פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
5739/18
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
4. פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת המערערים
לעיכוב ההליך בצ"א 55226-03-18 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט
צ'
קאפח
)
בשם המערערים:
עו"ד יעקב שקלאר
בשם המשיבה:
עו"ד שירי רום
החלטה
1.
בבית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) מתנהלים הליכים שעניינם בבקשת המדינה להגבלת גישה לאתרי אינטרנט המפרסמים פרסומים בדבר מתן שירותי זנות, לפי חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות באמצעות אתר אינטרנט, התשע"ז-2017 (להלן: החוק ). ביום 29.3.2018 ניתנו החלטות בעניינם של שני אתרי אינטרנט - המערערים 1 ו- 2 (בצ"א 55226-03-18 ובצ"א 55312-03-18) - במסגרתן הורה בית המשפט לכל ספקיות האינטרנט הרלבנטיות להגביל את הגישה לאתרים.
2.
לאחר שהתברר למדינה כי אתרי האינטרנט שהגישה אליהם הוגבלה ממשיכים לפעול מכתובת אחרת, פנתה המדינה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצו מתוקן (לפי סעיף 7 לחוק). במקביל פנה עו"ד שקלאר לבית המשפט, בשמם של מפעילי האתרים, בבקשה לבטל את כל הצווים שניתנו בעניינם. בדיון שהתקיים ביום 24.7.2018 בבית המשפט המחוזי בבקשות השונות, אליו התייצב עו"ד שקלאר, התעוררה השאלה בדבר זהותם של מפעלי אתרי האינטרנט, וביתר דיוק בדבר חוסר הסכמתו של עו"ד שקלאר לחשוף את זהותם של המפעילים, לטענתו בשל אי רצונם לחשוף עצמם להליכי מעצר וחקירה או להפליל את עצמם.
3.
בהחלטה שניתנה במעמד הדיון קיבל בית המשפט את עמדת המדינה, וקבע כי לא ניתן להתיר לבעל דין לפנות ולבקש סעד מבית המשפט מבלי לחשוף את זהותו. טענות עו"ד שקלאר, שנשענו על סעיפים 47 ו- 48 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 וכן על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7876/17 הכונסת הרשמית נ' עו"ד קוטלר, נאמן לנכסי חייב (18.2.2018), נדחו. מכאן הערעור. יצוין כי לאחר שניתנה החלטת בית המשפט מושא הערעור, ובמעמד אותו דיון, נעתר בית המשפט לבקשת דחייה קצרה של מועד הדיון בבקשת המדינה לצו המתוקן על מנת לאפשר לעו"ד שקלאר להיוועץ בלקוחותיו. דיון נוסף בבקשה נקבע ליום 8.8.2018.
4.
לצד הערעור על ההחלטה, הגיש עו"ד שקלאר בקשה לעיכוב הליכים (שהוכתרה "בקשה לעיכוב ביצוע") - היא הבקשה שלפני - במסגרתה התבקש כי בית המשפט המחוזי לא ידון בבקשת המדינה למתן צו מתוקן עד שיוכרע הערעור. נטען כי היעתרות לבקשה לעיכוב הליכים שמשמעותה הותרת המצב הקיים מזה שנים רבות על כנו, לא תסב נזק לאינטרס הציבורי, ולעומת זאת אי היעתרות לבקשה תסב נזק לאתרי האינטרנט אשר ייפגעו פגיעה קשה מהמשך הדיון וממתן צו מתוקן מבלי שניתנה להם האפשרות להשמיע טענותיהם.
5.
בתשובת המדינה לבקשה נטען כי אין מקום להיעתר לבקשה. נטען כי בית המשפט המחוזי טרם נתן צו מתוקן שניתן לעכבו; כי ההחלטה מושא הערעור מתייחסת למערער 2 בלבד ועל כן לא היה מקום להגישה ביחס ליתר המערערים; וכי מכל מקום לא נתונה למערערים זכות ערעור על החלטת בית המשפט מושא הערעור.
6.
ספק אם כלל היה מקום להיזקק לבקשה זו אשר הוגשה בשמם של מפעילי האתרים - ולא האתרים עצמם שהם אינם בעלי אישיות משפטית נפרדת - מבלי שנחשפה זהותם; אך מכל מקום, גם לאחר העיון בבקשה לגופה לא ראיתי מקום להיעתר לה. איני סבור כי המשך הדיון בבית המשפט המחוזי יסב נזק חמור או בלתי מידתי למערערים אף אם בסופו יתקבל הסעד המבוקש והגישה לאתרים תוגבל. בהחלטותיו מיום 29.3.2018 כבר הורה בית המשפט המחוזי על הגבלת הגישה לאתרים אלה (המערערים 1 ו- 2), ובקשת המדינה מושא הדיון העתידי איננה אלא למתן צו מתוקן בהתאם לסעיף 7 לחוק כך שהגישה לאתרים תוגבל גם לפי כתובתם החדשה. ממילא לאחר שיוכרע הערעור, או אם יוסכם על חשיפת פרטי הזיהוי של מפעילי האתרים, יוכלו המערערים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון מחדש (סעיף 9 לחוק).
7.
אשר לטענה לפיה לא נתונה למערערים זכות ערעור, ראיתי לנכון להעביר את ההכרעה בה לרשמים של בית משפט זה.
8.
הבקשה לעיכוב הליכים נדחית. המערערים יישאו בהוצאות המדינה בסך 5,000 ₪ כל אחד (סך הכול 20,000 ₪).
ניתנה
היום, כ"ה באב התשע"ח (6.8.2018).
ש ו פ ט