פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

ע"א 5611/01 דניאל זכריה נ. צבי סגל, מיכאלה אור, משה גל שופטי בימ"ש מחוזי

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין פלילי · קריאת פסק דין בערעור פלילי שלא בפני הנאשםעתירה לבג"ץ נגד פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על זיכוי

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותר, שזוכה בבית משפט השלום, טען כי פסק דין המרשיע של בית המשפט המחוזי שנשלח אליו בדואר ללא קריאה בפניו מנוגד לסעיף 218 לחוק סדר הדין הפלילי ודינו כאין וכאפס. בג"ץ דחה את העתירה על הסף, וקבע כי הסעד הנכון הוא בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון כבית משפט לערעורים פליליים ולא עתירה לבג"ץ. טענות נגד ההרשעה אינן נבחנות בבג"ץ.

העובדות

העותר זוכה בבית משפט השלום מחמת הספק בעבירה של החזקת נכס חשוד. בית המשפט המחוזי קיבל ערעור המדינה, קבע כי יש להרשיע את העותר והורה על החזרת התיק לדיון בעונש. פסק הדין נשלח לעותר בדואר לאחר שהצדדים הומתנו למתן פסק הדין, ללא קריאה בפומבי בפניו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם הפרת הוראת סעיף 218 לחוק סדר הדין הפלילי בדבר קריאת פסק דין בערעור שלא בפני הנאשם מצדיקה התערבות בג"ץ?
  2. 2.מהי הדרך הנכונה לתקוף הרשעה שניתנה בערעור בפסק דין שנשלח בדואר שלא בפני הנאשם?

הלכות

  1. 1

    התקנה במקרה כזה היא, אם בכלל, בהגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ולא בעתירה לבג"ץ

    ״תקנתו של המערער היא, אם בכלל, בהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בשבתו כדין כבית משפט לערעורים פליליים, ולא בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק.״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות נגד ההרשעה אינן מתאימות לבירור בבית המשפט הגבוה לצדק

    ״טענות נגד ההרשעה לא יכירן מקומן, כמובן, בבית המשפט הגבוה לצדק.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • קריאת פסק דין בערעור
  • סדר הדין הפלילי
  • רשות ערעור
  • עיוות דין
  • החזקת נכס חשוד

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט

גבוה לצדק

בג"ץ

5611/01

בפני:

כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן

כבוד

השופטת ד' ביניש

כב'

השופטת מ' נאור

העותר

:

דניאל

זכריה

נגד

המשיבים

:

1.

צבי סגל, מיכאלה אור, משה גל שופטי

בימ"ש מחוזי י-ם

2.

אמנון כהן, נשיא בית המשפט השלום ירושלים

3.

פרקליטות מחוז ירושלים

4.

לשכת תביעות ירושלים

עתירה

להוצאת צו בירור וצו ביניים

בשם

העותר: עו"ד דוד מימון

פסק - דין

השופטת מ' נאור

1.העותר הואשם בבית משפט השלום בירושלים בעבירה של החזקת נכס חשוד, וזוכה מחמת הספק.

2.המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (כב' השופטים סגל, שידלובסקי-אור וגל), קבע בפסק הדין מיום 21.5.01 כי יש להרשיע את העותר והורה שהתיק יוחזר לבית משפט שלום לדיון בעונש.

3.העותר טוען בעתירתו כי לאחר שמיעת הטענות בערעור, הורה בית המשפט המחוזי תחילה, שהצדדים ימתינו למתן פסק הדין בערעור, אך לאחר מכן הודיע כי פסק הדין יישלח בדואר. העותר טוען כי קיבל זימון לטיעון לעונש בבית משפט השלום ליום 20.6.01, ורק אחרי שלושה שבועות קיבל בדואר את פסק הדין המרשיע של בית המשפט המחוזי. לטענתו, פסק הדין שניתן שלא בפניו של העותר, הוא "כאין וכאפס", כיוון שניתן שלא בפני הנאשם בניגוד לאמור בסעיף 218 לחוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב1982-, המורה:

"218.

קריאת פסק דין בערעור

בית המשפט יקרא את פסק הדין על נימוקיו בפומבי, יחתום עליו ויסמן תאריך קריאתו; בית המשפט רשאי , במקום לקרוא את פסק הדין, למסור לנאשם העתק ממנו ולהסביר בפומבי את עיקרי תכנו; זיכה בית המשפט את הנאשם או דחה ערעור על זיכויו, יודיע על כך בתחילת פסק דינו, ורשאי הוא -

(1) לפרש נימוקיו מיד או תוך שלושים ימים מיום קריאתו;

(2) לקרוא את הנימוקים בפומבי או, בהסכמת בעלי הדין, להמציאם להם בכתב, תוך שלושים ימים לאחר קריאת פסק הדין."

4.בדיון בבית משפט השלום ביום 20.6.01, הודיע ב"כ העותר, עו"ד מימון, כי פסק הדין הוא "אפס בריבוע", וכי הוא יגיש עתירה לבית משפט זה. הוא לא הזמין לדיון את הנאשם. הדיון נדחה ל4.9.01-.

5.ב"כ העותר טוען בעתירתו שהוא סבר, נוכח הודעת בית המשפט כי פסק הדין יישלח בדואר, ונוכח הסעיף האמור - שהזיכוי יוותר על כנו. כך הסביר גם לעותר. עוד טוען העותר בעתירתו טענות שונות לעניין הרשעתו.

6.אנו מחליטים לדחות את העתירה על הסף. תקנתו של המערער היא, אם בכלל, בהגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בשבתו כדין כבית משפט לערעורים פליליים, ולא בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. אמרנו - "אם בכלל" - משום שבנסיבות דומות נקבע כי אף אם הופרה זכות דיונית לגבי דרישת קריאת פסק דין בערעור - לא נגרם למבקש רשות הערעור עיוות דין (רע"פ 7001/98 אליהו לוי נ' מ"י (לא פורסם)). טענות נגד ההרשעה לא יכירן מקומן, כמובן, בבית המשפט הגבוה לצדק.

7.העתירה נדחית, איפוא, על הסף. הבקשה להוצאת צו ביניים שלא לקיים את הדיון הקבוע בפני בית משפט השלום - נדחית.

8.העתק פסק הדין יישלח לב"כ העותר לפרקליטות ולמשיבים.

ניתנה היום, כ"ה בתמוז התשס"א

(16.7.2001).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו

פ ט ת

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (2 תיקים)

הלכות

  1. 1התקנה במקרה כזה היא, אם בכלל, בהגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ולא בעתירה לבג"ץ
  2. 2טענות נגד ההרשעה אינן מתאימות לבירור בבית המשפט הגבוה לצדק