ע"א 5574/19 פלוני נ. פלוני

ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ע' בן-דב ג'וליאן ) מיום 4.8.2019 בתמ"ש 29287-03-13, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת.

1.

בין הצדדים, בני זוג לשעבר, מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה הליך הנוגע למשמורת בתם הקטינה ולמזונותיה. הרקע העובדתי הרלוונטי לענייננו תואר בפסק הדין שניתן על ידי ביום 5.7.2018 שבגדרו דחיתי ערעור פסלות קודם שהגישה המערערת (ע"א 4844/18; להלן: פסק הדין הקודם ). בתמצית אציין כי ביום 3.5.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא בדבר משמורת הקטינה ובדבר סכום המזונות שישלם המשיב למערערת. ביום 18.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על השבת הדיון בסוגיית מזונותיה של הקטינה לבית המשפט לענייני משפחה נוכח ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בבע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) בעניין מזונות קטינים במשמורת משותפת . בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולאחר שהצדדים טענו כי חל שינוי נסיבות אשר מצדיק חישוב מחודש של מזונות הקטינה, קבע בית המשפט קמא כי יישמעו הוכחות בעניין, והורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים.

המערערת לא הגישה את תצהיר העדות הראשית המשלים מטעמה, אף לא לאחר מתן ארכה לשם כך. בית המשפט קמא דחה בקשת ארכה נוספת שהגישה המערערת לשם הגשת התצהיר, בציינו כי קבלת הבקשה תוביל ל "דחייה ארוכה בהמשך בירור ההליך" , וקבע כי "מועד ההוכחות יוותר על כנו ביום 17.7.19. עדויות הצדדים ישמעו בחקירה ראשית בדיון" [...] הצדדים יגישו הדדית עד ליום 1.7.19 את כל המסמכים והאסמכתאות אשר בדעתם להסתמך עליהם [...]" (להלן: ההחלטה הראשונה ). ביום 24.6.2019 ביקשה המערערת כי דיון ההוכחות יידחה בשלושה חודשים על-מנת " למצוא עורך דין מתאים, שיוכל ללמוד את התיק ". בית המשפט דחה את הבקשה ביום 25.6.2019 בהפנותו להחלטה הראשונה, תוך שציין כי "החלטה זו מאזנת בין זכויותיה הדיוניות של התובעת

כמו גם זכויותיו הדיוניות של הנתבע [...] אין מונע כי המבקשת תשכור שירותי עו"ד לצורך ייצוגה בהליך ובדיון, כשם שלא היתה מניעה לעשות זאת עד עתה"

(להלן: ההחלטה השניי ה ). עוד קבע בית המשפט קמא בהחלטה נוספת שניתנה ביום 25.6.2019, כי לבקשת שני הצדדים, יורחב הדיון ויעסוק גם בסוגיית הסעות הקטינה, וכי ניתן יהיה להעיד ולחקור את הצדדים אף בעניין זה במהלך דיון ההוכחות. נוכח החלטה זו, הגישה המערערת בקשה נוספת לדחיית הדיון, בטענה כי בשל הרחבת הנושאים שיידונו בדיון הקרוב, הותרתו במועד הקבוע תפגע בזכותה להליך משפטי הוגן ושוויוני. בקשה זו נדחתה בו ביום (להלן: ההחלטה השלישית ).

2.

ביום 9.7.2019 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב מלדון בהליך. לשיטתה, החלטות בית המשפט קמא מעידות על כך שבכוונתו לפסוק נגדה מתוך משוא פנים והטיית משפט. המערערת טענה כי בשלוש ההחלטות שהוזכרו לעיל, כמו גם בהחלטות נוספות שניתנו בהליך, יש משום קיפוח זכויותיה והן מעידות על כך שהמותב מעדיף את המשיב על פניה. בהקשר זה הפנתה המערערת להחלטה מיום 13.11.2016 שבה בירך המותב את המשיב לרגל הולדת בתו. ביום 4.8.2019, לאחר קבלת תשובה המשיב לבקשה ותגובת המערערת לתשובה, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. נקבע כי טענות המערערת נגד ההחלטות השונות שניתנו על ידו אין בהן כדי להקים עילת פסלות וכי החלטותיו ניתנו לאחר בחינת הנסיבות הפרטניות של כל בקשה. צוין כי לא נמנע מהמערערת ייצוג על ידי עורך דין, וכי לא היה מקום לדחות את הדיון, אשר על אודותיו ידעה המערערת כבר מחודש אוקטובר 2018, ובכך לעכב את השלמת פסיקת המזונות של הקטינה. עוד התייחס המותב להחלטתו מיום 13.11.2016 אשר במסגרתה ברך את המשיב לרגל הולדת בתו וציין כי טענת המערערת בהקשר זה " נבחנה ונדחתה על ידי בית משפט זה בבקשת פסלות קודמת מיום 13.6.18. המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו אשר נדחה לגופו בהחלטת ביהמ"ש העליון מיום 5.7.18. מעבר לכך, אין בברכת "מזל טוב" במסגרת החלטה על גבי בקשה בה מציין מי מהצדדים כי התברך בילד, כדי להוות עילת פסילה. באותן נסיבות היה מברך בימ"ש גם את המבקשת ".

3.

מכאן הערעור דנן, במסגרתו שבה המערערת על טענותיה בפני בית המשפט קמא ביחס להחלטות שניתנו על-ידו בהליך. כמו כן, המערערת שבה וטוענת כי באיחוליו לרגל הולדת בתו של המשיב הראה המותב "יחס מיוחד" כלפי משפחת המשיב, וכי בפסק הדין הקודם לא נכללה התייחסות לטענה זו.

4.

דין הערעור להידחות. הערעור נסוב, רובו ככולו, על החלטות שניתנו על-ידי המותב בגדר ההליך וכפי שכבר צוין בפסק הדין הקודם, טענות אלה אין מקומן במסגרת ערעור פסלות ואין בהן כדי להקים עילת פסלות (פסקה 4 לפסק הדין הקודם ) .

בית המשפט קמא הבהיר במסגרת החלטתו מהו הרקע לקביעותיו, ולא עולה מהן כל חשש לקיומו של משוא פנים כלפי המערערת. לכך יש להוסיף את פרק הזמן שחלף מאז ניתנו חלק מן ההחלטות שעליהן מלינה המערערת, ואף זהו טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה והערעור עליה . אשר לטענת המערערת בכל הנוגע להחלטה מיום 13.11.2016 – מעבר לשיהוי המשמעותי שבה לוקה הטענה, הרי שזו נדחתה זה מכבר על-ידי בית המשפט קמא וערעור על ההחלטה נדחה בגדר פסק הדין הקודם. על כן, אין מקום להעלותה שוב כעת.

מן הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.