ע"א 5665/12 עליאן אל שמאלי נ. אריה חברה לביטוח

1.

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה לפיו נפסקו למשיב פיצויים בסכום כולל של 1,448,163 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 195,000 ₪. זאת במסגרת תובענה לפיצויים בגין תאונת דרכים.

2.

בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב ביצוע חלקי, על סך של 400,000 ₪, ובבקשה שלפניי מבוקש לעכב סך של 909,000 ₪ מסכום הכסף שנפסק.

3.

לטענת המבקשות, סיכויי הערעור טובים. לגישתן, טעה בית המשפט המחוזי בפסיקתו פיצויי השתכרות לעבר לתקופה שמיום 11.10.2001 ועד ליום 30.03.2008. זאת משום שבמועדים הנ"ל, לפי מה שנקבע על-ידי המומחה מטעם בית המשפט, חלה המשיב באי-ספיקת כליות חמורה, מחלה שאינה קשורה לתאונה ועל כן גם הנזק אינו קשור לתאונה. כמו כן נטען כי טעה בית המשפט המחוזי משלא ניכה מס הכנסה כדין ובקובעו את בסיס השכר על סך של 15,000 ₪ לחודש. בית המשפט התעלם מכך שעִסקו של המשיב צפוי היה לקרוס ללא קשר לתאונה. לגישת המבקשות היה מקום לקבוע הפסד השתכרות בשיעור של 346,548 ₪ ולא 1,152,000 ₪, כפי שנקבע. באשר למאזן הנוחות נטען כי היה והמבקשות תזכּנה בערעור, יקשה עליהן מאוד להשיב את מצב הדברים לקדמותו מאחר והמשיב אינו משתכר מזה שנים, חיסל את עסקיו והמבקשות תעמודנה לפני שוקת שבורה ככל שלא יעוכב ביצוע פסק הדין.

4.

מנגד טוען המשיב כי פסק הדין ניתן 11 שנים לאחר שנפגע בתאונת דרכים. במהלך תקופה זו הוא המתין לפיצוי כספי, בעודו סובל מהפסדים רבים. על-פי התחשיב שערך המשיב, מבקשות ממנו המבקשות למעשה להסתפק בפיצוי בסך של כ – 3,000 ₪ לחודש, שהוא סכום כסף זעום ביחס לראשי הנזק מהם הוא סובל. המשיב הדגיש שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר ענייני בנוגע לנכסיו, ולא הוכח שיהיה קושי לקבל את הכסף בחזרה, ככל שכך ייפסק. בנוסף, ב פסק דין

כספי עסקינן, ורק במצבים חריגים תתקבל בקשה לעיכוב ביצוע, חריגים שאינם מתקיימים כאן. באשר לסיכויי הערעור נטען כי אין לקבל את הטענה שהמשיב אינו זכאי לפיצוי בגין תקופה של כ- 6.5 שנים שבהן סבל מאי-ספיקת כליות. לטענתו, העובדה כי סבל מנכות של 80% בשל אי-ספיקת כליות, אין פירושה שלא היה כשיר לעבודה. אנשים הסובלים מאי-ספיקת כליות מתפקדים היטב עד לשלב שבו הם זקוקים לדיאליזה. עוד טען המשיב כי צדק בית משפט קמא כשלא ניכה את שיעורי המס, כטענת המבקשות, זאת על בסיס הוראות הדין (סעיף 4(א)(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975) והפסיקה בנדון. המועד הקובע לחישוב המס הוא מועד פסק הדין ואין חולק כי המבקש היה פטור ממס הכנסה באותו מועד.

5.

לאחר בחינת טענות הצדדים מזה ומזה סבורני כי דין הבקשה להידחות. ב פסק דין כספי עסקינן והכלל הוא שהזוכה רשאי להנות מפרי זכייתו. הדברים יפים גם כלפי המשיב שנדרש להמתין כ – 11 שנים מעת שנפגע ועד לפסיקת הפיצוי. לא מצאתי בבקשה תשתית עובדתית המאפשרת לסטות מהכלל האמור. באשר לסיכויי הערעור, יש לזכור כי המדיניות השיפוטית בתיקי נזיקין היא לצמצם את היקף ההתערבות של ערכאת הערעור. בהעדר טעות בולטת בהערכת הנזק, לא נדרשת ערכאת הערעור לבחון לפני ולפנים את כלל ראשי הנזק, אלא את ראשי נזק החורגים באופן בולט מן המקובל על רקע כלל הפיצוי שנפסק (ע"א 3099/11 בוקאעי בלאל נ' חדוה אביטל (11.10.2011)). אמנם בראש הנזק של הפסד השתכרות מצביעות המבקשות על פער בולט בין סכום הכסף שנפסק לבין סכום הכסף הנטען על-ידן, אולם עליהן להוכיח כי קיים בסיס עובדתי לטענתן על כך שהמבקש לא יכל לעבוד עקב אי-ספיקת הכליות וכי הסכום שנפסק אינו קשור לתאונת הדרכים. סוגיה זו תידון בערעור וכמוה שאלת ניכוי המס (באשר לאחרונה, המבקשות ידרשו להתמודד עם משקלה של תעודת פטור ממס של המשיב). אולם, בשקלול הטענות בדבר סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, סבורני כי די והותר בהחלטת בית משפט קמא לפיה עוכב סכום של 400 אלף ₪ ואין מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין לגבי סכום כסף נוסף.

6.

לבסוף אציין כי בתיקי נזיקין, אשר בהם נפסקים סכומי כסף בשיעורים גבוהים, טוענות לעיתים חברות הביטוח כי יש מקום לעיכוב של חלק מהסכום שנפסק, לאחר שהן שילמו סכומי כסף משמעותיים. יש להיזהר מפני קבלת טענה שכזו, כשלעצמה, הגם שממבט ראשון היא שובת-לב. לעיתים היא נחזית כמעין 'התנדבות' לשלם חלק מסכום פסק הדין, וכ'פּרס' מתבקש אז עיכוב ביצוע לגבי חלקו האחר של סכום פסק הדין, ובית המשפט עלול למהר ליתנוֹ. מן הראוי לזכור ולהזכיר את דרך הכלל אשר לפיה פסק דין כספי יש לשלם במלואו מיד עם הינתנו. הכלל הזה בעינו עומד גם בתיקי נזיקין שבהם נפסקים סכומי כסף בשיעורים גבוהים. גם באלה יש להוכיח כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות מטים את הכף לטובת עיכוב ביצוע חלקי או מלא. יתכן שלאחר שבית המשפט ישקלל את סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, יגיע למסקנה כי עיכוב חלקי מאזן היטב בין זכויות הצדדים, אך זאת רק בסופו של דיון ממצה בבקשה לעיכוב ביצוע, ולא בתחילתו, קרי, מבלי לדלג על בדיקת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

7.

הבקשה נדחית.

המבקשות תשלמנה למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.