה אינו ידוע לגופים אלו, כך שעיכוב זמני לא יסתור כל ציפייה ממשית מצדם. מלבד זאת, המבקשת שבה על טענותיה כי סיכויי הערעור הינם גבוהים, כפי שפורט בהרחבה בבקשתה הקודמת.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי היא הנושה היחידה המשמעותית של האגודה, וכי בתיק הפירוק תלויה ועומדת תביעת חוב מטעמה על סך 12 מיליון ש"ח שטרם הוכרעה. לטענת המבקשת, תביעת החוב נועדה להשיב לה את כספה, ובכך לאפשר לה לתרום למטרות ציבוריות שונות, בהן מטרות האגודה. המבקשת טוענת כי בהתאם להצהרתה בעבר, היא נכונה לוותר על פרעון החוב אך ורק אם כספי התמורה יועברו למוסדות ולצרכים לפי בקשתה ובכפוף לאישור בית המשפט. בהמשך לכך, מדגישה המבקשת כי הצעתה לחלוקת יתרת הכספים בין חמשת המוסדות עולה בקנה אחד עם תביעת החוב; וכי אין מקום לחלק את יתרת הכספים בקופת הפירוק – אשר מסתכמים, לטענת המנהל המיוחד, בכ-10 מיליון ש"ח – בטרם תוכרע תביעת הפירוק של המבקשת.

9.המנהל המיוחד מתנגד לבקשה, וטוען כי מדובר ב-"הליך סרק נוסף בשרשרת ארוכה ביותר של הליכי סרק". המנהל המיוחד מדגיש כי טענתה של המבקשת בדבר תרומתה לרכישת הקרקע לא הוכחה, וכי גם אילו הייתה מוכחת תרומה כאמור – ספק אם היה בכך כדי להקנות למבקשת מעמד בהחלטה לעניין חלוקת כספי מימוש.

המנהל המיוחד מציין כי בקשת המבקשת אינה כוללת שום הסבר מדוע הגופים הנתרמים האחרים אינם מגשימים את מטרות האגודה, ומדוע היא עצמה בחרה בגופים מסוימים על פני אחרים. בתוך כך, טוען המנהל המיוחד כי המבקשת לא אמורה ליהנות מכספים אלו בעצמה, ומשכך אין בחלוקה כדי לפגוע בה ישירות. בד בבד, נטען כי בקשת המבקשת בדבר עיכוב החלוקה גורמת נזק לגופים הנבחרים, שהיו יכולים ליהנות מכספים אלו, בפרט בתקופה של האטה כלכלית.

10.הרשם הודיע כי הוא אינו מתנגד לקבלת הבקשה. הרשם סבור כי סיכויי הערעור נמוכים, אך מדגיש כי חלוקת יתרת הכספים עלולה להוביל למצב בו יהיה קשה עד בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו, היה ויתקבל ערעור המבקשת. המשיב 4 (להלן: הכונס הרשמי) סבור כי יש להיעתר לבקשת המבקשת, מטעם דומה שעיקרו מאזן הנוחות, מבלי להידרש לסיכויי הערעור.

דיון והכרעה

11.לאחר עיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

12.כידוע, נקודת המוצא לדיוננו היא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה המערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). על המבקש לסטות מכלל זה לשכנע כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תידחה הבקשה ייגרם לו נזק בלתי הפיך. בין שיקולים אלו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אם כי ההלכה הפסוקה העניקה את משקל הבכורה לשיקולי מאזן הנוחות (ע"א 770/23 קרן נ' פלוטקין, פסקה 20 (28.3.2023)).

13.בחינת הבקשה בראי שיקולים אלו מוליכה, לדעתי, למסקנה כי דין הבקשה להתקבל מטעמי מאזן הנוחות, וזאת אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור לגופם.

כפי שכבר הודגש, הסעד המבוקש בערעור הוא הקניית מעמד למבקשת להשפיע על זהות הגוף לו יחולקו הכספים שהתקבלו כתוצאה ממימוש הנכס. בנסיבות אלו, ברי כי חלוקת הכספים לגורמים שאינם מקובלים על המבקשת עשויה לסכל את הדיון בערעור, ולא ניתן יהיה – או למצער יקשה הדבר – להשיב את המצב לקדמותו, בפרט בשים לב למספרם של המוסדות הנתרמים. כמו כן, דומה כי בשלב הנוכחי לא נוצרה כל הסתמכות ממשית מצד המוסדות הנתרמים, ואף לא שוכנעתי כי צפוי להיגרם נזק ממשי מעיכוב החלוקה עד למתן הכרעה בערעור.

14.אשר על כן, הבקשה מתקבלת. אני מורה על מתן צו מניעה זמני האוסר על חלוקה או העברה של יתרת הכספים בקופת הפירוק של האגודה, זולת תשלומי חובה הכרוכים במימוש או בפירוק (ככל שטרם שולמו), עד למתן הכרעה בערעור – וזאת למעט חלוקה לחמשת המוסדות שהוצעו על-ידי המבקשת (ככל שיבקש המנהל המיוחד לחלק בינתיים סכום כלשהו לגופים אלו, ובהתאם לסכום שיבקש לחלק).