ע"א 5491/15אבנר מלכה נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.6.2015 בת"א 14023-11-14 (השופט י' שפסר ), ולעיכוב החלטותיו של רשם ההוצאה לפועל מיום 30.6.2015 בתיק הוצל"פ 01-67740-13-5, הכל עד להכרעה בערעור על פסק הדין. בפסק הדין נדחתה תובענה שהגישו המבקשים למתן סעד הצהרתי, ובהחלטות רשם ההוצאה לפועל נקבע בהמשך לכך, כי המבקשים יפנו את דירת מגוריהם שברחוב ברנדיס 40 בעיר רעננה, בגוש 6583, חלקה 271, תת חלקה 3 (להלן: הדירה ).

רקע

2.

בהסכם משכנתא שנכרת בין המבקשים לבין המשיב נקבע בסעיף 19 כי המבקשים מוותרים על ההגנות המוקנות להם בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, ובסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה למתן סעד הצהרתי, בגדרה ביקשו כי יוצהר שסעיף 19 להסכם המשכנתא בטל, וכי בהתאם לכך בטלים גם הליכי פינוי שהמשיב החל לנקוט בהם לפינויים מהדירה במסגרת הליכים למימוש המשכנתא.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את התובענה. נקבע כי השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא האם ויתורם של המבקשים על ההגנות החוקיות היה כדין. כדי לענות על שאלה זו עמד בית המשפט על תכלית ההגנות, ובעיקר על התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה להתנאה עליהן. נאמר כי בענייננו התנאים לוויתור על הגנות החוקיות מתקיימים הואיל ובין היתר הוכח שסעיף 19 להסכם המשכנתא קובע באופן בהיר ומפורש אילו הגנות נתונות למבקשים ומהי המשמעות בוויתור עליהן, וכן הוכח כי המבקשים חתמו על הסכם המשכנתא בעצמם ומרצונם לאחר שקיבלו הסבר על מהות העסקה מעורכת הדין אשר ערכה את ההסכם. עוד צוין כי מסקנה זו נתמכת גם במסמך חיצוני להסכם המשכנתא אותו הציג המשיב (המכונה " מסמך השעבוד "). אשר על כן דחה בית המשפט המחוזי את התובענה, תוך שקבע כי המשיב יוכל להמשיך בהליכי מימוש הדירה, לרבות פינוי המבקשים ממנה. כאמור, ימים ספורים לאחר מתן פסק הדין ניתנו החלטות רשם ההוצאה לפועל המורות על פינוי המבקשים מהדירה.

4.

כלפי פסק הדין והחלטות רשם ההוצאה לפועל הוגשה הבקשה דנא, ובה טוענים המבקשים כי יש לעכב את פינויים מהדירה. המבקשים מדגישים כי הם מתגוררים בדירה מזה 35 שנה, כי גילם מבוגר וכי מצבם הרפואי והכלכלי קשה. המבקשים מסבירים כי משכך, ובשים לב להלכות הידועות בנוגע למתן סעדים זמניים כאשר מדובר בפינוי מדירת מגורים, מאזן הנוחות נוטה לטובתם. עוד נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, כאשר מועלות טענות רבות לגבי קביעות פסק דינו של בית המשפט.

5.

המשיב גורס כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, המשיב סבור כי סיכויי הערעור קלושים, כאשר קביעות בית המשפט המחוזי נכונות לגופן, ולאורן מתחייבת המסקנה שנתקבלה. נאמר בין היתר כי קביעות בית המשפט התבססו בין היתר על עדותה של עורכת הדין שלפניה נכרת ההסכם, וכי אין מקום להתערב בקביעות אלה. כן נטען, לגבי חלק מהטענות שמעלים המבקשים, כי הן לא נזכרו בכתב התביעה וכן לא נדונו בפסק הדין, ולכן ממילא לא ניתן לבררן במסגרת הערעור. לעניין מאזן הנוחות טוען המשיב, כי אף שמדובר בדירת מגורים, הרי שהמתנה עם הליכי המימוש תגרום לו נזק. כן נטען שיש ליתן משקל לכך שהמבקשים עורכים שימוש בהליכים המשפטיים זמן רב, "כשיטת פעולה" שנועדה אך ורק לצורך עיכוב פינויים מדירה. עוד מציין המשיב כי המבקשים מצויים בהליכי פשיטת רגל למעלה משנה, אך בו בזמן מתגוררים בדירה העומדת במוקד המחלוקת, שהיא דירה צמודת קרקע ברעננה ששוויה רב. בנסיבות אלה נטען כי המשך עיכוב מימושה של הדירה ופינוי המבקשים ממנה, ללא כל סיכוי של ממש לערעור ובעוד שהחוב המובטח ממשיך וצובר ריבית, אינו מוצדק.

6.

בהחלטתי מיום 11.8.2015 הוריתי על צו עיכוב ביצוע ארעי עד להחלטה זו. הצו הארעי הותנה בכך שהמבקשים יפקידו עד ליום 19.8.2015 התחייבות עצמית ובנוסף סך של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית לפיצוי המשיב בגין כל נזק שעלול להיגרם לו מעיכוב הביצוע. המבקשים הודיעו מאוחר יותר לבית משפט זה כי מחמת מצבם הכלכלי הקשה אין בידם לגייס את הסכום הנדרש לצורך הפקדת העירבון, ולכן הגישו בקשה לפטור מהפקדתו. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 23.8.2015. בהמשך הגישו המבקשים בקשה נוספת להמרת העירבון בערבות צד ג', וכן הוגשה תגובת המשיב לבקשה זו. יצוין כי ביום 6.10.2015 הגישו המבקשים בקשה נוספת למזכירות בית משפט זה, ובה ביקשו כי יישלח אליהם שובר תשלום על מנת לשלם את העירבון שנקבע בהחלטתי מיום 11.8.2015, זאת לאחר שכנראה עלה בידיהם לגייס את הכסף.

דיון והכרעה

7.

תחילה ייאמר כי צודק המשיב בטענתו המקדמית לפיה על פניו הבקשה הוגשה שלא במתכונת הנכונה שהרי כלל הוא שלא ניתן לעכב את ביצועו של פסק דין הצהרתי, מקום בו לא נכללת בפסק הדין הוראה אופרטיבית כלשהי [ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)]. זאת ועוד, מכיוון שפסק הדין דחה את התובענה, ראוי היה לסווג את הבקשה דנא כבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור ולא כבקשה לעיכוב ביצוע [ראו: ע"א 5529/15 פלונית נ' בנק מזרחי טפחות , פסקה 6 (9.9.2015), (להלן: עניין

פלונית )].

8.

מקריאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי לא התרשמתי כי סיכויי הערעור גבוהים במיוחד. ניתן לומר, בזהירות המתבקשת, כי פסק הדין הוא מנומק ומבוסס, הן במישור המשפטי והן במישור העובדתי, וכי על פניו הוא אינו מגלה טעות. טענות המבקשים רובן ככולן נבחנו לעומק במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי. סוגיית וויתורם של המבקשים על ההגנות החוקיות נבחנה לא רק ביחס להוראות החוק והפסיקה, אלא גם תוך בדיקת מערך העובדות, הסכם המשכנתא, מסמך השעבוד ודבריה של עורכת הדין אשר ערכה את הסכם המשכנתא. לנוכח כך, ובלי לטעת מסמרות לגבי כל הקביעות המופיעות בפסק הדין, אני מתקשה לומר כי סיכויי הערעור נחזים להיות טובים.

9.

אף על פי כן ראיתי לנכון להיעתר לבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור באופן חלקי , וזאת לפנים משורת הדין. מדובר בדירת מגורים, וכפי שציינתי לאחרונה – במקרה שהמשיב היה צד גם לו – " הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי 'אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד' ... במקרים כגון דא, אף שסיכויי הערעור הלכאוריים אינם עומדים לטובת המבקשים, קיים חשש שבהיעדר מתן הסעד הזמני ואם בכל זאת יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו. בנסיבות אלה, ככלל, אינטרסים כלכליים העומדים מנגד נסוגים לאחור " [עניין פלונית ,

פסקה 8]. ההיעתרות לבקשה במקרה הנדון היא חרף כך שסיכויי הערעור לא נחזים להיות גבוהים ולפנים משורת הדין, וזאת בשל נסיבות המקרה אשר מצדיקות התחשבות מסוימת במבקשים, בכללן פרק הזמן הארוך מאוד בו הם התגוררו בדירה; גילם של המבקשים; מצבם הרפואי והכלכלי הנטען ועוד. אמת נכון הדבר, כי ניתן לחוש חוסר נוחות מסוים מעצם כך שהמבקשים – אשר ניתן פסק דין לרעתם בערכאה הדיונית – ממשיכים להתגורר בדירת מגורים צמודת קרקע ברעננה, בזמן שהם חייבים כספים למשיב (וככל שניתן להבין, גם לנושים אחרים). ואולם בשקלול הנתונים הגעתי לכלל מסקנה כי ההמתנה לפינוי מהדירה עד לסיום הליכי הערעור, לפנים משורת הדין, היא מוצדקת. זאת, כאשר כמובן ככל שהערעור יידחה והדירה תמומש, יוכל המשיב לבקש פיצוי הולם עבור נזקיו ממתן הסעד הזמני.

10.

על יסוד האמור ראיתי לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי .

ניתן בזאת צו לעיכוב הליכי הפינוי מן הדירה עד למתן פסק דין בערעור, בכפוף להפקדת סכום של 20,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית לפיצוי המשיב בגין כל נזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מהענקת סעד זה, עד ליום 25.10.2015. היעדר הפקדת הסכום במועד תביא לפקיעתו המיידית של צו עיכוב הפינוי. יובהר כי החלטה זו באה חלף החלטותיי הקודמות בעניין עיכוב הביצוע . כן יובהר כי לא יינתנו ארכות נוספות כלשהן להפקדת הסכום האמור, וכי אין מקום להגשת בקשות לשינוי סוג העירבון .