ע"א 5779/02 בנק הפועלים בע"מ, סניף אשדוד נ. מיראז' חברה להשקעות ובנין בע

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט העליון, ולפיו התקבלו ערעוריהם של המשיבים 3-1 על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ונקבע כי שעבוד שהעניקה המשיבה 1 ( מיראז' ) למשיב 2 ( בנק המזרחי ), להבטחת אשראי שניתן לה לצורך הקמת פרוייקט בנייה, עדיף על השעבוד הצף שהעניקה מיראז' לעותר 1 ( בנק הפועלים ) אשר קדם לו בזמן. בהחלטת כבוד הנשיא הועברה העתירה לעיוני.

2.פסק-הדין נשוא העתירה עוסק בשתי סוגיות מרכזיות. עניינה של האחת בשאלת אימוצה בישראל של "הילכת הטרנספורמציה" האמריקנית, שלפיה הענקת עדיפות לבעל שעבוד ספציפי מאוחר על פני בעל שעבוד צף מוקדם מותנית, בין היתר, בכך שאיגרת החוב המאוחרת תכלול תניה מפורשת הקובעת שהנכס המשועבד מבטיח אך ורק את האשראי שניתן לרכישתו. בפסק-הדין דחה בית-המשפט את הילכת הטרנספורמציה וקבע, כי על-פי סעיף 169(ד) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, די בקיום קשר ישיר בין האשראי לבין הנכס הספציפי שלרכישתו הוא ניתן, ואין הכרח שתהיה גם תניה מפורשת בעניין זה באיגרת החוב.

סוגיה מרכזית נוספת שנדונה בפסק-הדין עסקה בהגדרת המושג "נכס", כמשמעו בסעיף 169(ד) לפקודה. בית-המשפט קיבל את טענת המשיבים כי המושג "נכס" עשוי לכלול גם פרוייקט בנייה ונכסים אחרים המהווים מלאי עסקי, ודחה את טענת העותרים כי הענקת עדיפות למימון פרוייקט בנייה - בניגוד למימון רכישת נכס קבוע - פוגמת בוודאות העסקית של הנושה בעל השעבוד הצף ומגדילה את סיכוניו. בית-המשפט הוסיף, כי המקרה דנן ממחיש את השיקולים המצדיקים מתן עדיפות מיוחדת אף לנושה אשר העניק מימון לפרוייקט בנייה, שכן פרוייקט הבנייה הגדיל את מצבת הנכסים של מיראז'; לא היה כל קושי להפריד בין הנכסים המשועבדים במסגרת הפרוייקט לבין שאר נכסיה; והפרוייקט מומן כפרוייקט סגור תחת פיקוחו ההדוק של המממן המאוחר (בנק המזרחי).

3.בעתירתם טוענים העותרים כי יש לקיים דיון נוסף בפסק-הדין בשל השלכותיו מרחיקות הלכת. לטענתם, הילכת פסק-הדין "פוגעת בכל מערכת האשראי בישראל ומעמיקה את חוסר היציבות וחוסר הודאות בסיכויי בעל שעבוד להגן על קניינו". העותרים מעלים טענות מטענות שונות הנוגעות להיגיון הכלכלי הטמון בהילכת הטרנספורמציה ולסכנות הטמונות במתן פרשנות מרחיבה לסעיף 169(ד). לטענתם, הקביעה כי איגרת החוב אינה חייבת לכלול תניה מפורשת, המבהירה את ייעודו הספציפי של האשראי שלשם הבטחתו הוטל השעבוד, משמעה ביטול ההגנה שמעניק סעיף 169(ד) לבעל השעבוד הצף. בעקבות זאת לא ניתן עוד להסתמך על שעבוד צף כבטוחה המקנה ביטחון, שכן נחלשת משמעותית יכולת המממן המוקדם לפקח על סיכוני החיובים המאוחרים שהחברה המשעבדת נוטלת על עצמה. בנוסף, לטענתם, ההרחבה הפרשנית של המונח "נכס" מאפשרת לחברה ליטול על עצמה סיכונים החורגים מאלה שהיו מותרים עד כה ובכך להוסיף חובות לחברה, אשר יגולגלו על בעל השעבוד הצף. לדידם, ההרחבה הפרשנית נעשתה "בניגוד להגיון המסחרי המחייב צמצומו של הכלל לנכסים ספציפיים ידועים ומוגדרים". כן טוענים הם כי פרשנות מעין זו נוגדת את כוונת המחוקק, ופוגעת בזכותו הקניינית של בעל השעבוד הצף להבטיח את השבת האשראי שבגינו הוענק השעבוד.

מיראז', אשר הגיבה מיוזמתה לעתירה, טוענת כי במקרה הנדון לא מתקיימת אף אחת מן העילות המוכרות לקיום דיון נוסף. בתשובתה לגוף העתירה טוענת מיראז', כי הפרשנות שניתנה בפסק-הדין לסעיף 169(ד) עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם ההיסטוריה החקיקתית שלו. כן היא טוענת, כי בהתקיים קשר ישיר בין האשראי שהעמיד המממן המאוחר לבין פרויקט הבנייה - קשר שהינו הכרחי לשם הנאה מהיתרונות שמעניק סעיף 169(ד) למממן לפי פסיקת בית-המשפט - אין יסוד לחששם של העותרים כי האשראי המאוחר מגדיל את הסיכון שנטל על עצמו בעל השעבוד הצף המוקדם, שהרי מובטח כי האשראי יביא רק להגדלת מסת הנכסים של החברה.

4.דין העתירה להידחות. אני נכון להסכים כי בפסק-הדין נשוא העתירה נקבעה הלכה חדשה וחשובה. עם זאת, כידוע, "על מנת להורות על קיום דיון נוסף נדרש כי המדובר יהיה בחידוש, חשיבות או קשיות מהותיים ומשמעותיים; ואפילו כאשר תנאים אלה מתקיימים, עדיין נוטה בית-המשפט, כעניין של מדיניות שיפוטית, לקמוץ את ידו ולא להורות על קיום דיון נוסף אלא במקרים נדירים" (דנ"א 4335/03 בנבנישתי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-על 2003(2) 1646; וראו גם: דנ"א 4223/03 שיכון ובינוי אחזקות בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל - מנהל המכס ומס הבולים (טרם פורסם); דנ"א 3113/03 א.מ. חניות (ירושלים) 1993 בע"מ נ' עיריית ירושלים , תק-על 2003(2) 3599). ההלכה שנפסקה בפרשתנו אינה נמנית עם סוג זה של מקרים. יתירה מזאת, גם לגוף העניין שוכנעתי כי פסק-הדין נשוא העתירה מבוסס כיאות ואינני רואה סיכוי ממשי להפיכתו בדיון נוסף (השוו: דנג"צ 7635/96 לשכת עורכי הדין בישראל נ' גאנם , תק-על 97(2) 2; דנ"א 4979/02 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנצוויג ואח' , תק-על 2003(2), 2176).

העתירה נדחית. העותר 1 (בנק הפועלים) ישלם למשיבה 1 (מיראז') שכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.