ע"א 3805/00 איתן טופורק נ. פקיד שומה חיפה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף.

1.ביום 30.4.00 נתן בית המשפט העליון (כב' השופטים ת' אור, ד' דורנר וא' ריבלין) את פסק דינו בע"א 1225/98. פסק הדין, המחזיק שמונה שורות, הוקרא במעמד באי כוחם של הצדדים והומצא לבא כוחו דאז של המבקש ביום 4.5.00. ביום 25.5.00 הוגשה הבקשה שבפני. לטענת המבקש, נודע לו דבר מתן פסק הדין ביום 21.5.00. הוא מיהר לפנות לעורך דין חדש שפנה לבית המשפט העליון ארבעה ימים לאחר מכן. עוד הוא טוען, כי עתירתו לדיון נוסף מעוררת סוגיות שחשיבותן רבה ומטעם זה יש לאפשר לו להישמע.

2.המועד להגשת עתירה לדיון נוסף קבוע בתקנה 4 לתקנות סדר הדין בדיון

נוסף, התשמ"ד1984-, לפיה:

"העתירה תוגש תוך חמישה עשר ימים מיום מתן פסק הדין, אולם רשאי הרשם להאריך את המועד אם הראה העותר טעם מיוחד לכך."

מועד זה נתייחד בקיצורו בכך שתחילתו אינה מותנית אף בהמצאת פסק הדין לצדדים (וראו: בש"א 6206/93 Her Majesty the Queen in Right of Canada

נ' ריינהולד , לא פורסם; המ' 589/68 אנטוריה נ' פיירמנס פנד חברה לביטוח בע"מ , פ"ד כב(2) 699, 700; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי

(מהדורה שביעית, 1995 בעריכת ד"ר ש' לוין) עמ' 874). בענייננו אין לכך נפקות מיוחדת. הואיל ובין אם יימנו הימים ממועד מתן פסק הדין ובין אם יימנו ממועד המצאתו לבא כוחו דאז של המבקש, עדיין חלף המועד. מכל מקום, בעצם קביעתו של מועד כה קצר, כמו גם מעצם הבחירה במועד מתן פסק הדיון כנקודת ייחוס, משתמעת הכוונה שלא להאריך יתר על המידה מצב חריג זה בו פסק דינו של בית המשפט העליון אינו סופי וחלוט. מטעם זה, ראוי כי דרישת "הטעם המיוחד" תפורש אף ביתר חומרה - בהתייחס לפרשנותה בנסיבות אליהן מתייחסת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

3.שני טעמים מצויים בבקשה שבפני - חילופי עורך דין וחשיבות העתירה. חילופי עורך דין (ובכלל זה גם הטענה המשתמעת לפיה לא הועבר פסק הדין למבקש עצמו במועד) הם עניין שבין לקוח למרשו, אין בהם משום "טעם מיוחד" (ב"ש 338/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק , פ"ד לה(4) 613; ח' בן נון וא' גוטפרוינד, הערעור האזרחי (תשנ"ז) עמ' 200; בש"א 1820/99 סלמה פורטונה נ' נרקיסי ראשל בע"מ , לא פורסם). גם חשיבות העניין נשוא העתירה אינה מקימה, כלשעצמה, טעם מיוחד (בש"א 7769/98 רויטל תדמור נ' עופר דרור , לא פורסם; בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל ואח' , פ"ד מח(4) 872). מה גם שבעניינו, המדובר, כאמור בפסק דין קצר ביותר שאינו קובע, כל פניו, כל הלכה בעלת "חשיבות קשיות או חידוש". אפשר שטענות המבקש מעוררות סוגיות הניחנות במאפיינים אלה, אולם כבר נפסק, כי "לענין קביעתה של הלכה, כביכול, איננו קובע מה שנטען על ידי בעלי הדין אלא מה שנפסק בפסק הדין" (דנ"א 8/86 המשחטה המאוחדת שוק הכרמל נ' עירית תל-אביב-יפו , פ"ד מ (2) 157, 160; ראו גם ד"נ 29/84 קוסוי נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ , פ"ד לח (4) 505, 512).

סיכומו של דבר - הבקשה להארכת מועד נדחית.