פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"א
7769/98
בפני:
כבוד הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ
המ
בקשות:
1. רויטל תדמור
2.
לאה סומך
נגד
המשיב
:
עופר
דרור
בקשה
להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף
בשם
המבקשות: פרופ' אהרון נמדר, עו"ד
בשם
המשיב: אברהם שולביץ
החלטה
ביום 29.10.98 ניתן פסק-דין בע"א 4133/97 (במאוחד עם ע"א 4100/97). ביום 8.12.98 הגישו המשיבות באותו ערעור, הן המבקשות כאן, בקשה להארכת המועד להגשת עתירה לדיון נוסף.
שני נימוקים מביאות המבקשות להצדקת הבקשה:
האחד - מצבו הרפואי של מר צ'וסטקובסקי, אביה של מבקשת 2 וסבה של מבקשת 1, אשר טיפל במהלך כל השנים בענייני הדירה נשוא הבקשה, ובהליכים המשפטיים הקשורים אליה.
מר צ'וסטקובסקי נחבל קשה יומיים קודם מתן פסק הדין, וכתוצאה מסיבוכים אושפז למשך עשרה ימים בין מועד מתן פסק הדין לבין המועד הקבוע בחוק להגשת העתירה לדיון נוסף. לפיכך, התעכבה פניית המבקשות אל עורכי דינן, בבקשה להגיש עתירה.
עובדות אלו מהוות, לטענת המבקשות, טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד.
עוד טוענות המבקשות, כי חשיבות העניין נשוא הבקשה יכולה אף היא להוות אינדיקציה לטעם המיוחד ולחשיבות הארכת המועד.
אל מול בקשת המבקשות להארכת המועד, עומד האינטרס של המשיב שלא להתיר אורכה זו. עם חלוף המועד הקבוע בחוק להגשת עתירה לדיון נוסף, שעבר זמן מאז אותו מועד, התגבשה זכותו של המשיב שלא להיות מוטרד עוד בעניין נשוא העתירה, והפכה למעין חסינות מפני המשך ההליכים. האיזון הראוי מחייב קיומו של טעם מיוחד, שיהא מוצדק מספיק כדי לגבור על חסינות זו (בש"א 3780/98, גיא רונן נגד כפר הריף , תקדין עליון 98(3) 1521).
תקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון נוסף, התשמ"ד1984- קובעת:
"העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך".
אין ספק כי ככלל מחלתו של בעל דין, במיוחד כזו המתבטאת במספר ימי אשפוז, עשויה להוות טעם מיוחד להארכת המועד. אולם זאת כאשר מן הנסיבות עולה, כי המחלה היא אשר גרמה לאיחור (בש"א 4719/93, Queen In right Of Canada נגד רבקה ריינהולד ואח' , פ"ד מז(5) 646, 652).
חוששני, כי במקרה זה אין במצבו של מר צ'וסטקובסקי כדי להצדיק הארכת המועד כמבוקש:
ראשית, מר צ'וסטקובסקי אינו בעל דין פורמלי בהליכים אלו, ואף אם בפועל טיפול הוא בהליכים המשפטיים הקשורים לדירה, לא היתה מניעה שבשעת הצורך יעשו זאת המבקשות או מי מהן.
אף אם אניח כי המבקשת 1, שהיתה אותה עת חיילת בשירות סדיר, התקשתה לדאוג לכך, הרי לא הובא כל טעם שמנע מן המבקשת 2 לעשות כן, או למצער להגיש בקשה להארכת מועד עוד לפני חלוף המועד.
זאת ועוד; מר צ'וסטקובסקי אושפז למשך עשרה ימים, אולם הבקשה להארכת המועד הוגשה רק כחודש לאחר שחרורו מבית החולים. אילו הוגשה הבקשה בתום תקופת האשפוז או ימים ספורים לאחר מכן, ניתן היה לקשור בין האשפוז לבין האיחור בנקיטת ההליכים. אולם האיחור הנוסף, הממושך, מנתק קשר זה. הביקורות החוזרות בבית החולים לאחר תקופת האישפוז, אין בהן כדי לרפא את הפגם שבאיחור הנוסף.
אני סבורה, איפוא, כי בנסיבות העניין אין במצבו הרפואי של מר צ'וסטקובסקי כדי להצדיק הארכת המועד.
הנימוק הנוסף בדבר חשיבות העניין אינו מהווה, כשלעצמו, טעם מיוחד להארכת המועד (בש"א 4719/93 הנ"ל; בש"א 5778/94, מדינת ישראל נגד ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872).
המסקנה היא, כי המבקשות לא הצביעו על טעם מיוחד, המאפשר הגשת העתירה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק.
אשר על-כן, אני דוחה את הבקשה.
אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ז באב תשנ"ט
(9.8.99).
חגית
מאק-קלמנוביץ
ר ש מ ת
העתק מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98077690.
V02