ע"א 5497/00 נטלי באקו נ. מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.ביום 10.7.00 נתן בית המשפט העליון (כב' הנשיא ברק וכב' השופטים ד' ביניש וי' אנגלרד) את פסק הדין נשוא הבקשה. בפסק הדין דחה בית המשפט (פה אחד) את ערעורה של המבקשת על הרשעתה בתקיפת ילדיה הקטינים וכן (בדעת רוב - כנגד דעתו החולקת של כב' השופט אנגלרד) את ערעורה על הרשעתה בהתעללות בילדיה הקטינים.

2.הבקשה שבפני הוגשה ביום 1.8.00 באמצעות הסניגוריה הציבורית. על פי האמור בה פנו המבקשת ובא כוחה בהליכים הקודמים (עורך דין שמונה למבקשת בטרם החלה הסניגוריה הציבורית בפעולתה) לסניגוריה הציבורית וביקשו כי תייצג את המבקשת בעתירה לדיון נוסף. לאחר שבחנה את פסק הדין, מצאה הסניגוריה הציבורית לנכון להגיש את הבקשה. לטענתה, מעורר פסק הדין סוגיות חדשות, חשובות וקשות שעניינן בהגדרת התעללות. מטעם זה ונוכח העובדה שהסניגוריה הציבורית התוודעה אך עתה לתיק מבוקשת ארכה עד לחלוף הפגרה, ולחלופין - עד לחלוף חמישה עשר יום ממועד מתן ההחלטה בבקשה.

3.דין הבקשה להידחות. בית המשפט העליון שב והדגיש את הצורך להבטיח ודאות וסופיות בהליך המשפטי - ואת החובה הנובעת מכך לדקדק בדרישות הזמנים הנוגעות להגשת עתירה לדיון נוסף - לאחר שבית המשפט העליון נתן את פסק דינו. (בש"א 6206/93 Her Majesty the Queen in Right of Canada נ' ריינהולד , לא פורסם; המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 699, 700; בש"פ 6522/94 אלצראיעה

נ' מדינת ישראל , לא פורסם). המבקשת לא הציגה כל "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד כאן - תוך פגיעה בסופיות ובוודאות. העובדה שהסניגוריה הציבורית נדרשה רק עתה לערעורה של המבקשת אינה מהווה טעם מעין זה: המבקשת היתה מיוצגת כל העת. לא היה דבר שמנע ממנה מלעתור במהלך התקופה הקבועה בחוק. אפילו היתה המבקשת מחליפה את ייצוגה לא היה הדבר מקים טעם מיוחד להארכת מועד (וראו: בש"א 169/87 רלה ויינשטיין נ' הפועלים ליסינג בע"מ , פ"ד מא(4) 785; בש"א 548/94 נסים לוי נ' רמי גולדשטיין, עו"ד , לא פורסם). הסניגוריה הציבורית, מצדה, היתה יכולה לפנות בבקשה מטעמה להצטרף להליך שהוגש במועד (וראו, לדוגמא: ע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל , טרם פורסם; מ"ח 7929/96 כוזלי נ' מדינת ישראל , טרם פורסם). העובדה שהסניגוריה הציבורית רואה חשיבות בהליך אינה מהווה "טעם מיוחד". כבר נפסק לא פעם כי חשיבות הפסיקה כשלעצמה אינה מקימה טעם מיוחד להארכת מועד (וראו, לדוגמא: בש"א 4719/93 Her Majesty The Queen in Right of Canada

נ' רבקה ריינהולד ואח' , פ"ד מז(5) 646, 652; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872; בש"א 7769/98 רויטל תדמור נ' עופר דרור , לא פורסם).

מן הטעמים הללו, הבקשה להארכת מועד נדחית.